קסם הוא מגיפה

פרק 9 – המרתף של סלית'רין

הגיע הזמן שטום ינצל את החולשה של וויקטוריה לייסטרנג' כלפיו. כבר זמן מה, מאז שנתקל בחבורת טהורי הדם, שטום היה צמא לנקמה, לערעור הסדר הקיים בעולם אותו שנא. לטום רידל נמאס שטהורי הדם חושבים שהם עליונים , וטום רידל סופסוף מצא פרצה לנקמה שרצה לנקום בסרפנוס מאלפוי. תחילה חשב כי האובדן של חיית המחמד האהובה של סרפנוס תביא לתוצאה הרצויה, אך מכיוון שלא כך קרה, טום ידע שעליו לנקוט בצעד קיצוני יותר. הוא רק לא ידע עד לבואה של וויקטוריה, כיצד יעשה זאת.

טום הלך מאחורי וויקטוריה בשקט ובמהירות, מביט מדי פעם מאחור ומוודא כי שניהם לבד. וויקטוריה גם היא הביטה אל מאחורי כתפיה, אל עברו של טום במבט לא ברור. האם הייתה זו חרטה, או שמא רגש אחר?

"אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה." לחשה וויקטוריה בחשש. "אל תדאגי, זו הדרך הטובה ביותר, את לא סומכת עליי?" שאל טום, וויקטוריה נרתעה בתגובה, הטון הנוקב של טום הבהיל אותה. "ברור שכן, אני פשוט מפחדת שמשהו נוראי ייקרה..."

טום חייך לעצמו. אכן משהו נורא עומד לקרות.

הם ירדו במדרגות אל עבר המרתפים החשוכים, עוברים את כיתת השיקויים של פרופסור סלגהורן. הקול היחידי שנשמע כעת היה הדהוד צעדיהם של וויקטוריה לייסטרנג' וטום רידל. לפתע וויקטוריה נעצרה.  טום לא ראה סיבה לכך שנעצרו, והביט בקיר האבן הגדול שמלפניהם. וויקטוריה הסתובבה לעברו של טום והביטה בו בחשש, "אתה בטוח שזה רעיון טוב?" שאלה שוב, וטום הנהן בתשובה.

וויקטוריה נאנחה ולחשה, "זנבקרן!" לפתע, הקיר מלפניהם השתנה, ובמקום נפער פתח דרכו יכלו ויקטוריה וטום לעבור. וויקטוריה פתחה את הדלת, ושניהם נכנסו פנימה. טום חייך. כצפוי, בשעה כה מאוחרת חדר המועדון של סלית'רין היה ריק. ובזכות המודיעין שויקטוריה סיפקה לו, הוא ידע כי חדר המועדון של סלית'רין חשוך מספיק על מנת שגם אם מישהו יביט בו, הוא יתקשה לזהות כי מדובר בשומר הקרקעות, במיוחד לאחר שוויקטוריה העניקה לו את מדיה של סלית'רין (לחש פשוט שביצעה שינתה את הבגדים למידותיו, שאומנם היה יעיל אך הרגיז מעט את טום שנאלץ להיעזר בקסם). טום לא התמהמה להביט בחדר המועדון של סלית'רין, הייתה לו משימה לבצע.

"את תחכי לי פה למטה?" שאל טום, וויקטוריה הנהנה באיטיות.

"כן. טום... אתה מתכוון לפגוע בו?" שאלה וויקטוריה , נימה של חרטה עולה בגרונה. טום נאנח. למרות ששבה אותה בקסמו האישי, וויקטוריה עדיין התעקשה לעמוד על שלה. הוא יהיה חייב ללמד אותה לציית לו יותר בקלות.

"לא יותר מדי." אמר לבסוף והחל לטפס במדרגות אל עבר חדרי הבנים. טום עלה בגרם המדרגות והביט ובדלתות החדרים מצדדיו, עד אשר נתקל בשלט 'שנה שישית'. הוא כבר הושיט את ידו והתכוון להיכנס אל החדר, שלפתע שמע דיבורים מעבר לדלת.

