אהבה קטנה ורחוקה..

הפרק מוקדש ל...(תופים, תופים) *בידל הפייטן* הבטא שלי...^^

ול... edenden4 אחת הקוראות המסורות שלי^^ שמגיבה לי כל פעם..

וגם לך דני!!!!! חח (בשבילך דניאלה)

מעכשיו אני יקדיש כל פרק למשהו אחר..(עם בא לכם הקדשה תכתבו לי אל תתבישו)

אוקי זה הפרק שהכי הכי נהניתי לכתוב עד עכשיו.

כל רגע שהלב של אל' דפק. שלי דפק ביחד עם שלה.... מקווה שתזדהו איתה^^ עם יש בנים שקוראים את הפיק אז סליחה וגם אתם יכולים 'ללמוד' מזה משהו..  טובבב חפרתי.........

תהנו................

(אל)

אני וסיריוס הלכנו בשתיקה מביכה אל עבר האולם הגדול, או בשפה של בני אדם 'חדר האוכל'.

 במשך כל הדרך חשבתי מה היה קורה בעוד כמה שבועות אם הייתי נותנת לו לנשק אותי, בתקווה שאשאר פה.
(אל לא ידעה אז כמה שהיא צדקה…)

הצצה אל העתיד-
"סיריוס די זה מדגדג" אמרתי לו בצחוק.
"מה, את לא אוהבת לצחוק? שמעתי שזה מרזה..." אמר בצחוק.
"אני אוהבת לצחוק עם זה בא ממני!! ו...אתה מנסה לרמוז לי משהו?" אמרתי בקול חשדן, ספק צוחק ספק דרמתי.
"אהה אני לא מנסה לרמוז לך שום דבר... את יודעת שאני אוהב אותך כמו שאת!" אמר והבין את טעותו.
"סיריוס! אם ככה תדבר לחברות שלך אז לא יהיו לך כאלה!" אמרתי לו עצבנית. מתכוננת לרדוף אחריו עם הוא יגיד עוד דבר כזה.

"למזלי אני לא צריך חברות... יש לי אותך" אמר.
"אני אוהבת אותך. אתה יודע את זה?" שאלתי. לפעמים הוא יכול להיות כזה מתוק.
"תאמיני לי שאחרי אתמול, אני יודע את זה.. את לא זוכרת ש-"
התחיל אבל רמוס קטע אותו: "כן, כן, כולנו שמענו ויודעים אחרי אתמול בלילה שאתם מאוד אוהבים!!" הסמקתי, לא עשינו שום דבר רציני חוץ מלהתנשק.

כבר הסברתי לסיריוס שאני רוצה את הפעם הראשונה שלי מיוחדת ושתקרה מתי שאהיה מוכנה. למרבה הפלא הוא אמר שאני צודקת, ושהוא יחכה כמה זמן שצריך. נכון מפליא?
אני חושבת שהוא אמר את זה כדי להרגיז את רמוס.

"טוב. בכול מקרה, התכוונו לרדת למטבחים. אתם רוצים לבוא?" רמוס שאל.
"מי זה אנחנו? אני רואה רק אותך. או ששוב יש לך חבר דמיוני? לא דברנו כבר על זה שתשמור את החברים ה"מציאותיים" שלך לעצמך?" סיריוס אמר, אבל לא הצלחתי להחליט עם זה בצחוק או לא. מה שבטוח הוא שרמוס הסמיק.
"שאמרתי אנחנו התכוונתי אלי, אל פיטר והבנות." אמר בקול מרוגז מעט.
"מה עם ג'יימס? איפה הוא? הוא בסדר?" שאלתי בחשש.

סוף העתיד.

"לילי, תיזהרי." סיריוס אמר אבל זה היה מאוחר מדי.
"איה אאוץ!!!" צעקתי. נתקעתי בדלת של האולם. זה כל כך מתאים לי ליפול מדברים כאלה. אני כל כך חולמנית שלא שמתי לב לדלת, ועוד איזה דלת.
"איך הצלחת להיתקל בדלת האלון הגדולה הזאת?"  שאל סיריוס בפליאה ונתן לי יד כדי לעזור לי לקום.

"אני ריחפתי, חלמתי למען האמת. כנראה שקצת יותר מדי..." אמרתי בלחישה ממששת את ראשי הכואב, ותוך כדי כך מיבשת את סיריוס שהמשיך לעמוד עם היד המושטת לעברי.

אחרי כמה שניות החלטתי שהגיע הזמן לקום. הבטתי ביד של סיריוס, לא תהיה בעיה ליד היפה, השרירית, החזקה, החסונה, וכבר אמרתי מהממת? לעזור לי לקום. לפני רגע כמעט התנשקנו זה לא מתאים עכשיו..נכון...?

