סולאנג'לו- ההתחלה

רגע כדי להעריך את הכותרת המדהימה שלי

אפשר להתחיל

-------------------------------------------------------------------------

כשוויל יצא מביתן אפולו הוא ראה נער מוכר חולף על פניו.
בעצם, מוכר זו לא מילה מתאימה, כי הוא זיהה את הנער (בכנות, גם אם הוא היה מתחפש לפרח וצובע את שיערו לוורוד - דבר שלעולם לא יעלה על דעתו, כמו שוויל ידע, אבל זו רק דוגמא - ויל היה מזהה אותו)
אבל כן היה שינוי במראו של הנער.
אמנם לא שינוי גדול כמו לצבוע את השיער לוורוד, אבל עדיין שינוי די גדול.

זה היה ניקו די אנג'לו
והוא הסתפר (הערת כותבת: כזה תספורת צ'ארלי ספרינג מאמצע הספר הראשון עד אמצע הספר הרביעי/כמו התספורת של ג'ו לוק)

עד אתמול שיערו של ניקו היה הרבה יותר ארוך, מאחור הגיע כמעט עד כתפיו ומקדימה - כשבן האדס לא הזיז אותו - השיער נפל על פניו והגיע עד לאפו של ניקו, מכסה כמעט לגמרי את פניו.
אז כן, השינוי היה גדול
גדול מאוד

אבל משהו הטריד את ויל, וזו העובדה שניקו שם לב שהוא נועץ בו מבטים - כפי שהתחוור לוויל, למרבה אימתו - והתחיל להתקרב לבן אפולו.
אוי, אלים אדירים

מסיבה שוויל עדיין לא הבין, הוא תמיד הרגיש לחוץ כשדיבר עם ניקו.
אבל הוא כן רצה לדבר עם בן האדס
כל הזמן.
העולם מאוד מסובך.

והעובדה שאתמול בערב הוא קרא לו… כן… הופכת את הכל לאפולו יותר מביכה

אבל לפני שוויל הספיק לשקוע עמוק יותר במחשבותיו, ניקו נעצר מולו ואמר "אה... היי, מה קורה?"

עכשיו כששיערו הכהה לא נפל לתוך עיניו של ניקו, ויל יכל לראות את פניו הרבה יותר בבירור.
עיניו של ניקו עדיין חומות כהות, אבל עכשיו השמש גורמת לנצנוצים זהובים להופיע בתוכן.
עורו של ניקו עדיין חיוור, אבל פחות מאשר בראשון באוגוסט, ובנוסף ויל הבחין בנמשים חיוורים - כמעט בלתי נראים - פזורים על אפו של ניקו כאילו בילה הרבה בחוץ, מה שכנראה היה נכון, כי במחנה רוב הפעילויות התרחשו באוויר הפתוח.

"אה, הכל בסדר" ויל ענה ואז הצביע על שיערו של ניקו "הסתפרת?"

הוא העביר את אצבעותיו בשיערו השחור, שהיה הרבה יותר קצר עכשיו, והנהן
"כן" הוא אמר "למה, זה נראה רע?"

"לא, לא! לא" ויל תיקן את עצמו ומיהר להבהיר "אתה נראה, כלומר, התכוונתי ש- " הוא נאלץ לעצור כדי לא להביך את עצמו יותר.
פניו להטו כאילו עלו באש, דבר שלא היה סביר במיוחד אבל ויל בכל זאת לא שלל, וליבו פעם חזק כל כך שלרגע תהה לעצמו ויל איך הוא לא פורץ מחזהו.

אלים אדירים, חשב ויל, מה קורה לי?

"זאת אומרת" הוא ניסה פעם נוספת "זה- זה נראה טוב. כאילו, ממש טוב. זאת אומרת- זה- זה נראה בסדר"
ויל משך בצווארון חולצתו, מתי נהיה כאן כל כך חם? והצטער שלא עצר קודם.

ניקו שוב העביר את אצבעותיו בשיערו
"אה, תודה" הוא מלמל וסומק אדום התפשט על פניו החיוורות.

לכמה שניות ארוכות דממה מעיקה השתררה ביניהם.

"אני, אה, צריך ללכת" ויל מלמל ומשך בשרשרת המחנה שלו כשהוא פנה ללכת לכיוון המרפאה.
"כן, אני רציתי לדבר איתך על זה" ניקו אמר וויל שמע את צעדיו של בן האדס מאחוריו "אתה אמרת שתשמח לעזרה במרפאה, אז, חשבתי ו... זה עדיין רלוונטי? כאילו, אם עדיין צריך עזרה עזרה אז... יש לי זמן..."
"אתה רוצה לעזור במרפאה?" ויל שאל וקצת (טוב, קצת הרבה) קיווה שלזה ניקו התכוון.