"אתה חושב שזה יעבוד?" הוא שמע את קולו של גרגור.

"חייב להיות. וויקטוריה הטיפשה בטח רצה כבר לספר לו." הוא שמע את קולו של סרפנוס מאלפוי.

"מה קרה לה? היא תמיד הייתה בעד טוהר הדם, אפילו יותר ממך." הוא שמע קול נוסף, שאותו לא זיהה.

"אין לי מושג אייברי. היא כנראה התאהבה ביצור הדוחה הזה." אמר סרפנוס בגועל.

"אין מצב, וויקטוריה לעולם לא תהפוך לבוגדת דם." אמר גרגור בזעזוע.

" זה לא משנה, העיקר שהסקיב יחשוב שאנחנו מתכוונים לתקוף אותו הלילה! הוא בטח יושב עם הפיגיון המוגלגי שלו בתוך דיר החזירים שהוא קורא לו בית." אמר סרפנוס, ונשמע קול חזק של צחוק מבעד לדלת.

זעמו של טום רידל בעבע בתוכו, אך עם זאת לא עשה דבר. הוא חכם מכדי להתפרץ אל תוך החדר כאשר הנערים ערים. אין לו שום כוונה להיות מסולק מהוגוורטס לפני שיגלה על מוצאו.

"אתם יודעים שבינס מלמד את הסקיב שיעורים פרטיים?" לפתע אמר הקול שהיה כנראה קולו של אייברי.

"מה פתאום?" שאל סרפנוס, אך קול לא נשמע בתגובה. טום שיער כי אייברי משך בכתפיו.

"בינס מלמד אותו את ההיסטוריה של הקסם. למה לסקיב ללמוד היסטוריה?" שאל גרגור.

"זה באמת מוזר. אבל הסקיב הזה שונה מכל סקיב אחר. לפחות ככה אבא סיפר לי." אמר סרפנוס.

"אבא שלך מכיר סקיבים?" שאל קול נוסף בתימהון.

"לא באופן אישי, אבל משרד הקסמים מכיר את כל הסקיבים הידועים. רובם המוחלט חי לצידם של המוגלגים. רק מעטים חיים בקרב הקוסמים." אמר סרפנוס.

"אבל לדוגמא יש את האח הזה של הוליסטר פילץ'. הוא סקיב שגר בהוגסמיד. אמא שלו היא אחת מחברי הוועד המנהל. היא מכירה את אבא שלי." המשיך סרפנוס, "אבל אבא טוען שסקיב שחי בתוך הוגוורטס זה חסר תקדים. לא ברור לאבא למה דיפט הסכים לשכור סקיב בתור שומר קרקעות.

"אם תשאלו אותי, הסקיב הזה זומם משהו. השאלה היא, מה." אמר גרגור.

"שמעתי שהוא גדל בבית יתומים." אמר הקול נוסף, וטום פער את עיניו. הוא מעולם לא מסר את פרט המידע הזה לאף אחד בהוגוורטס. מי גילה להם? האם דמבלדור מסוגל לרדת כל כך נמוך?

"אתה מדבר שטויות נוט, עוד מעט יגידו שהוא היורש של סלית'רין!" אמר סרפנוס בביטול, והחבורה צחקה.

היורש של סלית'רין? חשב לעצמו טום.

"אבל תחשבו על זה רגע." אמר גרגור לאחר שהצחוק דעך, "כמה אירוני אם הוא באמת צאצא לסלית'רינים?"

"אין מצב." אמר סרפנוס, "טוב, הוא לא הגיע ממשפחה טהורת דם, אין משפחה טהורת דם בשם רידל שאנחנו מכירים, נכון?" אמר סרפנוס.

" אמא שלו יכלה ללמוד בסלית'רין." אמר נוט. טום זקף את אוזניו. אדם נוסף טוען כי אימו הייתה בעלת דם קסום, ולא אביו.

