העץ הבודד

~הומופובים, זהו לא מקום בשבילכם~

הייתה זו שעת צהריים מאוחרת, התלמידים האחרונים כבר נכנסו פנימה, אל תוך הטירה. 

חוץ משני נערים. אחד צנום ומצולק, ושני גבוה וחסון. 

הם ישבו תחתי ודיברו, דיברו על המורים, דיברו על חבריהם, ולבסוף, הם דיברו על אהבה.

ברגע שבו הגבוה הזכיר את נושא זה, השני קפא. בעיניו עלה מבט של עצב, שהיה מספק כדאי לקטוע את דבריו של השני. 

"ירחוני? את בסדר?" הוא חייך בביישנות למשמע הכינוי שהודבק לו כבר בשנתם הראשונה בהוגוורטס. 

חייכתי בלבי, ההבנה התחילה לחדור אלי כמו מעוף הפרפר באביב, בצורה כה יפייפה. 

השניים היו מאוהבים. ובכן, הגבוה עוד לא ידע זאת, אבל הוא ידע, בקרוב מאוד..

הם המשיכו את שיחתם עד שעה מאוחרת, ואני? אני ישבתי והקשבתי בשעשוע לרחשי סיפור האהבה שעומד להתקיים בין השניים. 

ובכן, עברה שנה, ועוד אחת, ותקוותי לגבי סיפור האהבה של השניים התחילה לדעוך. 

אך מסתבר שטעיתי. בכל פעם שהיו נפגשים ארבעת החברים הטובים, הייתי מרגיש את אהבה ואת המתח ששררה בין השניים. 

 יום ראשון זה היה, אביבי במיוחד, הגיעו השניים אלי. חיוך עלה על שפתיי הלא קיימות, 

'הייתכן?' שאלתי את עצמי. 'האם סוף סוף הגיע היום? היום בו זה יקרה?' ובכן, לשמחתי הרבה, זה קרה. 

השניים דיברו, ודיברו. עד שהוא עצר. החסון. הוא הסתכל לו בעיניים, הבהירות, היפות ונישק אותו, נישקה ששניהם, חיכו לה כבר כל כך הרבה זמן. 

מאותו היום, השניים החלו לעמוד במסע, מסע מכשולים קשה ומתיש, מסע בדרך אל האושר

אז, שני גברים במערכת יחסים זה לא היה דבר מקובל. אלא מוזר, לא בסדר. ואני, עשיתי מה שיכולתי כדאי לתגמל להם, כדאי לעזור. בכל פעם נוספת שנענו על גזעי, אני החדרתי בהם עוד כוח, ועוד נחישות. 

אבל בסוף, עם הקשיים, ועם המבטים, הם הצליחו, הם הצליחו להיות מאושרים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היי

מה קורה וזה? אני מקווה אהבתם. זה לבקשתה של תולעתספרים באחד מהפרקים, לא שכחתי!

אני ספציפית ממש אוהבת אותם ביחד, אני מקווה שגם אתם. 

תודהההה, אני חולה עליכםםם

יום אדיררר

הפרק הקודם		הפרק הבא