יומן הזיכרונות של אירמה

כן אני יודעתתתת! לא עדכנתי מלא מלא מלא זמן
היה לי מחסום קטן בכתיבה, למרות שזה פרק שממש ממש חיכיתי לכתוב
אבל לא לדאוג, אני לא נוטשת
מזכירה שכדאי לתרגם בגוגל תרגום את המשפטים שכתובים בצרפתית
ותודה לכל מי שעוד רשום ונותן לי מוטיבציה!




המשך זיכרון 8
"Qu'est-ce que tu fais ici, fille?!" שאל אלג'רנון פינץ בתדהמה, "Tu n'es pas censé être dans ton école?!" "חזרתי הביתה" השיבה אירמה ונכנסה הביתה, משאירה את אביה לבהות בה בלסת שמוטה. אימה של אירמה, פלורה, הייתה עסוקה בטיפוח השיער שלה בחדר האמבטיה. כשאירמה חלפה על פניה בדרך לחדרה, היא נהנתה לראות את פניה ההמומות.
"שלום חדר!" קראה אירמה בשמחה כשנכנסה לחדר הקטן עם ריח הספרים החדשים. היא הניחה את המזוודה הלבנה על הרצפה המבריקה ושיחררה את בטי מסל הקש שלה. אירמה הוציאה את אחד הספרים שהביאה איתה מהספרייה (אגרון הסמלים של ספלמן, למי שתהה לעצמו) והתיישבה על השרפרף האהוב שלה, שעליו רכשה את רוב ההשכלה שלה.
דפיקה בדלת נשמעה כשאירמה הגיעה לעמוד 26. היא נאנחה וצעקה "viendra!" מבעד לדלת. אלג'רנון הכעוס נכנס לחדר ונעמד בתקיפות מול אירמה השקועה בספר כאילו לא קרה דבר. "גברת צעירה!" החל אלג'רנון בתקיפות את נאומו. 'המבטא שלו השתפר קצת', חשב קול קטן במוחה של אירמה, אבל רוב מוחה היה עסוק במחשבות על חשיבות הסמלים הקסומים בימי הביניים. "לא הגיוני שאת ככה מופיעה בלי להודיע! ועוד אחרי שביקשנו ממך בצורה מאוד מכובדת ויפה שלא להגיע, כי-" אלג'רנון הביט סביבו בעצבנות, "כי... כי...כי… אני ואמא רוצים חג רומנטי זוגי! כן כן, ואז את באה והורסת לנו. סיכמנו שתישארי בבית ספר שלך!" אמר אלג'רנון, מרוצה מהנאום המוצלח. אירמה המשיכה לקרוא בלי לשים לב, ופניו של אלג'רנון הסגילו (כןכןכן, יש פועל כזה, בדקתי באתר של האקדמיה) מכעס כשכחכח בגרונו. אירמה המשיכה לקרוא. במשך דקות אחדות השקט נשמר, עד ש…
"די! נמאס לי!" צעק אלג'רנון, "תני קצת כבוד לאבא שלך, גברתי החצופה!" אירמה החווירה כשהבינה שאביה עומד מעליה. אירמה השפילה את מבטה. "סליחה אבא" היא לחשה בקול מבויש. "מה סליחה? סליחה היא אומרת לי!" התעצבן אלג'רנון, "רק הגעת לבית ספר הזה- ישר התחלת להתקלקל! היינו צריכים לשלוח אותך לבובאטון וזהו! שם היית אולי לומדת קצת נימוס צרפתי טוב!!" "א-א-אני לא הת-כוונתי" אמרה אירמה בניסיון להיחלץ מהמצב. עיניו של אלג'רנון בהקו בכעס. "לא התכוונת?" הוא אמר בקול ארסי, "לא התכוונת?! תכף אני אראה לך מה אני עושה בלי להתכוון!!" השתולל אבא של אירמה מכעס וזינק לעבר הספר שהחזיקה ביד. "לא!" צעקה אירמה בבעתה. היא ניסתה למשוך את הספר אליה, אבל שנים של אימוני פיתוח הגוף בבובאטון הכריעו את הכף. אבא של אירמה לקח אליו את אגרון הסמלים של ספלמן, והחל למלמל בעצבנות. "א-א-אבא, א-אני בטוחה שאפשר גם לפתור את זה אחרת!" מיהרה אירמה לומר כשהבינה מה הוא מתכוון לעשות. אלג'רנון התעלם ממנה והמשיך למלמל לעצמו. "די. לספרים. המטופשים. האלה!" צעק לפתע והחל לקרוע את דפי הספר אחד אחרי השני. אירמה הביטה בו באימה. "עכשיו, תבחרי מה את עושה" נהם אלג'רנון לאחר שכילה את רוב זעמו על הספר, "או שתישארי כאן לחג ואנחנו לא נשמע ממך ולא נראה כאן ולו ספר אחד, או שתצאי החוצה". אירמה מיצמצה כדי להעלים את הדמעות לפני שענתה לו.

אירמה השעינה את המזוודה על עמוד חשמל במרחק שני רחובות מהבית. בניגוד לכל הספרים, דווקא לא ירד גשם. אניגבה דמעה סוררת שגלשה לה על הלחי והתיישבה על המזוודה הגדולה, מביטה בחלקים שהצליחה להציל מאגרון הסמלים של ספלמן. "מה אני אגיד למדאם קיי?" שאלה את בטי, שישבה מכורבלת על ברכיה. בטי לא ענתה, כצפוי. אירמה הניחה את ראשה על הפרווה הלבנה החמימה ובכתה לעצמה בשקט.
לפתע היא הרגישה יד על כתפה. "אירמה?" שאל קול בפליאה מאחוריה. אירמה הנהנה בראשה, מפחדת להביט בעיני האשה שעמדה מאחוריה.

הפרק הקודם