"אתם חושבים שאפשר להשתמש בדם שלו בשביל אשוח הדם?" שאל גרגור, ולרגע החדר דמם. לא היה לטום רידל מושג מה הוא אשוח הדם.

"אני יכול לשאול את בורגין כשנצא לחופשת האביב. הוא החזיק באשוח הדם לפני שקנינו אותו. הוא בטח יודע אם האשוח מגלה  גם את ענפיו הרקובים יותר מדמם של בוצדמים או סקיבים." אמר סרפנוס.

"בחיי, תראו מה השעה! אם לא נקום מחר בזמן לשינויי צורה, דמבלדור יהרוג אותנו..." אמר נוט. החבורה מלמלה מילות הסכמה ואט אט קולות הדיבורים התחלפו בקולותיהם של אנשים המתנשמים בשנתם. טום חיכה עוד קצת עד אשר אזר אומץ, ונכנס פנימה אל עבר החדר של הסלית'רנים.

טום חיכה מספר דקות עד שעיניו התרגלו לחלוטין לחשיכה שבחדר. הוא הביט משמאלו ומצא את שחיפש- מיטתו של סרפנוס מאלפוי. על יד המיטה ראה כי מונח כלוב ציפורים על גבי שידת עץ, ובתוכה מגילת קלף. טום הסתקרן ושלף את פיסת הקלף מתוך כלוב הציפורים.

'לעולם לא אשכח אותך, חבר'  היה רשום, ומתחת למילים הייתה תמונה של סרפנוס מאלפוי, על זרועו ינשוף אפרפר ואצילי למראה, עיניו הצהובות והגדולות מביטות על עבר המצלמה.

טום חייך לעצמו, הוא שמח לדעת כי סרפנוס לא התגבר על האובדן שלו. טום ניער את ראשו. הוא לא יכול לבזבז זמן. בכל רגע עלול להתעורר אחד מן הנערים ולראות כי אדם זר שוהה בחדרם. טום רידל החל לחפש בקדחתנות אחר מה שלשמו הגיע הלילה.

טום החל לחטט בחפציו של סרפנוס מאלפוי, אך לא מצא את שחיפש. הוא נבר במזוודתו של סרפנוס, ידיו ממששות את ספרי הלימוד, קדירה, וחפצים שונים ומוזרים שלא עניינו את טום כלל.

לפתע עיניו נחו על חפץ אחד שבצבץ בין הגלימות של מאלפוי. היה זה מעין עציץ אבן מוזר ומסתורי. מתוך העציץ בצבץ צמח קטן ומשונן למראה, עליו של הצמח , לחרדתו של טום רידל, פעמו כמו היה לבבות קטנים. אך במקום שהצמח יהיה נטוע באדמה, חומר מוזר היה בתחתית העציץ. החומר לא היה נוזל, אך גם לא מוצק. החומר היה יותר דומה למעין ערפל. טום כעס על עצמו. כעת לא היה הזמן להתעסק בשטויות. טום הניח בחזרה את העציץ והמשיך לנבור בין חפציו של סרפנוס, עד שלרגע קפא באימה.

סרפנוס זז ממיטתו , וטום רידל לא יכל לעשות דבר מלבד להביט בו בחוסר אונים. אך סרפנוס בסך הכול התהפך במיטתו. טום הביט לרגע נוסף במאלפוי ואז חייך. כאשר התהפך במיטתו התרוממה השמיכה שעטפה אותו, חופשת חפץ קטן שעל המיטה. טום הרים את השרביט ממיטתו של מאלפוי, מביט בו למספר רגעים. היה זה מוזר לאחוז בשרביט, החפץ שטום רידל כה שנא. החפץ שגרם לטום לחוש מושפל. החפץ שביצע כל כך הרבה דברים מחרידים. החפץ שהיה עיוות של הטבע.

