עברו שבועיים מאז שהרמיוני חלתה, והיא לא השתפרה. ג'יני הייתה באה כל בוקר עם ילדי משפחת פוטר כדי שרוז והוגו לא יהיו לבד. הם ניסו לא לעשות רעש להרמיוני, ששכבה בשקט בחדרה. אלבוס ורוז ישבו בחדרה של רוז, שהיה חדר ממוצע לילדה בת 12 עם קירות בצבע סגול רך , כוננית, מיטה גדולה ושולחן שיעורי בית. ובכן, זה לא היה חדר של ילדה ממוצעת בת 12; היו חסרים כל הפוסטרים ומוצרי טיפוח שרוז לא אהבה. "את חושבת שמה שעשינו שינה משהו?" שאל אלבוס מהורהר. "למה אתה מתכוון? לזה שחזרנו אחורה בזמן וראינו את ההורים שלי מתנשקים? לא, אני לא חושבת". " את בטוחה?" "לא, אני לא בטוחה בכלל, אבל המעשה כבר נעשה, ואין דרך לשנות אותו". "טוב, את צודקת." "וואו, אני צמאה. אני הולכת למזוג לעצמי קצת מים. גם אתה רוצה?" אמרה רוז, קמה עם ידה על ידית הדלת. "כן, אני אשמח, תודה," אמר אלבוס. רוז יוצאת ועוצרת באמצע הדרך ברגע שהיא שומעת את קולו של אביה. "אבא? מה הוא עושה כאן?" היא ירדה כמה מדרגות והתכופפה כדי שתוכל לראות את רון וג'יני מדברים. "מה ההשערות שלך?" שאלה ג'יני. "חקרתי כמה בכירים במשרד שעובדים עם הרמיוני לגבי המסקנה שלי, והם אישרו שהיא נכונה ב-80%", אמר רון ולגם מכוס המים שבידו. "מה המסקנה שלך?" "מחולל הזמן". ליבה של רוז החסיר פעימה כשהתיישבה, ושיפרה את שמיעתה. "נו, מה איתו?" שאלה ג'יני, אצבעה נעה סביב הפיה של הכוס. "הוא מקולל. אם אתה משתמש בזה, אז נופלת עליך קללה או משהו כזה". "איזו קללה?" "קללת מוות". "אבל הרמיוני לא השתמשה בזה. איך זה אפשרי?" "השעון הוא באחריותה. גם אם מישהו אחר השתמש בו, הקללה נופלת על הרמיוני. ניסיתי לשאול אותה אם היא השתמשה במחולל זמן, אבל היא פשוט מלמלה משהו לא ברור וחזרה לישון". "אז זה אומר שמישהו השתמש במחולל זמן ועכשיו להרמיוני יש קללה?!" עיניה של רוז התרחבו. לא יכול להיות. רון לגם לגימה ארוכה מהכוס שלו וענה בפשטות, "כן". "איך מגלים מי זה?" שאלה ג'יני בדאגה, פחד ושמץ כעס בעיניה. "אנחנו מנסים לחקור את זה. בינתיים שום דבר לא בטוח". זה הספיק לרוז. היא עלתה במהירות לחדר, שלפה את השרביט שלה, פתחה את הדלת בחבטה והתנפלה על אלבוס. "מה עשית לאמא שלי?!"
אוקיי... יצא לי קצת מוזר
אשמח אם תגיבו!!!
|