הדור השלישי

תהנו!

הידים שלי,כאילו מעצמן,התחילו להיכרך על עורפו של ג'יימס.ראיתי למשך אלפית שנייה שהוא חייך,ואז חיבק אותי מסביב למותניים.כל פעם שהתנתקנו כדי לנשום,הוא לחש את שמי.
העברתי את אצבעותיי בחמדנות על פניו,רוצה לזכור את הפנים האלה,הרגע הזה,לעד...
לאחר חמש דקות,הפסקנו,כשמצחינו דבוקים אחד לשני.
"הדבר המדהים הוא,"מלמלתי,ידי הימנית על פניו והשנייה על עורפו,"זה שאני שונאת אותך."
"כן,"הוא גיחך."לגמרי.פעם כל כך שנאת אותי-בעצם,עד לפני רבע שעה,כשכינת אותי בתור מפלצת שמשפריצה סילוני נזלת לכל הכיוונים,"הוא צחק,ואני חייכתי באשמה.
"אז...מה גרם לך לראות את האור,אמ'?"הוא שאל,מחכה את הכיוני שיורין הייתה מדביקה לי לפעמים.
"אתה שלא תקרא לי אמ'!"
"בסדר,"הוא חייך."אז...מה גרם לך לראות את האור?"
"כנראה,"לחשתי,אחרי מחשבה,"שהאהבה שלי לאחיך הייתה אהבה רגעית,ושאני אהבתי אותך כל הזמן הזה ללא ידעתי."
הוא צחק וחזר לנשק אותי שוב.הפעם שיתפתי איתו פעולה.

מאותו יום הייתי בחדרו של ג'יימס מהבוקר עד הלילה.תהיתי למה ג'יני לא מונעת את המפגשים האינטמיים שלנו,עם ג'יימס בעונש,ולמה לעזעזל הארי מביט עלינו בחולמניות כזאת בארוחת הערב(ג'יימס הצליח לשכנע את הוריו שהוא יכול לצאת רק לארוחות מחדרו),בעוד חיוך מרוח על פרצופו.
ביום האחרון שלנו בביתם של הפוטרים,ה-22 לספטמבר,הגיע מכתב זעום ביותר מבתם של ג'יני והארי-לילי.
הארי הקריא את המכתב בקול רם:

אמא ואבא,
איפה אלבוס?למה הוא לא בטירה?ולמה,בשם הגרביים המלוכלכות של מרלין,אמיליה אצלכם בבית,ואיתה ג'יימס-הרי הם במילא לא סובלים אחד את השני,איך הם מסתדרים בכלל?
למה אלבוס לא בטירה,ולמה אמיליה אצלנו בבית?!לא שאכפת לי עם היא ישנה בחדר שלי והכל,אבל זה כבר מתחיל לצאת לי מכל החורים העניין הזה של שני אחיי הבוגרים!!!
מתי ג'יימס ואמיליה יחזרו,ומתי אלבוס יחזור?

לילי.
נ.ב.נפרדתי מליאו.ראיתי אותו מתנשק עם פנולפה ריוונדון.שיילך לעזעזל.יש סיכוי שאתם מנפצים לי את התמונות שלנו בחדר שלי?

הארי התחיל לכתוב את התושובת לשאלות הכעוסות של לילי.
אבל לא הבנתי משהו."איפה אלבוס,באמת?"
"אלבוס,"אמר הארי,וצער מעורב בכעס נראה בעיניו,"נמלט לפני יומיים.לא רצינו להדאיג אתכם.הוא נמלט על נפשו מהוגוורטס,אנחנו באים לשם יחד איתכם."
הייתי כל כך המומה,ואף ג'יימס."לאן הוא נמלט?"שאלנו שנינו באותו הזמן,אבל זה לא הצחיק אותנו כלל.
"אנחנו לא יודעים,"הוא נאנח.ג'יני נמלטה לשירותים,ושמעתי שהיא מיללת.הוא הביט אחרייה בדאגה.
"מאותו יום שבאת אלינו,אמיליה,"הארי הביט בי,"היא לא יכולה לישון בלילות מדאגה.וכשהיא מצליחה להירדם,היא מתחילה לבכות מתוך שינה,ולמלמל כל מיני דברים כגון 'אל תלך' וכל השאר.אני ממש דואג,"הארי נאנק והמשיך לכתוב את המכתב ללילי.
ג'יימס ואני הסתכלנו זה בעיניו של זו.
לא יכולנו לתת לזה להימשך.
חייבים למצוא את אלבוס.
זאת הייתה המחשבה שעברה בראשם של שנינו.
הארי וג'יני חשובים לנו יותר מדי.
ידענו שזה מה שאנחנו הולכים לעשות.
ביום שנגיע להוגוורטס.
כי אין לנו דרך אחרת.
חייבים למצוא את אלבוס.

תגובות?...

הפרק הקודם		הפרק הבא