הכעס פעם בעורקיו של טום רידל. הוא הציץ בשעונו. הגיע הזמן. הוא אחז בחוזקה בשרביט בשתי ידיו, מכופף את השרביט באמצעות שריריו לכיוונים מנוגדים, עד אשר נשמע קול פקיעה. השרביט נשבר לשניים. טום חייך לעצמו ושלף את הפגיון מכיסו, אותו פגיון אותו סרפנוס מאלפוי מוגלגי.

כמה קל יהיה לשסף את גרונו של הנער היהיר? כל שצריך הוא להעביר את הלהב על גרונו... טום דמיין בעונג כיצד זרזיף הדם ניגר מגרונו של סרפנוס אל עבר הכר, מטביע את סדיניו הלבנים, מכתימם בצבע השני... טום ליקק את שפתיו, הוא רוצה לבצע זאת. הוא מרגיש כי זו חובתו... טום החל להתקרב אל עבר ראשו של סרפנוס, אוחז בלהב בידו הימנית. סרפנוס נראה כה שלו כעת, מתנשם בכבדות, עיניו עצומות.

הלהב התקרב עוד ועוד אל עבר צווארו של מאלפוי. ליבו של טום רידל פעם מהר יותר ויותר. הוא עצם את עיניו, נזכר בעונג כיצד פילח את ליבו של חיית המחמד המטופשת של סרפנוס. הלהב כבר היה מתחת לאפו של מאלפוי, הבל פיו משאיר אדים על המתכת הקרה. טום נאנח, מתענג על איך רצח את הנער החצוף ההוא באותה סמטה, במה שנראה כאילו התרחש לפני שנים רבות...

טום הצמיד את הלהב לצווארו של סרפנוס. עוד קצת... עוד קצת כוח והלהב ייקרע את העור... הבשר... את העורק הפועם בחוזקה, נואש להזרים עוד ועוד  דם אל עבר הגוף חסר התועלת אותו הוא משרת...

ואז טום שמע זאת. שיעול. הוא התעורר מהטראנס אליו נכנס והסיט את ראשו מהר ימינה, לעבר הקול. אחד הנערים השתעל בשנתו. אף אחד לא ראה אותו. הוא הביט בזרועו הצמודה אל עברו גרונו של סרפנוס. כמעט ונכנסה לדחף הרצחני שלו, כמעט וקרע לגזרים את הנער שכה שנא... אך לא היה זה הזמן.. לא... עדיין לא...

טום החזיר מהר את הלהב אל כיסו, מביט פעם אחרונה בסימן שהשאיר הלהב שלו על גבי צווארו של סרפנוס מאלפוי. עד הבוקר הסימן ייעלם, אך טום ידע כי סרפנוס כלל לא ישים לב לכך. הדבר הראשון שיגלה סרפנוס עם בוא הבוקר, זה שכעת הוא דומה יותר לסקיב מאשר לקוסם.

פרק 9 – המרתף של סלית'רין

הגיע הזמן שטום ינצל את החולשה של וויקטוריה לייסטרנג' כלפיו. כבר זמן מה, מאז שנתקל בחבורת טהורי הדם, שטום היה צמא לנקמה, לערעור הסדר הקיים בעולם אותו שנא. לטום רידל נמאס שטהורי הדם חושבים שהם עליונים , וטום רידל סופסוף מצא פרצה לנקמה שרצה לנקום בסרפנוס מאלפוי. תחילה חשב כי האובדן של חיית המחמד האהובה של סרפנוס תביא לתוצאה הרצויה, אך מכיוון שלא כך קרה, טום ידע שעליו לנקוט בצעד קיצוני יותר. הוא רק לא ידע עד לבואה של וויקטוריה, כיצד יעשה זאת.

טום הלך מאחורי וויקטוריה בשקט ובמהירות, מביט מדי פעם מאחור ומוודא כי שניהם לבד. וויקטוריה גם היא הביטה אל מאחורי כתפיה, אל עברו של טום במבט לא ברור. האם הייתה זו חרטה, או שמא רגש אחר?

"אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה." לחשה וויקטוריה בחשש. "אל תדאגי, זו הדרך הטובה ביותר, את לא סומכת עליי?" שאל טום, וויקטוריה נרתעה בתגובה, הטון הנוקב של טום הבהיל אותה. "ברור שכן, אני פשוט מפחדת שמשהו נוראי ייקרה..."

טום חייך לעצמו. אכן משהו נורא עומד לקרות.

הם ירדו במדרגות אל עבר המרתפים החשוכים, עוברים את כיתת השיקויים של פרופסור סלגהורן. הקול היחידי שנשמע כעת היה הדהוד צעדיהם של וויקטוריה לייסטרנג' וטום רידל. לפתע וויקטוריה נעצרה.  טום לא ראה סיבה לכך שנעצרו, והביט בקיר האבן הגדול שמלפניהם. וויקטוריה הסתובבה לעברו של טום והביטה בו בחשש, "אתה בטוח שזה רעיון טוב?" שאלה שוב, וטום הנהן בתשובה.

וויקטוריה נאנחה ולחשה, "זנבקרן!" לפתע, הקיר מלפניהם השתנה, ובמקום נפער פתח דרכו יכלו ויקטוריה וטום לעבור. וויקטוריה פתחה את הדלת, ושניהם נכנסו פנימה. טום חייך. כצפוי, בשעה כה מאוחרת חדר המועדון של סלית'רין היה ריק. ובזכות המודיעין שויקטוריה סיפקה לו, הוא ידע כי חדר המועדון של סלית'רין חשוך מספיק על מנת שגם אם מישהו יביט בו, הוא יתקשה לזהות כי מדובר בשומר הקרקעות, במיוחד לאחר שוויקטוריה העניקה לו את מדיה של סלית'רין (לחש פשוט שביצעה שינתה את הבגדים למידותיו, שאומנם היה יעיל אך הרגיז מעט את טום שנאלץ להיעזר בקסם). טום לא התמהמה להביט בחדר המועדון של סלית'רין, הייתה לו משימה לבצע.

"את תחכי לי פה למטה?" שאל טום, וויקטוריה הנהנה באיטיות.

"כן. טום... אתה מתכוון לפגוע בו?" שאלה וויקטוריה , נימה של חרטה עולה בגרונה. טום נאנח. למרות ששבה אותה בקסמו האישי, וויקטוריה עדיין התעקשה לעמוד על שלה. הוא יהיה חייב ללמד אותה לציית לו יותר בקלות.

"לא יותר מדי." אמר לבסוף והחל לטפס במדרגות אל עבר חדרי הבנים. טום עלה בגרם המדרגות והביט ובדלתות החדרים מצדדיו, עד אשר נתקל בשלט 'שנה שישית'. הוא כבר הושיט את ידו והתכוון להיכנס אל החדר, שלפתע שמע דיבורים מעבר לדלת.

"אתה חושב שזה יעבוד?" הוא שמע את קולו של גרגור.

"חייב להיות. וויקטוריה הטיפשה בטח רצה כבר לספר לו." הוא שמע את קולו של סרפנוס מאלפוי.

"מה קרה לה? היא תמיד הייתה בעד טוהר הדם, אפילו יותר ממך." הוא שמע קול נוסף, שאותו לא זיהה.

"אין לי מושג אייברי. היא כנראה התאהבה ביצור הדוחה הזה." אמר סרפנוס בגועל.

"אין מצב, וויקטוריה לעולם לא תהפוך לבוגדת דם." אמר גרגור בזעזוע.

" זה לא משנה, העיקר שהסקיב יחשוב שאנחנו מתכוונים לתקוף אותו הלילה! הוא בטח יושב עם הפיגיון המוגלגי שלו בתוך דיר החזירים שהוא קורא לו בית." אמר סרפנוס, ונשמע קול חזק של צחוק מבעד לדלת.

