גיבורי האולימפוס-הדור הבא

נ"מ איזי
_______
"נראה לי שנלך לקולורדו" אמרתי.
"למה לשם?" שאל אלכס.
"אמ... כי זה נראה לי הכי טוב" עניתי לו.
"אז איך אנחנו מגיעים לשם?" שאל שוב.
"במטוס?" הצעתי.
"איזי, את לא יכולה לטוס" אמרה לי קיילי.
"למה לא?"
"כי זאוס שונא את פוסידון, ואת הבת של פרסי ונצר פוסידון!"
"אז איך נגיע לקולורדו?"
בעזרת פגאסוסים. שמעתי מישהו אומר מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי פגאסוס בצבעים של שחור-לבן.
"מי אתה?" שאלתי את הפגאסוס.
אני בת! צעקה הפגאסוס.
"את מביהנ אותו?" שאל אותי אלכס במהט עקום.
"מה זאת אומרת? אתה לא?" שאלתי בבלבול.
"לא" ענה, ואז קיילי התערבה.
"היא נצר פוסידון, לכן היא יכולה לשמוע אותו והוא יכול לשמוע אותה"
"תבקשי ממנו לתת לנו טרמפ" אמר אלכס.
אני מבינה את מה שאתם אומרים. אז אתם רוצים טרמפ לקולורדו?
"אה, כן" אמרתי לה.
תעלי.
"איך קוראים לך בכלל?"
קוראים לי אנובאריה.
"אנו-מה?"
אנובאריה.
"אני יכולה פשוט לקרוא לך אנו?"
שיהיה. תעלו!
"בואו," סימנתי לעבר אלכס וקיילי. "תעלו על אנו"
"אנו?" שאל אלכס במבט משועשע.
"אתה מעדיף לקרוא לה אנובאריה?
"אני אשאר עם אנו" ענה.
עלינו על אנו והתחלנו לטוס בשמיים (לא גבוה מדי, מחוץ לשלטונו של זאוס). בשלב מסוים שקענו בשינה.
הגענו לקולורדו, ירדנו מאנו ופתאום שמעתי יבבה שהעירה אותי. היבבה הגיעה מהתיק שלי.
"באנג'י? מה אתה עושה פה?" שאלתי.
באנג'י, בתגובה, יצא מהתיק, התקדם לכיוונה של אנו והתחיל ליבב.
"מה לא בסדר, באנג'י?"
עכשיו שמתי לב שאנחנו בכלל לא במדבר, אלא בתוך יער.
"מה קורה פה?" שאלה קיילי בפחד.
ראיתי את אנו משתנה למפלצת.
"היית צריכה להבין שמשהו לא בסדר כבר מההתחלה, איזי" אמרה בקול צרוד-מחוספס.
"עכשיו נופל לי האסימון," אמרה קיילי. "את היראבונא, המפלצת של המדבר זו שיכולה להפוך לחיות"
"נכון. ומאחר שאתם לא נמצאים במדבר, לא תוכלו לעצור אותי מלחסל את שני הילדים של פרסי" אמרה המפלצת.
לפני שהבנתי מה קורה, המפלצת לקחה אותי בידיים שלה ועפה.
"איזי!" צעק אלכס.
"תזעיקו עזרה!" צעקתי חזרה בתקווה שהם שמעו אותי. "אני אציל את ניק ונצא משם. אל תדאגו!"
עפנו במשך כמה זמן, והגענו למערה שלה.
נחתנו, והרגשתי ידיים של בני אדם עוצמים לי את העיניים עם בד כלשהו, ואת הידיים באזיקים.
"מה אתם תעשו לי?" שאלתי אותם.
"אני לא חושב שזה עניינך" ענה לי אחד מהבחורים שלקח אותי.
הם זרקו אותי בתוך המערה, ולא ידעתי מה לעשות.
"ניק?" ניסיתי לקרוא לו.
"איזי?" שמעתי את קולו המופתע של ניק.
"ניק? זה אתה?" שאלתי שוב.
התמלאתי תקווה.
"כן. זו את איזי?" שאל אותי.
"כן," עניתי לו. "אתה בסדר?"
"כן, ואת?"
"גם. ניק, איפה אתה?"
"תעקבי אחרי הקול שלי"
קמתי בזהירות.
"תגיד משהו" אמרתי לו.
"מה להגיד?"
המשכתי ללכת קצת ישר.
"תגיד עוד משהו"
"בלה, בלה, בלה" אמר, והסתובבתי קצת שמאלה.
"פוסידון, פרסי" המשיך.
המשכתי ללכת באלכסון עד שנתקלתי במישהו ונפלתי עליו.
"איזי, זו את?"
"מי זו עוד יכולה להיות? רק אנחנו פה במערה הזאת"
"צודקת" צחק.
הוא הוריד לי את הכיסוי עיניים ואני את שלו.
"מה את עושה כאן בכלל?" שאל אותי.
"באתי להציל אותך"
"לבד?" הוא נראה מודאג.
"לא. באתי עם קיילי ואלכס, אבל המפלצת הזאת הורידה אותם באיזשהו יער כשהפכה לפגאסוס, ואז היא לקחה אותי לפה"
"שלום לאסירים שלי" שמעתי קול של גבר.
הסתכלנו לראות מי זה, וראינו את...
___________

הפעם אין בחירות, תרשמו בתגובות את מי לדעתכם הם ראו..

תודה לעמית שגיב שביטאה לי את הפרק וכתבה חצי ממנו!

מקווה שנהנתם!

הפרק הקודם