החצויים בהוגוורטס

נ"מ הארי:

היום היה משחק הקווידיץ' הראשון לעונה.

בארוחת הבוקר ישבתי עם הרמיוני ורון. אכלנו

ואז הלכנו לחדרי ההלבשה והחלפתי לבגדי

הקווידיץ'. כשיצאתי כל הקבוצה הייתה שם.

"טוב. אז בשביל חלק מהנבחרת זה המשחק

הראשון," התחלתי לדבר. "אז רק תזכרו

שאנחנו רוצים לנצח את סלית'רין. כל השאר

לא חשובים. סתם, לא. אנחנו כאן כדי לנצח.

זאת השנה האחרונה שלכם, פרד, ג'ורג'

ואנגלינה, וכולנו רוצים לנצח שוב."

"בשביל סיריוס." פרד וג'ורג' אמרו באותו

הרגע.

"בשביל סיריוס." אנג'לינה, שגם אביה ואימה

היו במסדר עוף החול, וידעו את האמת.

"בשביל סיריוס." ג'ייסון ופייפר אמרו.

"בשביל סיריוס." רון אמר.

"סיריוס." אמרתי אחרון. "ופרד וג'ורג', תעשו

טובה ותנסו לפגוע עם המרביצנים במאלפוי."

"לא היית צריך להגיד את זה," ג'ורג' אמר לפני

שיצאנו.

"כבר היינו יודעים לבד." פרד קרץ ויצאנו. לחצתי

את ידו של הקפטן של סלית'רין. מדאם הוץ'

שרקה במשרוקית ועלינו על המטאטים.

_

נ"מ כללי:

"הקואפל בידו של ג'ייסון גרייס." לי ג'ורדן דיבר

במיקרופון. "גרייס מעביר את הקואפל לידיה של

פייפר מקלין, ביתו של השחקן טריסטן מקלין.

הדמות שלו במלך ספרטה ממש טובה. היא האהובה

עליי. ראיתי את זה במשהו מוגלגי בשם קללוע, או

משהו כזה."

"ג'ורדן, המשחק!" פרופסור מקגונגל אמרה ללי ג'ורדן.

"את צודקת, פרופסור מקגונגל. המשחק של טריסטן

מקלין פשוט מדהים."

"ג'ורדן, משחק הקווידיץ'!!"

"אה, נכון פרופסור מקגונגל. גרייס מעביר את הקואפל

בחזרה אל אנג'לינה ג'ונסון, שזורקת לחישוקים,

וקולעת!!! 30-10 לגריפינדור. כל הכבוד. אאוץ', זה

בטח כאב. אחד מהתאומים וויזלי כרגע חבט באחד

מהמרביצנים והוא פגע במאלפוי. המשחק ממשיך. מה

זה? הארי מצא את הסניץ'?"

ואכן, כרגע הארי עף אחרי הסניץ', ואחרי כמה שניות

הוא תפס אותו.

"הארי פוטר שוב תפס את הסניץ'. כל הכבוד. המשחק

נגמר 180-10 לגריפינדור!!" לי ג'ורדן צעק.

_

נ"מ פייפר:

המשחק היה מדהים. אני עשיתי את הנקודות הראשונות,

ואז סלית'רין עשו, ואז ג'ייסון ואז אנג'לינה, ואז פרד פגע

במאלפוי עם המרביצן. זה היה ממש מצחיק. אחרי

המשחק עשינו מסיבה במועדון. פרד וג'ורג' הביאו מלא

אוכל ואכלנו וצחקנו והיה ממש כיף. בערב התיישבתי ליד

אנבת' ודיברתי איתה.

"מה קורה?" שאלתי אותה.

"הוא עומד למות." היא אמרה לי. שתינו הסתכלנו על פרסי

וג'ייסון שעשו שטויות, כמו תמיד.

"אני יודעת. אבל תנצלו את הזמן שלכם ביחד. אני לא

בטוחה אם יש לכם כל כך הרבה כזה."

"אני יודעת. זה בדיוק מה שמעציב אותי." היא אמרה לי

בעיניים אדומות ובבכי.

"היי, אתן בסדר?" הרמיוני הופיעה מולנו.

"כן. הכל בסדר." שיקרתי לה.

"זה בגלל שפרסי עומד למות?"

"מה?" אנבת' שאלה בהפתעה. "איך את יודעת?"

"עשיתי אחד ועוד אחד." היא אמרה לנו. "אני לא

טיפשה."

_

נ"מ הרמיוני:

"קליפסו, השרביטים, השפה שלכם, ההורים שלכם,

העיניים שלכם, הלחימה שלכם, הנבואות, הנבואה

האחרונה ואיך שהגבתם אליה, הכל. הכל היה חשוד."

הסברתי לאנבת' ולפייפר. "אז בזמן חיפשתי על

המיתולוגיה היוונית בספרייה וגיליתי שאומרים שלאלים

היו ילדים. חצי אלים. חצויים. הארי ורון סיפרו לי על

הנבואה. עשרה חצויים. אלו אתם, נכון?"

"מר ברונר יכעס אלינו בטירוף." פייפר אמרה לאנבת'.

"מישהו אחר יודע?" אנבת' שאלה אותנו.

"לא. אפילו לא רון והארי." עניתי להן.

"אנחנו יכולים להיעזר בה."

"במה?" פייפר שאלה את אנבת'.

"את יודעת מי זה הנבחר?" אנבת' שאלה אותי.

"הנבחר?" שאלתי אותן. למה הן צריכות את הארי?

"אין לי מושג." שיקרתי להן.

"זה בגלל הנבואה." אנבת' אמרה לי. "את בטח הבנת

שפרסי הוא בנו של הים. הוא עומד למות. אם את יודעת

מי זה הנבחר, בבקשה תגידי לי. אני צריכה לדעת מי זה."

"מה אתן עושות?" הייזל וקליפסו הופיעו מאחורינו.

"היא יודעת." אנבת' ענתה להן.

"מר ברונר יכעס עלינו בטירוף." קליפסו אמרה להן.

"תקשיבו, הארי צריך לדעת שאתם טובים." עניתי להן.

"וגם פרופסור דמבלדור היה רוצה לדעת את זה."

"הוא יודע." הייזל אמרה לנו. "והפרידו בין שני העולמות

שלנו בכוונה. לפי מה שההורים שלנו אמרו לנו, החצויים

היו מנצלים אתכם, אז הקוסמים וההורים שלנו החליטו

להפריד בין שני העולמות, ואלה אחת נשארה לשמור

על עולם הקסמים."

"הקטה. אלת הקסמים." אנבת' אמרה.

"אסור לך לספר על זה לאף אחד. אפילו לא לרון והארי."

קליפסו אמרה לי.

"לעשות את זה?" פייפר שאלה את אנבת'.

"לא. לא צריך. אם היא תרצה להגיד לנו מי זה הנבחר."

אנבת' אמרה לה.

"הרמיוני, את באה?" רון והארי שאלו אותי מרחוק.

קמתי והתחלתי להתקדם אליהם, אבל אז הסתובבתי ואמרתי

לבנות, "הארי. אתן מחפשות את הארי."

"תודה." אנבת' אמרה לי ואני המשכתי ללכת לחברים שלי.

_

נ"מ הייזל:

"זה הארי." התקרבנו ואמרנו לשאר החצויים. גם תאליה וריינה

היו במועדון.

"הארי הוא הנבחר." אנבת' אמרה, ואז הזכירה, "מהנבואה."

"איך אתן יודעות?" פרסי שאל בהפתעה.

"הרמיוני עלתה עלינו ושאלנו אותה." פייפר ענתה להם.

"לפחות עכשיו אנחנו יודעים את מי אנחנו אמורים להציל." ליאו

אמר.

"אבל הרמיוני יודעת על זה שאנחנו חצויים." ג'ייסון לחש. "זה

לא טוב. היא תספר לרון והארי."

"היא לא תספר להם. לפחות לא בינתיים." אמרתי להם. "אני

בטוחה בזה. אבל אנחנו צריכים מעכשיו להיזהר."

"מה קורה?" הארי עבר לידנו. "אני הולך לדמבלדור. נתראה

אחר כך."

"מעכשיו צריך להיזהר." פרנק אמר. אוי, אני אוהבת את פרנק.

_

נ"מ הארי:

פרופסור דמבלדור ביקש לדבר איתי, אז הלכתי למשרד שלו.

מר ברונר, מנהל בית הספר של פרסי והחברים שלו, בדיוק

יצא מהמשרד כשאני נכנסתי.

"שלום הארי." פרופסור דמבלדור אמר לי. התיישבתי בכיסא

מולו. "מה שלומך?"

"אני בסדר, פרופסור." עניתי לו. "בעיקר דואג בגלל המשפט

בשבוע הבא."

"בדיוק על העניין הזה רציתי לדבר איתך."

"אני לא יכול ללכת, נכון?" ניחשתי.

"אני מצטער."

"פרופסור, אני רוצה לראות את סיריוס."

"הארי, אני לא אשקר לך. יש סיכוי שעונשו של סיריוס יהיה נשיקת

הסוהרסנים, ואני דואג בגלל זה. וגם אני דואג שיראו אותך בצד של

סיריוס ויחשבו שאתה עוד יותר משוגע, או שאתה זה שהסתרת

אותו."

"אני רוצה להיות שם, פרופסור."

"אני יודע. יש לי רק דרך שתוכל להיות שם."

"לא, אין מצב." אמרתי לפני שהוא המשיך לדבר. "אני לא עומד

להגיד שאני רוצה לראות את מי שבגד בהורים שלי מת או במשפט

שלו."

"זו הדרך היחידה, הארי." פרופסור דמבלדור אמר לי. "סיריוס יודע

מה אני ואתה חושבים עליו. הוא יודע את האמת. פאדג' יהיה שם.

ני לא רוצה לתת לו עוד סיבה לשנוא ולחשוד בך."

"בסדר." אמרתי אחרי כמה שניות. "אני אעשה את זה. אני אעמיד

פנים שאני שונא את סיריוס."

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

הקווידיץ' לא יצא לי ממש טוב. יצא לי קצר מדי.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא