חוסר ביטחון,אהבה וסודות.

פרק זה מוקדש ל*בית של לורן*
כי בזכותו עלה הרעיון לפרק הקודם, ולהמשך הפיק.
[פשוט  הייתי אצלה שישבנו על הספה ועשינו משהו ואז עלה לי הרעיוון]
טוב נו, תכנית אי אפשר להקדיש פרק לבית כל כך, אז הוא מוקדש גם ללורן:)
בבקשה תגיבו,
 ותודה רבה לכל אלה שכן!
ומי שרוצה הקדשה שיגיד לי!
אנשים פשוט לא מבקשים עוד...
[רואים לאן הידרדרתי?!? אני מקדישה פרק ל*בית*!!!] :)
***
"את צריכה לבחור!" מייק נראה מפוחד, כאילו הוא עומד להתעלף.
"עם מי את רוצה להיוווות?" שאל הזקן.הוא הפחיד ברמות.
לא ידעתי מה לעשות אם עצמי. רעדתי מפחד.
פתאום נחצה קו אדום בין מייק לבין הזקן. הקו סימן משהו...
גבול.
אנשים הופיעו, כל אחד בצד אחר.
הבנתי שכל אחד שייך לקבוצה מסוימת.
אבא שלי הופיע לצד מייק. ידעתי שזה אבא שלי,לפי צבע העיניים, שהיו אותו הדבר כמו שלי.
"אל תפחדי," הוא לחש לי, והלך לעמוד ליד איש בערך בגובהו עם צלקת משונה ומשקפיים.
ילדה קטנה ג'ינג'ית נטלתה על זרועו החסונה,ואחריה הגיעו עוד שני בנים שחרחרים ואישה ג'ינג'ית.
משפחתו,כנראה.
ועוד הרבה ילדים קטנים עם מדים של בית ספר מסוים. העפתי מבט על מה שלבשו: הסמל היה H, וכל אחד היה בצבע אחר: חלקם אדום, חלקם כחול, חלקם ירוק, וחלקם צהוב.
ליד הזקן הופיעו אנשים אחרים-שנראו כאילו היו בכלא שנים.
עם צלקות, קעוקעים ובגדים בלויים.
הייתה אחת שהייה לה שיער ממש מבולגן, בצבע שחור והבעה מפחידה על פניה.
וגם רוחות משונות בצבע שחור.
סוהרסנים.
מה?איך אני יודעת מה זה?!
כל המידע הזה מתגלה אלי... אני יודעת מה הולך פה.
"תקשיבי,ילדה." אמרה זאת עם השיער המבולגן.
בלאטריקס.
איך אני יודעת את המידע הזה?!
"את צריכה לסמוך עלינו. אנחנו לפחות אומרים לך את האמת. אלה," אמרה והצביעה על הצד של מייק,שנראה אבוד ומפוחד, "משקרים לך. עושים לך סיפורים טובים. משקרים לך,כדי שתהיי איתם. אנחנו,"כעת היא הצביעה על קבוצת האסירים  הסתכלו עליי בעיניים אדומות ובפנים מצולקות. "נמליך אותך לגבירת האופל החדשה!
אנחנו מעריצים אותך!"
"שקרנית!" מייק קרא,נדחס בין כל האנשים.
"י'חתיכת שקרנית! הכל בגלל הנבואה! שקרנית! עזבי אותה! אני באמת...אוהב אותה. אני לא משקר."
"כן, ולמה שנאמין? הרי כולם יודעים שהיית אמור לשקר." בלאטריקס אמרה בזלזול וירקה על הרצפה בפני מייק.
"כן, אבל השתנתי. התאהבתי בה." אמק מייק, משפיל את עיניו, מתעלם מן היריקה.
"אה! בטח,בטח, מייק, אתה שחקן גרוע."
"אני לא משחק!" הוא צעק.
"הלנה." אמר פתאום האיש עם הצלקת.
"היי, אני הארי,נעים להכיר."
הוא לחץ את ידי. ההרגשה הייתה...מוזרה.
"היי!" צהלתי,אם אפשר לצהול במחזה הזה, "אני מכירה אותך!  אוליבר סיפר לי.איזה התרגשות! אתה כאילו... סלב."
"כן," הוא אמר,ונראה מבויש. "משהו כזה."
"אני הייתי מושפע מכוחות האופל, כל חיי נלחמתי," הוא סיפר,ונדמה היה שכל המחזה נעצר.כולם עמדו כמו פסלים,לא זזו ולא נשמו.
"לא! היית מושפע מוולדמורט! מה הוא קשור?? מה שהם מבטיחים לי נשמע טוב!" אמרתי,מתנגדת לדבריו.
"אה..הלנה, וולדמורט זה אדון האופל."
כשאמר 'אדון האופל' הוא חיכה את בלטריקס.
"בכל אופן, זה לא טוב." הוא אמר.
המשפט הידהד בראשי.
"לא טוב..לא טוב לא..."
קפצתי.
כולי הזעתי, מכף רגל ועד ראש, משחזרת את הסיוט בראשי.
פתחתי את הווילון בידיים מזיעות ורועדות את הווילון, ושמש אביבית חיממה ויבשה את הזיעה שעל פני.
נכנסתי לחדר שאמבטיה הקטן שהיה צמוד לחדרי ונכנסתי לאמבטיה, מתכסה במים נעימים.
אחרי התרעננות קצרה יצאתי עטופה בחלוק לבן, ונכנסת לחדרי.
ומי ישב על המיטה שלי,מי אם לא - מייק המהולל.
***
[מייק]
"הלנה,זה לא היה חלום."
אמרתי לה אחרי שסיפרה לי את הסיוט.
"זה קסם," אמרתי. "אנחנו עשינו את זה, אני ועוד כמה קוסמים, זה קרה באמת הכנסנו את זה לתת מודע שלך. יותר קל לספר לך את זה ככה. רק שהרבה אנשים שם לא חיים, כמו בלטריקס, כל אוכלי המוות מתו. חוץ מהזקן, הוא נמלט.הזקן זה לוציוס מאלפוי."
אמרתי, וחכיתי לתגובתה.
***
[הלנה]
כל הידע שהיה לי בחלום, נעלם.
זה בגלל שזה היה תת מודע...
לעזאזל! החיים האלה קשים!
לא הייתי צריכה ללכת למסעדה הארורה באותו היום...!
"לוציוס?" חזרתי על השם. שם נורא... מוזר.
"אוכל מוות נורא מסוכן." הוא אמר.
"מזה אוכלי מוות לעזאזל?!" צעקתי.כל הזמן, אוכלי מוות פה ואוכלי מוות שם. מה זה בכלל, אני רוצה להבין!
"תומכים של וולדמורט." הוא אמר בשקט,ודממה התשלטה לי על להחדר.
"מייק?"
"המממ..?"
"אז... אתה באמת אוהב אותי?" שאלתי בלחישה.
"כן." הוא ענה בבלבול.
"אז... רציתי שתדע ש... גם אני או-אוהבת אותך." נשמתי עמוק.
מייק נראה מופתע ומאושר בו זמנית.
הפעם-זאת תהיה יוזמה שלי.
משכתי אותו אלי, ונישקתי אותו...
וזה היה תענוג.
גם שלא היה לי אוויר לא שיחררתי.
אבל אז, אחרי כמה דקות, הנחתי לו לנשום.
לכמה שניות פשוט התנשמנו, והבטנו זה בעיניו של זו.
"הלנה," הוא אמר לי,והבל פיו החמים קישט לי את הפנים, "זה...זה היה נפלא. נהדר! מופלא!"
הוא קרא וחיבק אותי חיבוק מוחץ עצמות.
"מה עם החלום,המייק?" לחשתי לאוזנו, הורסת שמחות שכמוני.
"בנוגע לזה," הוא אמר, שיחרר אותי קצת והביט לעיני, "את צריכה להחליט. הנבואה אומרת שתבוא מישהי שתוכל להפוך לגבירת האופל החדשה. אני מדגיש, אופל. אם תבחרי בזה את לא תוכלי להיות טובה, כל הטוב שבך ייעלם.
אבל, הטוב יוכל להיות. זה מה שאני אומר, זו הבחירה שלך."
"אבל..."אמרתי, לא מאמינה למזל -או הביש מזל- שנפל בחיקי. "איך אתם יודעים שזה אני?"
"הנבואה מוסרת תיאורים מדויקים שלך.  זה הנבואה הכי מדוייקת שאיי פעם שמעתי." הוא אמר,וסירק את שערי באצבעותיו.
"זהו הלנה, אלה החיים שלך, אף אחד לא יכול להחליט בשבילך. זו הבחירה שלך."

הפרק הקודם		הפרק הבא