ניקו הנהן והעביר פעם שלישית את אצבעותיו בשיערו השחור כך שהוא נעמד.

ויל הרגיש פרפור מוזר בליבו, ואם לא היה נער בריא אולי הוא היה חושש שהוא לוקה בהתקף לב.
"אה, כ- כן, ברור" ויל ענה "תמיד צריך עזרה במרפאה. דקוטה ממחנה יופיטר נשאר אחרי המלחמה לעזור, אני בטוח שהוא יוכל להסביר לך כל מה שצריך לעשות"

ויל היה מוכן לנדב את עצמו בשמחה רבה, אבל הוא לא היה בטוח שיעמוד בזה.
מסיבה לא ברורה, בכל פעם שהוא קרוב לניקו הוא בקושי מצליח להיזכר בשמו שלו (ויל בהחלט צריך לרשום לעצמו לבדוק את זה).

ניקו הנהן כסימן להבנתו וויל מיהר להוסיף "אז... אה... אנחנו צריכים לזוז"
ניקו הנהן שוב והם חזרו להתקדם לכיוון המרפאה.

רק כשהגיעו ויל הבין שנוכחותו של ניקו מאוד תקשה עליו לעבוד

אבל מסיבה לא ברורה (אחת נוספת מבין רבות) הוא ממש לא רצה להתרחק מניקו

***

"אני מאוהב בניקו די אנג'לו" זו המחשבה שעוברת לוויל בראש כשניקו רץ פעם נוספת לצד השני של המרפאה כדי לחפש הואלאהיהבטוחמה.

ניקו כבר עזר שבוע במרפאה, מה שאומר שזה היה היום האחרון שבו התחייב לעזור
ויל ידע שזה אומר שכבר לא יהיה לו תירוץ לראות את ניקו כל יום, והמחשבה החדשה שהופיעה בראשו בכלל לא עזרה לתחושת הדיכאון הכללית שאפפה אותו.

ניקו עצר לרגע והחליף כמה מילים המלוות בתנועות ידיים מוגזמות עם דקוטה.

דקוטה ענה לו, ואז ניקו חזר למסע החיפושים אחר מה שזה לא יהיה שהם חיפשו.

המחשבה הבאה שחלפה בראשו של ויל היא "רגע, לא הייתי באמצע שיחה עם כירון?" אבל אז היא נדחקה הצדה על ידי המחשבה "אלים אדירים, אני מאוהב בניקו די אנג'לו!"

המחשבה הופיעה כל כך חזק בראשו שלרגע הוא חשש שאמר את זה בקול

אבל אז ניקו נעצר, ומסתובב ועומד בגבו אל ויל כדי להגיד משהו לקונור שוד.

"מה הוא אומר לו?" ויל מצא את עצמו חושב

הם לא היו כל כך רחוקים, אבל הוא לא היה בטוח מה הם אומרים כי משהו ממש הסיח את דעתו של ויל.

טוב, מישהו ממש הסיח את דעתו של ויל.

טוב, ניקו די אנג'לו הסיח את דעתו של ויל, כי מסתבר שהוא מאוהב בו.

קונור ענה לניקו, ואז ניקו דיבר שוב ופנה ללכת, אבל אז קונור העיף מבט בכיוון הכללי שבו ויל עמד והסתובב שוב לכיוונו של ניקו, אחז בכתפו ואמר לו משהו כשעל פניו של בן הרמס הבעה שוויל לא הצליח לקרוא.

בלבול, אולי?

הפתעה?

בכל מקרה, כשקונור סיים לדבר ניקו הסתובב לכיוונו של ויל.

לא רק שהוא הסתכל לכיוונו של ויל, הוא הסתכל ממש עליו.

כשעיניו פגשו את של ניקו, וניקו הוא האדם היחיד שוויל ראה, הוא הרגיש שפניו מתלהטות.

סביר להניח שמישהו חנק אותו מאחור, כי הוא לא הצליח לנשום לרגע.

אלים אדירים, ניקו יפהפה.

כל כך
יפהפה

ניקו העביר יד בשיערו, כאילו כל כך התרגל להסיט אותו מעיניו ומנסה לעשות את זה גם עכשיו כשהוא לא נכנס אליהן
עיניו נצנצו ונראו כמעט אדומות, כאילו אור השמש התמקד בהן

אלים, הרבה דברים נראים הרבה יותר ברורים עכשיו.