קמתי בכוחות עצמי ועמדתי על רגליי סיריוס הוריד את היד בביוש מועט.
"אהה את בסדר? רוצה ללכת למרפאה?" שאל. כן אני צריכה למרפאה, בפעם האחרונה שבדקתי מקרוב לא היו לסיריוס שני ראשים... ותאמינו לי הפעם האחרונה שבדקתי את זה מקרוב הייתה לא מזמן.
"לא, אני באמת בסדר גמור. מרגישה 10 היום הכי טוב שהיה לי!" אמרתי בחיוך והתחלתי ללכת שוב אל עבר האולם הגדול. תזכירו לי למה אמרתי לו לא?

"את בטוחה?" שאל. הנהנתי.
"טוב, אם ככה, אז לפחות תתני לי לעזור לך להיכנס!" אמר, הוא לא שאל אלא אמר. ושם את ידיי על כתפו כדי שאשאן עליו. איזה חמוד, אני מתה!

"אני באמת בסדר! אני יכולה ללכת לבד." אמרתי והשתחררתי ממנו. כנראה שהתחלתי ללכת באלכסון.

"לא, את לא. או שאת נותנת לי לעזור לך להיכנס לאולם, או שאני מרים אותך עכשיו על הידיים ולוקח אותך למרפאה. אני מסוגל!" רציתי לצעוק לו 'אני יודעת שאתה מסוגל. תיקח אותי על הידיים בבקשה!!! וגם תנשק אותי! בבקשה?' אבל מה לעשות שהחיים לא כאלה טובים, וגם יש לי חבר, בערך... נראה לי.

"בסדר. תעזור לי." אמרתי לו, מנסה לומר זאת בטון הכי מיואש שאני יכולה.
זה לא עבד כל כך טוב, כי הוא חייך ואמר "את מתה שאני אעזור לך! אני צודק נכון?" לא הספקתי לענות לו כי באותו רגע הסתכלתי בעיניו, ורגלי הסתבכו אחת בשנייה וכמעט שנפלתי.

סיריוס תפס אותי בידיו והרים אותי קרוב אליו.
"מתי נהית כזו מבולבלת, מסורבלת וחולמנית? כל זה בגלל שלא היית בהכרה כמה ימים?" שאל. הייתי כל כך קרובה לפניו שיכולתי להריח את ריח פיו.
"לא אמרתי לך שאני 'לילי החדשה'?" שאלתי, ליבי דופק בקצב מטורף.

הוא קירב את פניו אלי, הוא עמד לענות לי אבל-
"מה אתם עושים?" ג'יימס פתח את דלת האולם ושאל אותנו.

"אהה, לילי קיבלה מכה בראש והיא כמעט נפלה ותפסתי אותה" סיריוס הסביר במהרה.

"טוב, היא החברה שלי. תביא לי אותה. אקח אותה למרפאה" הוא אמר ושלח ידיים לעברי. באותו רגע הרגשתי כמו בובת ברבי ששני ברבים (ברבי זכר) רבים עליה.

" סליחה? מה זה תביא לי אותה? אני לא בובת צעצוע!" אמרתי לג'יימס.

"אהה אני מצטער ליל. זה פשוט שמאז שהתעוררת כמעט שלא הייתי איתך ואני אוהב אותך. את יודעת את זה, את הכי, הכי חשובה לי בעולם. בלעדייך הווגורטס הזה לא שווה כלום, כל השנים האלה שלא היית שלי. ועכשיו שאנחנו ביחד את מתעלפת ושסוף סוף התעוררת אחרי שימים ישנתי ליד המיטה שלך במרפאה אני בקושי רואה אותך, מנשק אותך לא יכול להראות לך אהבתי אלייך... אני מצטער. את לא בובה של אף אחד. אם בא לך, סיריוס יכול לקחת אותך למרפאה, אבל אחר כך אני רוצה שנצא להוגסמיד אוקי? שתרגישי יותר טוב... נלך עם גלימת ההעלמות." ג'יימס אמר.

הוא לגמרי היה צריך לפרוק את כל מה שישב לו על הלב... הוא ממש בונבון. הוא אוהב את לילי, אוהב אותה מאוד. רואים שהוא בחיים לא יפגע בה. איך אני יכולה לפגוע בו? סיריוס יצטרך להבין, זה לא הוא, זה גם לא אני זאת לילי.

"ג'יימס, אני אשמח שתיקח אותי אתה למרפאה." אמרתי לו בחיוך מעודד.
סיריוס העביר אותי לידיו של ג'יימס. הוא התחיל ללכת. שמתי את ידי על צווארו.
הוא נישק אותי. שאני איתו הלב שלי לא דופק מאוד מהר, לפחות לא כמו שאני עם סיריוס.

הסתכלתי לאחור אל עבר סיריוס הפגוע.
הרגשתי איך דמעה יורדת על פני. קשה לי לדעת שאני לא אוכל להיות עם סיריוס, לא כל עוד זה פוגע בג'יימס.
"סליחה" אמרתי לו עם שפתיי. הוא הנהן עם ראשו ונכנס אל האולם הגדול.
יכולתי להישבע שראיתי דמעה חולפת, יורדת על פניו היפים כשהוא הסתובב.

אהבת?? הגבת, דירגת ונרשמת!XD

נ.ב- מי שרוצה הקדשה שיכתוב לי! <3

הפרק הקודם		הפרק הבא