על ספת הפסיכולוג

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג. אין להעתיק, לצלם, או לנשום בחברת הפאפניק הזה כי אחרת רולינג תכעס וזה יגמר לא טוב...

"השנוז בידינו!!!" צרח פיבס המפחידן ומשך את האף להארי.
"פיבס, תעזוב מייד לפוטר את האף או שאני אגיד אותך לאבא." מלמל בינס, המורה להסטוריית הקסם, בקול עמוק ולוחש.
"מה?" הארי כמעט בלע את הלשון "אתם אחים?"
"אתה תפסיק לדחוף את האף שלך יא מפלצת נומים" נהם פיבס על הארי
"אתה תפסיק לדחוף לו את האף, פיבס" נהם עליו בינס בחזרה "אנחנו תאומים למען האמת..."
"אתם תאומים?" הארי נרעד "אבל אתם ממש שונים אחד מהשני?"
"אנחנו?! שונים אחד מהשני?!" פיבס הרים גבה "אולי את בינס הקפיצו 5 כיתות ואותי השאירו ל3 שנים נוספות בגן ואולי בינס אוהב לקרוא ספרים ואני אוהב לקרוע אותם אבל הדרך מכאן ל'ממש שונים' ארוכה ביותר!"
"אחי כמובן מתבדח" חייך בינס בסלחנות "אני כשלעצמי לא מבין איזה תועלת הוא מוצא בשלל ההלצות המגוונות וחסרי הטעם האלה הרי הן רק מביאות אותו למצב של שנאה כלפיו... הארי, אתה איתי?...הארי?"
הארי התעורר והבליע פיהוק "כן, כן בטח פרופסור בינס. מה שאמרת..."
"אתה רואה!" צהל הפרופסור ופנה לאחיו "גם הארי מסכים איתי שהמתיחות שלך מיותרות לגמרי!"
"אני לא הייתי מאמין למילה אחת של העוקר-בירצפות הזה" גיחך פיבס "האף שלו ארוך כמו של פינוקיו!" אמר והמשיך למשוך בחוזקה בשנוז.
"וואו" הארי העווה את פניו ולחש "אני מתלבט את מי משניכם אני יותר לא-סובל?"
"מה אמרת, מר פוטר?" צחצח בינס את משקפיו "בגילי השמיעה קצת חלשה..."
"כלום. לא אמרתי כלום" הזדקף הארי וניסה לסדר את המשקפיים.
"לא נכון! שקרן! אתה כן אמרת!" חייך פיבס ברשעות לקול אנחתו של הארי "אתה אמרת שאני הרבה יותר גבר מבינס ואתה לא סובל אותו!"
"מה? לא נכון! זה לא מה שאמרתי!"
"הארי פוטר היקר" נאם בינס וסלסל את זקנו "אינני מחבב ילדים המספרים כזבים או בדיות וכל שכן שאיני חפץ בנערים שסונטים ולועגים למורים שלהם." הארי השמיע נחירה רועמת "5 נקודות יורדות מגריפינדור! הארי! הארי!"
הארי התמתח ומלמל בקול עייף "כן, כן. ברור פרופסור בינס. מסכים איתך לגמרי!"
פיבס צהל וזימר
"אם אתם בלילה לא מצליחים לישון
כי הצלקת משדרת אותות אפלים
לשיעור תולדות הקסם בואו בגאון
והופ... ברגע שד"ר בינסי יגמגם כמה מילים
אתם מריירים על הספר כמו זומבים מובטלים
וכאות מתנה לבייבי של דמבלדור
אלפיים נקודות חיש ירדו מגריפינדור."
הארי התנער בתדהמה "אתה בכלל יכול להוריד נקודות, פיבס?"
"לא!" ציחקק פיבס "אוי, אבל איזה פרצוף מצחיק היה לך כשאמרתי את זה. נכון הוד מעלתו הדוקטור לחננות וגאון הפרופסורות, מו"ר בינס?"
"פיבס!" זעם בינס "כשהייתי צעיר יותר, בגילך. בחיים לא דיברתי ככה אל אף אחד ואם מישהו אמר לי משהו כזה שברתי את כל עצמותיו! היום אני כבר זקן ולא מספיק חזק בשביל זה, אבל אני מזהיר אותך שכשאבא ישמע על זה..."
הארי שאל מתוך נימנום "כשהיית בגילו של פיבס? אתם לא תאומים?"
"וודאי שאנו תאומים" ענה הפרופסור "אך אני, כיאה לאח הבוגר והחכם נולדתי שלוש דקות קודם אחי הצעיר והפוחז... הארי, הארי?"
הארי התנער והתעורר שוב פעם "כן, ברור. אדון בינס, כל מילה שלך שווה זהב..."
"אולי זהב לפרקוני." לקלק פיבס את השפתיים. את השפתיים של הארי, כמובן "אוי, בינסי, בינסי. אתה חייב להפסיק לדבר כל כך הרבה..."
"פיבס, לא יפה לדבר ככה לאחיך. נכון, פרופסור?" אמר הארי בקול חכם וחנפני והוסיף "פרופסור, לא תפרגן בעשרים נקודות לתלמיד שעשה לך כזה שלום בית עם אחיך?"
"פוטר, פוטר. אתה התלמיד הכי טמבל שראיתי בחיי" זמזם פיבס "אבל אחרי מותי ראיתי כמה תלמידים יותר טמבלים ממך, למען האמת."
"מה? הסתכלת במראה רק לאחר המוות?" החזיר לו הארי
פיבס קילל "אוי, פוטר. הייתי מרביץ לך כל כך חזק אם-"
"לא הייתי צריך להציל את העולם מאתה-יודע-מי?" שלף הארי ניחוש
"אם משרד הקסמים לא היה אוסר על שימוש בשוט כלפי תלמידי שנה שלישית!" ענה פיבס בזעם והחל לשבור את כל האגרטלים שנקרו בדרכו "ואם הבינסי השמן שמאחוריך לא היה מלשין כל פעם לאבא! איי, לא פשוט להיות מפחידן פשוט..."
"מי זה האבא הזה שלכם?" שאל הארי בסקרנות.
"עוד לא גילית, נערי?" אמר בינס בקול שליו "הארי?...הארי?"
"כן, בטח. בטח, מר בינס. אתה כל כך צודק..." הרים הארי את הראש וניגב את קורי השינה מהעיניים.
"הברון המגועל!" צווח פיבס "הברון המגועל הוא אבא שלנו!"
"ומי זאת אמא שלכם?" הקשה הארי
"אמא שלנו... אמא..." התייפח פיבס "אמא שלנו כבר מתה..."
"אה, אוי, סליחה. לא ידעתי..." התנצל הארי
"ברור שאמא שלנו מתה!" פיבס התגלגל מצחוק "גם אבא שלנו מת! גם אני מת! היחיד שעוד לא מת זה בינסי, הוא נשאר חי בסרט!"
"אז מי זאת אמא שלכם? הגבירה באפור?" ניחש הארי
"איך הגבירה באפור אם אבא שלי הרג אותה?" צרח פיבס "מכיר מירטל המייללת? אז אני קורא לה אמא!"
הארי פער עיניים "זאת מירטל? למירטל אתה קורא אמא?"
"ליתר דיוק, הוא קורא לה אמא המייללת..." נאנח בינס  
הארי התעורר בזריזות. זה מדהים, הקול של בינס יכול להרדים אפילו את ויקטור קרום באמצע גמר-טורניר-הקווידיץ'-העולמי. מזל שהקול של פיבס יכול להעיר מתים, הוא יותר גרוע אפילו מדודא בוגר...
"הו, הנה מגיע פילץ'" פיבס נאנח באושר "גע גע גע מתחילה ההצגה." אמר וזרק אדנית פרחים ירוקה על הארי.
"פיבס!!! אני אתפוס אותך!!!" זעם פילץ' ורץ דרך הבטן של בינס לתפוס אותו.
"הייתי מת!" צעק לו פיבס בחזרה בקול צווחני.
הארי ניסה לעכל את זה שהברון המגועל ומירטל המייללת הם מגדלי התאומים אך לפתע התקרב אליו בינס ולחש באוזנו "אתה יודע, פוטר. אולי הגזמתי קצת. אני גם אוהב צחוק טוב ובריא."
"באמת?" תמה הארי
"ודאי!" חייך הפרופסור "הרי כל יום שלישי לאחר השיעור אני והרמיוני יושבים ומתבדחים אחד עם השני." הוא מולל את זקנו ואמר "הנה, לדוגמא, בדיחה טרייה טרייה שהמצאתי רק לפני שתים-עשרה שנה: איך קוראים להסטוריונית שאבא שלה נחש ואמא שלה עכברית?"
"אההה" הארי ניסה לחשוב "אני יודע! בת-חולדה, בתחולדה בגשוט!"
"מה הקשר בתחולדה?" בינס התפלא "התשובה היא: מדאם כריסטה סילקי. הבנת? כי היא כתבה את הדוקטורט על צאצאי זוחלים בעת העתיקה!"
"כן, כן בטח, כבוד הפרופסור, אתה כל כך חכם..."  הנהן הארי בעייפות ולחש "אוף, לך לכל הרוחות..."

קבלו סטאר-טפ, אתם מתים. קוראים לו... תגובות! זה קטע כזה שאתם מגיבים ואז אני שמח וכותב עוד! אולי תנסו?

הפרק הקודם		הפרק הבא