ניקו חצי חייך ונופף אל ויל.

ויל מצמץ, מה שגרם לעולם לחזור לקדמותו, ואז הוא חייך אליו והצליח לפקוד על ידו לנופף בחזרה.

"אנחנו נדבר על מה שקרה פה אחר כך" קיילה אמרה ליידו וגרמה לו לזנק בבהלה וכמעט לדפוק את הראש בקיר שמאחוריו "אבל כרגע צריך אותך בצד השני של המרפאה. מהר"

ויל הסתכל מצידו השני, כירון הלך
כנראה הוא הבין שוויל לא מקשיב עוד לפני שוויל עצמו הבין שהוא לא מקשיב

"מה קרה?"

היא נאנחה "פאולו. איכשהו הוא הצליח לחתוך לעצמו את הרגל. כאילו, לגמרי. כאילו, נכון לכרגע יש לו רגל אחת. כאילו-" היא עצרה לרגע "פשוט בוא"

אז ויל בא אחריה.

***

הניתוח עבר בהצלחה
ויל הצליח לחבר את הרגל של פאולו.

הוא ישב עכשיו מחוץ למרפאה לייד קיילה

"אני ממש צריך עכשיו משהו אחר לחשוב עליו" אמר "אז, אה, על מה אמרת שצריך לדבר אחר כך?"

"ויל, אם אתה מחבב מישהו (הערת כותבת: כאילו, באנגלית זה גם מישהו וגם מישהי. קיילה ואוסטין לא ידעו שוויל בי עד שהוא יצא מהארון) אתה לא צריך להכחיש את הרגשות שלך. חוץ מזה, אתה צריך להגיד לי כדי שאני אעזור לך להשיג את מי שזה לא יהיה"

הוא הרגיש כאילו היא מנסה לרמוז על משהו, אבל הוא לא הצליח להבין על מה, אז הוא רק נאנח וקבר את פניו בכפות ידיו, כי ידע שהיא צודקת (בקטע של "דלוק על מישהו". רק בזה) "אני כן"

קיילה הסתכלה עליו "אתה כן מה?"

"אני כן… מחבב את… מישהו ב… צורה הזו"

הוא לא יכל לראות אותה, אבל הוא כן הרגיש שהיא פורעת את שיערו לפני שהיא אמרה "זה בסדר, אחי" (הערת כותבת: כאילו, לא כמו שג'ייסון ופרסי קוראים זה לזה. כמו שארטמיס קוראת לאפולו. אלו שני אחי שונים)

"מה אני אמור לעשות? זה חסר סיכוי"

קיילה שתקה לרגע "אתה צריך להגיד לו"

ויל הזדקף "מה?"
היא יודעת?
או שהוא לא שמע נכון

היא אמרה "לו", לא?
הוא לא טועה, נכון?

היא ניערה את ראשה, שיערה הג'ינג'י הצליף בפניה, ואמרה "לה, אמרתי שאתה צריך להגיד לה" 

"אני ממש מעדיף לעשות כל דבר אחר"

"כאילו, להכחיש בניסיון להתחמק מחיציו של ארוס?" קיילה שאלה בטון מפקפק "אתה לא רואה סרטים? הכחשה אף פעם לא מובילה למקומות טובים"

"אם אלו רגשות חסרי סיכוי זה יוביל למקומות מצויינים" ויל ציין "חוסך הרבה מאוד מבוכה"

"אתה בן אפולו, מאיפה אתה בכלל מכיר את המילה הזו?" קראה קיילה בחצי צחוק ודחפה אותו

ויל צחק "ניסיון חיים, נולאס"

"תפסיק לדבר כמו סבא, ויל" קיילה נזפה בו "ואם נחזור לנושא המקורי, אני באמת חושבת שיעזור לך להגיד. או, כאילו, לפחות לעשות עם זה משהו"

"מבחינה טכנית, להכחיש זה משהו" הוא ציין "ואם תשמרי על הסוד שלי אני אשמור על שלך ש… אני אגלה יום אחד, ואז אני אשמור!"

"אתה לא תגלה, כי אני בונקר" היא אמרה ואז מלמלה עוד משהו שוויל לא הצליח לפענך.

היא אמרה "ניקו"?
זו הייתה המילה האחרונה, נכון?

אבל הוא בחר להתעלם מזה ונעמד

"אני צריך ללכת רגע, אחזור עוד כמה דקות!" הוא אמר ורץ משם, רק מקווה שיש לו דרכמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא