אמילי פוטר *ננטש*

אוקיי, אז כמו שאמרתי בפרק הקודם הפרק הזה יהיה מוקדש ל3 המגיבים הראשונים. אבל לא יכולתי לחכות ל3 מגיבים. אז יש רק שני מגיבים! (כשיהיו שלוש אני יערוך את זה)

אז הפרק מוקדש לavigailqq(נקווה שמה שניבאת התגשם) לhermione jin granger ולאפריל מאי (שתמיד מגיבה) ותודה לכל מי שנרשם לפאנפיק. 8 מנויים זה דבר פשוט לא נורמלי. אז תודה רבה! הפרק הזה יהיה מחולק לאמילי ולהארי.

אז אמ......בקשר להתחלת הפרק. ג'ורג' התחיל מרד.  הוא דורש נקודת מבט לבד. אתם בעדו??? אני רק אגיד שג'ורג' בטוח שהוא בתוכנית ריאלטי או משהו כזה.......

נ.מ. ג'ורג':

היי לקוראים היקרים שלי! היום אתם זכיתם בראיון בלעדי עם המלך של העולם, ג'ורג'! (ה.כ.: ג'ורג'!!!! זה פרק רציני!!!!)

נ.מ. אמילי:

המשקפופר מבית הספר שלי לקח אותנו לביתן זאוס. לדעתי כל הסיפור הזה זה שטויות במיץ. קיים רק אל אחד. קוראים לו ה'. וצריך להתפלל רק אליו.

אבל נראה שהארי התמים באמת מאמין שיש אלים שהם לא ה'. "תגיד, אתה ברצינות מאמין שה' הוא לא האל היחיד??" שאלתי אותו בליגלוג. כאילו, כמה תמימים אפשר להיות??

"אני בכלל לא מאמין בה'. וכן, אני חושב שכן. דרך אגב, את צריכה לדעת שאת בכלל לא יהודיה. זה שאת חושבת ככה לא אומר שזה נכון." "אתה כל כך אנטישמי." סיננתי לעברו בזעם.

"אתם מוכנים בבקשה לא לריב?? הגענו." אמר המשקפופר בעודו מנסה לא להסתכל עליי. "אוקיי. אני חושבת שאני יכולה להמשיך מכאן לבד." אמרתי והלכתי לכיוון ההפוך בשביל למשוך את נוי.

אין לי מושג איך היא הגיעה לכאן, אבל זה טוב שיש לי כאן לפחות חברה אחת. "למה את גוררת אות-" היא התחילה לומר ואז קלטה אותי. "אה. היי אמ. אני בדיוק דיברתי עם כמה חברות טובות שלי מכאן וכאילו......אנחנו כבר לא חבורה בבית בספר ו....." היא התחילה לומר בהססנות.

"אז את לא רוצה שניהיה חברות יותר?" שאלתי , מתחילה להתעצבן. "לימדו אותך פעם מה זה נאמנות??" שאלתי עצבנית לחלוטין. נוי הייתה הילדה המשונה שהגיעה לבית הספר. היא עברה לבית הספר מבית ספר אחר שבו לא היו לה חברים.

ברגע שהיא הגיעה היא הייתה לא מקובלת בכלל, אבל אז אנחנו שאלנוו אותה אם היא רוצה להיות חלק מהחבורה שלנו ומאז כולנו חברות הכי טובות. היא מסוגלת לשכוח אותנו ככה??

"אולי ניהיה......ידידות. אבל אני מעדיפה לבלות עם חברות אחרות שלי. את יודעת שמלכתחילה לא אהבתי את זה שאנחנו החבורהה הפופולרית שמחליטה על הכל. אני מעדיפה להיות יותר......ציירת הרקע. לא להופיע בהצגה." אמרה נוי, נזהרת במילותיה.

רצתי לעבר ביתן זאוס לפני שהיא הספיקה אפילו לגמור את המילה שלה.

נ.מ. הארי:

אחרי שאמילי הלכה אני וג'ייסון המשכנו להתקדם לעבר ביתן זאוס.

"רוצה לבוא לשחק איתי עם השבעה וריינה, ניקו, וויל (כי חייבים שיהיה קצת סולאנג'לו בחיים) וקליפסו אמת או חובה??" שאל אותי ג'ייסון.

הנהנתי להסכמה. "נהדר. ו....הגענו!" אמר ג'ייסון והצביע על ביתן זאוס. נכנסתי לביתן וגיליתי שבביתן עומד פסל קריפי וענקי. נראה היה שג'ייסון נרתע מהפסל בדיוק כמוני כי הוא פסע לאחור באיטיות.

"אני חושב שאני אלך מהמחנה לפני הלילה." אמר הארי במבט מזועזע. "בהצלחה." אמר ג'ייסון.

אמילי נכנסה מבעד לדלת בצעדים מהירים והבהילה אותי. "מה אתם עושים?" שאלה בקרות רוח. "אני הולך להשתתף במשחק אמת או חובה ואת יכולה להצטרף" אמרתי, בטוח שהיא פשוט תלך.

"אז אני מצטרפת." היא אמרה בנחישות. השיער הג'ינג'י שלה קיפצץ מעוצמת הנחישות.

"אוי לא." בטאתי בקול רם את מחשבותיי. "מה אוי לא?? אני מדהימה! אתם צריכים להיות אסירי תודה שאני מצטרפת!" אמילי שילבה את ידיה בכעס. "וואו. פייפר צדקה. את באמת דומה לאפולו" ג'ייסון נראה נפעם.

נאנחתי בקול רם. "טוב. אם את הולכת לשחק איתנו אמת או חובה, את יכולה להסביר לי איך זה הגיוני שיש לי אחות שמעולם לא ידעתי על קיומה??" שאלתי ברוגז קל. היא מתייחסת אליי באופן נוראי מההתחלה.

"כן.....דמבלדור הסביר לי כשהוא לקח אותי לשיחה בסמטת דיאגון," התחילה אמילי להסביר בקול מאגניבי כזה. "טוב אז אני אסביר בלי החפירות. בקיצור, אנחנו כעיקרון תאומים שיש ביניהם הפרש של 30 שניות. אני הגדולה, אתה הקטן.

ו....בהתחלה בגלל כל מיני דברים פמיניסטיים כאלה כולם היו בטוחים שזאת תיהיה בת ולא בן ולא היה אכפת להם מהלשון פנייה. התקופה ההיא נגמרה, לחוסר מזלנו. אז בקיצור, ההורים שלי החליטו לשלוח אותי לבית יתומים ולחזור לקחת אותי ברגע שרק יוכלו, מה שדרך אגב, לא קרה. אני חייתי בבית יתומים עד שאימצו אותי אנשים מה זה נחמדים וזה הסיפור" אמרה וחייכה.

נ.מ. אמילי:

חייכתי למראה מבטי ההלם שלהם. זה כיף להכניס אנשים למצב הלם.

"נו......אתם באים או מה??" שאלתי בעצבנות אחרי דקה של הלם. זה נהיה כבר משעמם. 

"כן" "שנייה" אמרו הבנים ויצאו מדלת הביתן בריצה, בטוחים שאני פשוט אשאר מאחור. אז כמובן שרצתי ו.....עקפתי אותם תוך שנייה אחת. כן, אני מהירה. מהירה מאוד. יותר מדי מהירה.

וככה שלושתנו הלכנו, או יותר נכון רצנו, אל משחק האמת או חובה הגורלי שיקבע אם נחיה או נמות ממבוכה. לא יודעים מה צופה לנו העתיד...............

כן. לכל פרק יש סוף. ולפני הפרק הבא, יש לי בקשה. תשלחו לי חובות (בינשופים. כדי לא לעשות ספויילרים לאחרים) וגם משימות של אמת.

תודה רבה, אני הייתי ג'וליה הדסון. (זה הכינוי שלי בפאנדומ)

הפרק הקודם		הפרק הבא