זעמו של טום רידל בעבע בתוכו, אך עם זאת לא עשה דבר. הוא חכם מכדי להתפרץ אל תוך החדר כאשר הנערים ערים. אין לו שום כוונה להיות מסולק מהוגוורטס לפני שיגלה על מוצאו.

"אתם יודעים שבינס מלמד את הסקיב שיעורים פרטיים?" לפתע אמר הקול שהיה כנראה קולו של אייברי.

"מה פתאום?" שאל סרפנוס, אך קול לא נשמע בתגובה. טום שיער כי אייברי משך בכתפיו.

"בינס מלמד אותו את ההיסטוריה של הקסם. למה לסקיב ללמוד היסטוריה?" שאל גרגור.

"זה באמת מוזר. אבל הסקיב הזה שונה מכל סקיב אחר. לפחות ככה אבא סיפר לי." אמר סרפנוס.

"אבא שלך מכיר סקיבים?" שאל קול נוסף בתימהון.

"לא באופן אישי, אבל משרד הקסמים מכיר את כל הסקיבים הידועים. רובם המוחלט חי לצידם של המוגלגים. רק מעטים חיים בקרב הקוסמים." אמר סרפנוס.

"אבל לדוגמא יש את האח הזה של הוליסטר פילץ'. הוא סקיב שגר בהוגסמיד. אמא שלו היא אחת מחברי הוועד המנהל. היא מכירה את אבא שלי." המשיך סרפנוס, "אבל אבא טוען שסקיב שחי בתוך הוגוורטס זה חסר תקדים. לא ברור לאבא למה דיפט הסכים לשכור סקיב בתור שומר קרקעות.

"אם תשאלו אותי, הסקיב הזה זומם משהו. השאלה היא, מה." אמר גרגור.

"שמעתי שהוא גדל בבית יתומים." אמר הקול נוסף, וטום פער את עיניו. הוא מעולם לא מסר את פרט המידע הזה לאף אחד בהוגוורטס. מי גילה להם? האם דמבלדור מסוגל לרדת כל כך נמוך?

"אתה מדבר שטויות נוט, עוד מעט יגידו שהוא היורש של סלית'רין!" אמר סרפנוס בביטול, והחבורה צחקה.

היורש של סלית'רין? חשב לעצמו טום.

"אבל תחשבו על זה רגע." אמר גרגור לאחר שהצחוק דעך, "כמה אירוני אם הוא באמת צאצא לסלית'רינים?"

"אין מצב." אמר סרפנוס, "טוב, הוא לא הגיע ממשפחה טהורת דם, אין משפחה טהורת דם בשם רידל שאנחנו מכירים, נכון?" אמר סרפנוס.

" אמא שלו יכלה ללמוד בסלית'רין." אמר נוט. טום זקף את אוזניו. אדם נוסף טוען כי אימו הייתה בעלת דם קסום, ולא אביו.

"אתם חושבים שאפשר להשתמש בדם שלו בשביל אשוח הדם?" שאל גרגור, ולרגע החדר דמם. לא היה לטום רידל מושג מה הוא אשוח הדם.

"אני יכול לשאול את בורגין כשנצא לחופשת האביב. הוא החזיק באשוח הדם לפני שקנינו אותו. הוא בטח יודע אם האשוח מגלה  גם את ענפיו הרקובים יותר מדמם של בוצדמים או סקיבים." אמר סרפנוס.

"בחיי, תראו מה השעה! אם לא נקום מחר בזמן לשינויי צורה, דמבלדור יהרוג אותנו..." אמר נוט. החבורה מלמלה מילות הסכמה ואט אט קולות הדיבורים התחלפו בקולותיהם של אנשים המתנשמים בשנתם. טום חיכה עוד קצת עד אשר אזר אומץ, ונכנס פנימה אל עבר החדר של הסלית'רנים.

הפרק הקודם		הפרק הבא