אנחנו מסתבכים בצרות(תעמידו פני מופתעים)

"וחוץ מזה, אני האחרון שיכול לייעץ על המערכת יחסים שלך, לא?" ניקו שאל אותי. "מוח אצה." הוא הוסיף, ואז הוא גיחך. חייכתי חיוך עקום. "במיוחד בהתחשב שהייתי מאוהב בך וכל זה." הוא גיחך ונשכב על הגב. צחקתי גם. "כן. אולי. אבל…" "אני זה שנמצא כאן." הוא השלים אותי. "לא." מיהרתי להגיד כשעיניו התמלאו בדמעות שוב. לא רציתי שוויל יוציא עליי את העצבים שלו על זה אחר כך. "זה כי אתה חבר טוב. אני מבטיח. בגלל זה אני מתייעץ איתך גם." הבטחתי לו והנחתי יד על מפרק ידו השמאלית עכשיו. ניקו קימט את המצח. "אני חבר טוב," ניקו חזר אחריי עכשיו, ואז הוא חייך מין חיוך צונן משונה, שהיה מפחיד אכשהו יותר מהבעתו הזועפת. "בסדר. אז דבר. שפוך את הלב. קשה לומר שאני מבין בבנות. אני מזהיר אותך." הוא גיחך שוב. שמתי לב שהוא גם רועד כולו. הוא ניסה להתעלם מזה אבל עכשיו לראשונה בחייו, אז רק ליטפתי אותו ולפעמים גם לחצתי לו על הכתף לחילופין. "טוב, אז אתה יודע איך אנבת'. היא לפעמים מתעצבנת עליי במסעות חיפושים נורא. איך אתה מסתדר עם העצבים של וויל?" שאלתי בכנות ובחשש, וניקו הרים גבה ואז צחקק. "אני פשוט זורם עם זה ואומר לו שהוא צודק, אבל אני גם מבטיח לשנות דברים בי גם אחר כך. ואז אני גם עושה את זה. וזה מרגיע אותו. הוא כמו חתלתול קטן." ניקו אמר ואז בהה בשמיים.

"אתה הרגע קראת לו ' חתלתול קטן.' " ציינתי, ושנינו צחקנו. כשאנבת' ו וויל חזרו מהקניות באולימפוס לנו, הפעם אני הצלחתי לנשק אותה בלחי ימין. צחקתי. וויל וניקו התנשקו ארוכות, ואז וויל הסתכל עליי. "אמרת שיש לך תכנית, פרסי?" הוא אמר את השם שלי, כמו מישהו שמרגיש מאויים ממני. ואז הבנתי: וויל באמת מרגיש מאויים ממני. כחכחתי בגרוני. "כן." אמרתי, והפתעתי גם את עצמי. "אנחנו נלך להייזל ונבקש ממנה יהלום." "אחותי הקטנה היא בת פלוטו, ואחד מהכוחות שלה, חוץ מלעשות מסע צללים כמוני, מאז שהיינו בבית האדס, הוא לזמן אבנים יקרות," ניקו הסביר עכשיו לוויל, ואז נישק אותו על הלחי. העיניים של וויל אורו. לא הייתי בטוח אם מהנשיקה או מהרעיון. אולי משניהם. "וכל הזמן הזה אתה ידעת על זה, פרסי?" וויל רתח. אנבת' שמה לו יד על כתפו הימנית במבט רך. "כולנו ידענו. אבל לא ממש יכולנו להגיד את זה ליד האלים. אחרת זה היה מקלקל הכל." אנבת' אמרה. "למעשה, אנחנו יודעים על זה עוד מאז שמוח אצה כאן נעלם לחצי שנה."

היא הוסיפה. "המון תודה," אמרתי, והיא גיחכה. "אז בואו נעשה אליה איריס נט." הוספתי אחרי שכולם סיימו לצחוק עליי. וויל גם הצביע עליי. נאנחתי והתקשרתי לשליחת האלים לשעבר, לכיום עובדת בחנויות טבע ומיסטיקה. קיוויתי שהאלה לפחות לא תצחק עליי, בהתחשב בזה שהיא ריפאה את הצ'אקרה שלי כשהזיכרון שלי חזר אליי למראה הקיקלופים ההם וכל זה. התחלתי להתקשר בתקווה עקב כך.

הפרק הקודם		הפרק הבא