בנו של לורד וולדמורט

הארי הביט בבלבול בדמבלדור.

במשך עשר שנים עמל הארי ליצור לעצמו אופי שונה מעט בתפקידו כראש ההילאים, אך כעת הוא חזר להיות הארי פוטר.

"הורקרוקס? אדוארד?"

דמבלדור הנהן. "של וולדמורט. נראה שאצטרך להדגים. הארי, דמיין לעצמך שקוביית הסוכר שזימנת היא נשמתו של וולדמורט."

הארי הנהן.

"היעזר בעט כדי לשבור ממנה חתיכה. חזור על התהליך עד ששבע חתיכות נשברו מהקובייה."

הארי עשה כדבריו.

"השבירה מייצגת יצירת הורקרוקס. עכשיו נסה להעביר את קוביית הסוכר למקום אחר."

בו ברגע שנגע הארי בקוביית הסוכר היא התפרקה.

"בדיוק. נשמתו של וולדמורט כה שברירית עד כי היא נשברה ברגע שהרגת אותו. לפי ניסיוננו ביצירת הורקרוקסים ללא כוונה, הנשמה עוברת ליצור חי, כמו שקרה כשהוא ניסה להרוג אותך. עכשיו, באותה תקופה אתה סיפקת לכל הוגוורטס מגן בלתי חדיר. כך לרסיס הנשמה נשאר רק יצור אחד להתלבש עליו- האדם היחיד שלא נאהב על די אף אחד חי...

אבל וולדמורט מת. תודעתו המשיכה במסעה ונתקעה. מה שיש בתוך אדוארד רק מכביד עליו ולוחץ על נשמתו. הוא נותן לו כוחות- לא כוחות שלא היו לו זכות עליהם, הוא רק מגביר את כוחותיו הטבעיים לדרגה שהיה מגיע אליה בעוד עשר שנים- ומשחרר לתודעתו קטעים חשובים מזיכרונות של וולדמורט. קח לדוגמה את הקסמים שביצע.
אבל לכוחות הללו יש מחיר. כמו חלק נוסף במוחו, הנשמה תופסת מקום. אך כשנשמתו של אדוארד תגדל, היא תתפוס יותר מקום. בתוך משהו כמו שנתיים מהיום לא היה מספיק מקום ואדוארד עלול למות."

דמעות מילאו את עיני הדיוקן.

קראק.
גמדונת הבית הופיעה.

"אדונילי!" צייצה בשמחה. "הנה הספר שביקשת. השגתי לך גם דיו ועט משובחים וערכת תרגום מלאה-" היא הבחינה במבט על פניו והשתתקה. "אדונילי, אתה בסדר? אתה כועס עליי?"

אדוארד אימץ את כל כוחו וחייך. "לא, כמובן שלא. עשית עבודה נהדרת. תני לי את הדברים שהשגת ואני רוצה לתת לך פרס."

עיניה של הגמדונת התרחבו. "פרס, אדונילי?"

הוא חייך. "מה את רוצה יותר מכל?"

"לבקר את ההורימים והאחימים שלי." ענתה. "אבל הם מנודים- מחוסרי עבודה."

אדוארד חייך אליה. "תגידי להם שמצאת מעסיק. אני מזמין אותם לעבוד אצלי. לכי אליהם."

"תודה רבה, אדונילי!" צייצה בילקי בשמחה.

"חכי," פקד. "תבלי אצלם עד שבוע ואז תתחילי לעבוד איתם. אני רוצה שתהפכו את אחוזת לסטריינג' למקום נעים למחייה. תנקו אותה, תשפצו אותה- הכל כדי שכשאחזור לחופשת ליל כל הקדושים היא תהייה מסבירת פנים מאד."

"כן, אדונילי," אמרה בילקי בשמחה ונעלמה בעוד קול חזק.

ברגע שעזבה החיוך עזב את פניו של אדוארד. "אז אני חייב למות."

הדמעות שבו לעיניו של דמבלדור. "יש רק דרך אחת לחיות. עליך לנקז החוצה חלק מנשמתך."

"איך?"

דמבלדור הרכין את ראשו. "עליך ליצור הורקרוקס."

"לא!" קרה הארי בזעזוע. "אז הדרך היחידה שיישאר בחיים זה אם ירצח חפים מפשע?"

"לא. אין צורך לקרוע את הנשמה. עליו לעשות רצח, אך לאו דווקא של חפים מפשע. איש הזאב שהרג היום מספיק כדי ליצור אחד. כך בעוד שנתיים, כשנשמתו תגדל בראשונה, יהיה לה מספיק מקום."

הארי הביט בו. "בפעם הראשונה?"

דמבלדור הנהן בעצב. "בעוד ארבע שנים היא תגדל שוב. ועוד פעם אחת בעוד שש שנים, ממש ברגע שיהיה בוגר."

הארי קם. "אז הוא צריך לעשות אחד עכשיו?"

דמבלדור הנהן.

"מזל ששמרתי את סודות האומנות האפלה מכל בבית שלי. אבקש ממנסטר להביא אותה."

"מנסטר*?" למרות ההלם, לא יכל אדוארד להחניק חיוך.

גם הארי חייך למרות המצב. "אני יודע. קריצ'ר טוען שכך גברתו תמיד רצתה לקרוא לגמדון הבא, אז הוא ממשיך את המסורת בעניין הזה. למרבה המזל הצלחתי למנוע ממנו לערוף לעצמו את הראש ולתלות אותו במסדרון."

נראה שככל שהעת נראית פחות מתאימה לצחוק, כך צוחקים בה יותר.

הגמדון הצעיר הופיע עם הספר מייד עם קריאתו של הארי ונעלם. הארי פתח את הספר בפרק האחרון והושיט אותו לאדוארד. אדוארד קרא אותו בעיון. "את מה כדאי לי להפוך להורקרוקס?"

הארי משך בכתפיו. "זה תלוי בך."

אדוארד הרים את ראשו ואז אמר "אני רוצה להפוך את אבן האוב להורקרוקס שלי."
הארי נדהם. "למה? כי זה היה ההורקרוקס הראשון של אביך? הוא לא היה, היומן היה הראשון."

אדוארד החזיר את עיניו לספר ואמר "האבן היא גשר בין החיים למתים. אני עושה אתה ההורקרוקס כי אני לא רוצה למות. את האבן ואת הסכנה קיבלתי, אפשר לומר, בירושה. זה נראה לי פשוט מתאים."

דמבלדור הנהן. "מתאים להפליא."

הארי עדיין חשב שזה ביזוי ובורות להפוך אוצר להורקרוקס, אבל אמר "אציו אבן האוב."

דלת המשרד נפתחה והאבן טסה פנימה.

אדוארד קם על רגליו. "קודם אני צריך להחזיק את החפץ שבעזרתו הרגתי את האדם את מותו אני רוצה לתעל."

הוא הרים את השרביט.

"עכשיו עליי לחקות את התהליך שבאמצעותו הרגתי, תוך חזרה על המילים ויטה אטרנם הורקרוקס לפני והורקרוקס אימורטליטטיס בסוף. את הרצח עליי לכוון על החפץ שאני רוצה להפוך להורקרוקס."

הוא כיוון את שרביטו אל אבן האוב. "ויטה אטרנם הורקרוקס! גאינום! הורקרוקס אימורטליטטיס!"

אבן האוב זרחה. קרן של אש גיהינום בקעה מהשרביט והתנגשה בה, ללא שום פגיעה. האש ריקדה סביב האבן. משפך של אור סגול ואפלה הסתחרר סביב האבן.
אדוארד שם את אצבעו על השורה הבאה. כעת יש לדקלם כמה לחשים מסובכים. לפעמים משתוללים דברים הרסניים לבני אדם, אז כדאי שתזוז אחורה, פוטר."

הארי צעד אחורה.

אדוארד נשם נשימה עמוקה ואמר "אימורטליאה אגס. פרופוזיטום אנקורה אנימם מאם." אור כחול מלובן הופיע בקצה השרביט, כמו סיגריה גדולה.

"קרדם אין נטורלי פרויטטיס רלינקיונט אנקורה דדוקטאה." אדוארד עזב את שרביטו, שהמשיך לרחף באוויר. קרן אור כחול בקעה מהשרביט ופגעה במרכז המשפך השחור- סגול המתערבל שהיה מעל אבן האוב.

"סטרונג אנקורה ויטם אטרנם קונסיסטרה אסט." האור הפך חזק יותר והמשפך שינה את צבעו לכחול כהה בוהק. מייד אחריו שינתה גם הקרן את צבעה לאותו גוון, כשהתהליך מתחיל במשפך ועד לשרביט בסוף.

"פראפרה אנימם טואם אד אורדינם." תוך כדי דקלום הרים אדוארד את ידיו למעלה. קרן אור לבן בוהק בקעה מהקצה האחר של השרביט ופגעה במקום בו אמור להיות ליבו.

"סי פרטוס איטר פרימום קירקה פורטיס." קרן האור הלבן התחזקה ומעגל לבן בוהק נוצר בקצה שלה, ממש על ליבו של אדוארד.

"נונק פרטוס רואד. סקונדו קירקה סטרונג." קרן האור הכחול התחזקה גם היא.

קולו של אדוארד רעד. "סקידיט אנימם מאם." מעגל האור הפך שחור כלילה, ועת היה ניתן לראות שזה לא מעגל- זה היה הצורה של לב אנושי.

אדוארד צרח.

"אל תיכשל!" קרא דמבלדור. "כל הכבוד! אתה ממש קרוב!"

דמעות זלגו על פניו של אדוארד והוא התקשה לפענח את השורה הבאה. "אנימום מובנט פר פרימם קונקסיאונם." הוא צרח שוב כשהמעגל פעם וכדור וורוד, פועם וזוהר, שקוף למחצה, בקע מן המעגל השחור. הוא נכנס דרך הקרן, שהשחירה גם היא, וראו אור ורדרד חיוור חולף דרך הקרן עד לשרביט.

"אנימם אקסטרה. פאין אימורטליס סנגואיס. פרה אנקורה בנה." משפך האור הכחול זהר ואז השחיר. השרביט רעד. הקרן והמעגל השחורים נעלמו מלבד קו סגול זוהר דק.

"ליפה אין מליבוס. אופיקיאום סינאס." השרביט רטט שוב ואש סגולה הבליחה לאורכו ואז התרכזה בקצהו. אדוארד אחז בשרביט.

"נולה פוגאה אימורטליטטם. פרטה ויאם." הקו הוורוד נעלם. אדוארד צרח שוב ודמעות חזרו שוב. אך הוא חרק את שיניו והתרכז. קרן האור החולה התחזקה.

"אנימום מווונט פינם ויאה." כדור האור הוורוד- רסיס מנשמתו של אדוארד- עבר לאורך הקרן הכחולה. הוא סומן כזוהר וורוד קלוש בתוך האור הכחול. כל מקום שעבר בו השחיר. רסיס הנשמה נפל לתוך המשפך השחור והתגלגל בתוכו.

"מורה נקסה מודיס. קנקל אאוס." קרן האור שהשחירה נעלמה.

"מורס קדיט ויטה. מורס אלי רמוטו סיגילו מורטיס הבט ויטם אטרנם." אש הגיהינום שעטפה את האבן נעלמה. במקומה נשארה הילה אדומה בוהקת מתערבלת, שרסיסי אפלה מתערבלים בתוכה.

"פרה הורקרוקס." אבן האוב הבליחה באש שחורה במשך כמה שניות. אדוארד חיכה ואז החזיר את מבטו לספר.

"פרוקס פינס נונק. מווורה אנימום מיהי אימורטליטטם." רסיס הנשמה עבר דרך המשפך ונספג באבן האוב.

"קומפלטה קומפררה. דא מיהי אימורטליטטם." ההילה נעלמה ובמקומה התחילה להשתולל אש אדירה בצבעי אדום, שחור, סגול וורוד. אור אדיר האיר את המשרד והפיל את הארי על ברכיו. מבעד לזרוע שהושטה שלהגן על עיניו הספיק לראות את אדוארד, זרועותיו מורמות וגלימתו מתנופפת ברוח שהעלתה סערת האש.

ואז קולו נשמע, גדול ונורא. "אסט אנקור מה!"

האש התחזקה. האור והרוח התגברו.

"אואיטם!"

הבזק אור סגול.

"אימורטלם!"

הבזק אור וורוד והכל נגמר.

הם קמו והביטו באבן האוב, שנחה כתמימה על השולחן. אך בכל זאת, משהו במראה שלה נראה נשגב אף יותר מקודם.

ההורקרוקס הראשון של אדוארד רידל נוצר. אך למרבה צערו, לא היה זה האחרון.

_______
*מנסטר (באנגלית: monster) פירושו מפלצת.

הפרק הקודם		הפרק הבא