אני יהודי

זה היה פרופסור גורדון, "תגיד" הוא שאל "למה לא שתית מהשיקוי?" הוא מנסה לחקןר אותי?

"לא שתיתי ממנו כי אני יהודי, ובשיקוי היו מרכיבים שכיהודי אני לא יכול לשתות או לאכול" עניתי בנימוס.

"נהנית בשיעור?" הוא עבר נושא.

"מאוד, היה מאוד מעניין וכיף" החלטתי לזרום איתו.

"אתה תלמיד טוב מאוד, שחר" הוא החמיא לי.

"תודה, אני אוהב ללמוד דברים מעניינים" זה מוזר, זה נשמע קצת מוזר

"אני מקווה שתמשיך להיהנות אצלי בשיעורים, שחר" הוא אמר בקול מהורהר.

"טוב, פרופסור, אני צריך להתקדם לחבר שלי, הוא מחכה" ניסיתי לרמוז, זה לא עבד.

"בסדר, אתה מוזמן ללכת, רק רציתי להגיד לך משהו, אתה רוצה לשמוע?"

"כן" הוא באמת מורח אותי, אין לי זמן!

"גם אני יהודי" הוא אמר בקול שקט.

"לא הגיוני!" איך זה יכול להיות!?

הוא הרים את הכובע המהודר וחשף את הכיפה השחורה.

"וואו, אני רואה שיש פה הרבה יהודים! יש עוד יהודי?" אולי יש עוד תלמידים יהודים?

"לצערי אתה אחד מתוך שני התלמידים היהודים בטירה" הוא באמת נראה מצטער.

"ואיך שתית מהשיקוי?" מוזר, הרי הוא יהודי!

"עזבתי את דרך התורה לפני שנים, ואני חושב שזה מה שאתה צריך לעשות, לא תצליח פה אם תמשיך במנהגיך המשונים"  הוא דיווח בפנים חתומות.

"אז אתה משכנע אותי לעבור על דרך התורה? לעזוב את היהדות?" התמלאתי זעם.

"כן, זה נראה לי הכי הגיוני, הרי אתה פיקח, אל תמשיך במנהגים משונים, זה לטובתך, מבין?" הוא שאל.

"כן, אני מבין, אתה אחד מתוך אלפי אנשים שניסו לשכנע את היהודים לעזוב את אמונתם, זה מה שהבנתי, והייתי מסביר טוב יותר את דעתי עליך, אבל אתה בכל זאת מורה בבית הספר, אז להתראות" עזבתי בטריקת דלת.

הכול נסיונות,  להרים ראש ולהמשיך הלאה, בעצם, לשיעור הבא.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא