לא יכול בלעדיה

יש לי הסבר! לפני שגבות מתרוממות בספק, ומחשבות צצות שאני מטורללת לגמרי, ולמה העליתי פרק יום אחרי יום, יש לי הסבר ><
יש לי שתי עבודות להגשה לשבוע הזה, וכשחושבים על זה.. אחת מהם למחר.. ויש לי גם מבחן - שבוע די עמוס, בקיצור. אז החלטתי לעלות פרק נוסף היום, בגלל שלפחות עוד שבוע אני לא אעלה.
עכשיו עזבו את השטויות למעלה, הכי חשוב - עשיתם לי את היום =] לא סליחה, את השבוע, וכמו שהבנתם, הוא לא הולך להיות משהו.. אז תודה רבה לכל התגובות! אתם מדהימים =]
אה, כן, הפרק >< הוא לא משהו מבחינת האורך והתוכן, אני יודעת, הפרק הבא יהיה קצרצר בדיוק כמו זה, אבל אני כבר יכולה להגיד שהפרק שאחריו יהיה מפצה ביותר, גם מבחינת האורך וגם מבחינת התוכן, בתקווה.
חפרתי, אז הלכתי לי להכין עבודה.. >< 

תהנו. 

פרק 8 - שיעור בתולדות הקסם

אנגליה, טירת "חוד הזהב", שנת ההיפוגריף

"כדי שנבין, את רוצה להיות מורה למקצוע גילוי עתידות?" אמר אורברוס מרלין. אשתו, אנבת' מרלין, עמדה לידו, מבולבלת לא פחות. האישה שמולו הנהנה. "סלחי לי על בורותי, אבל מה זה בדיוק 'גילוי עתידות'?" הוסיף מרלין.

"המקצוע לא נלמד בבית הספר?" שאלה האישה בפליאה.

"לא." ענו שניהם.

"משונה מאוד." אמרה האישה. "למעשה, המקצוע עוסק בגילוי העתיד על ידי כדור בדולח, קריאה בכף יד, קריאה בקפה וכדומה." מרלין חייך חיוך מנומס ואנבת' חייכה בחום. המקצוע הזר והלא מוכר הזה, קיים מסתבר. הם לא האמינו שזה קשור לקסם כלל, והאמינו שזוהי שרלטנות גמורה, למרות שהאישה מולם נראתה רצינית למדי.

"אני חושש שלא קיימות משרות פנויות כרגע."

"אני מבינה." אמרה בצער. "אבל אני חוששת שלא תוכלו לסרב לבקשתי."

"למה את מתכוונת?" שאלה אנבת' בסקרנות.

"אתם יודעים לשמור סוד, אורברוס סניליוס מרלין ואנבת' רונלדה מרלין?"

"הפה שלי חתום." אמרה אנבת'.

"כמובן." אמר אורברוס.

"אם כך, כדאי שנשב. צפויה לנו שעה ארוכה ומלאת הסברים." אמרה האישה, בעלת השיער השחור כפחם, והעיניים הסגולות והמהפנטות.

 ――――

"תלמידי, אני מקווה שישנתם היטב." אמר מרלין לתלמידיו בזמן ארוחת הבוקר.

"כן, ישנתי מעולה, עד שמישהו העיר אותי, ואני לא רוצה להזכיר שמות, אז אני רק אסתכל עליו ואשרוק!" אמר ג'יימס בכעס, והסתכל על גודריק גריפינדור שהתפקע מצחוק.

"ובכן, הרשו לי להציג את המורה החדשה למקצוע חדש בבית ספרנו – 'גילוי עתידות', איזמרלדה רוזלין מרלין." התלחשויות עברו בין יושבי האולם. לילי הסתכלה בסקרנות אל המורה החדשה. היא לא ידעה שאנגליה של ימי הביניים לא היה את המקצוע 'גילוי עתידות', והיא באמת הופתעה כשהבינה שפה לא לומדים מקצוע זה. נו טוב, הכול משתנה עם זמן. ג'יימס העדיף להתמקד בעיניה הסגולות של האישה. הן היוו ניגוד גמור לשיער השחור והארוך שלה, וגם השם המוזר שלה 'מרלין', היוו לאישה מראה מסתורי למדי. מרלין מיהר להשתיק את התלמידים ואיזמרלדה פנתה להגיד כמה מילים.

"נעים מאוד, קוראים לי איזמרלדה רוזלין מרלין, כפי שאתם כבר יודעים. אני אלמד את המקצוע החדש והמרתק הזה בבית ספרנו, ואני מקווה שכולנו נפיק ממנו ידע רב ככל האפשר." אמרה בחיוך. היא הייתה שלווה ורגועה מדי, שולטת במצב באופן מושלם, וחדת הבחנה.

שאר ארוחת הבוקר עברה בקלילות, כשלואיז מתרפקת על ג'יימי שלה, אמט כורך את ידו סביב לילי שלו ומדבר עם ג'ון על ה - ספורט, איך לא, קווידיץ', וג'יימס ולילי בוחנים כל תנועה חשודה של רוונה, דבר שהפך למנהג קבוע אצלם – לבחון כל תנועה חשודה של אחד מהמייסדים לפחות, אם לא יותר. ושוב, בדיוק כמו אצל גריפינדור, במהלך היום לא קרה כלום. רוונה התנהגה רגיל למדי, אולי מעט לחוצה, אבל זה הכול. הם עברו משיעור לשיעור, לילי ורוונה מסכמות במרץ את דברי המורים, ג'יימס וגודריק מסתכלים עליהן בשעמום, ובצורה די משונה, השיעורים עוברים בצורה די סבירה. עד לארוחת הערב. זה התחיל, בדיוק בזמן הזה.

לילי וג'יימס באו לארוחת הערב, כמו תמיד, כשהם להוטים לטעום את המאכלים שהכינו גמדי המטבח בעמל רב הפעם. בעוד הם מתיישבים ומתחילים להעמיס על הצלחות שלל רב, הם הבחינו שרוונה וגודריק נעדרים. ג'יימס פתח את המפה מתחת לשולחן, בחשאיות מוחלטת, ושם לב שהשמות 'רוונה ריינבקלו', ו'גודריק גריפינדור' היו כתובים, בכתב מסולסל, במקום של חדר הנחיצות. הוא ולילי החליפו מבטים.    

"אה, אני צריכה לשירותים, אני כבר חוזרת." תירצה לילי, ויצאה מהאולם.

"אה, גם אני צריך ללכת.. לאנשהו." אמר ג'יימס בלחץ.

"מה, פוטר? אתה צריך לעזור לה או משהו?" אמר ג'ון בחיוך שובב. אמט וסאלזר צחקו.

"כן, נגיד שכן." אמר, ויצא במהירות מהאולם. הוא מצא את לילי מחכה לו ליד המדרגות שהובילו לקומה הראשונה והם הלכו ביחד אל חדר הנחיצות. רק שמישהו, מבלי שהם ידעו, עקב אחריהם. הם הגיעו אל תמונת עוף חול גדולה.

"זה כאן?" שאל ג'יימס.

לילי הנהנה. "זה בדיוק איפה שהיינו בלילה, אבל יש בעיה. איך נדע מה לומר כדי להיכנס בדיוק לאותו החדר של גודריק ורוונה?" ג'יימס נאנח בתסכול, ונשען על הקיר, אובד עצות. גם לילי לא נראתה מרוצה במיוחד. הם היו ממשיכים לשבת שם, מתוסכלים וחסרי פתרון, כששתי נערות מצחקקות הגיעו, לבושות בגלימות כחולות. ג'יימס מיהר לכסות אותו ואת לילי, שהצטנפה לידו, בגלימת ההיעלמות.

"וואו, הוא כזה מושלם." אמרה אחת הנערות בחולמנות. היה הייתה בלונדינית, גבוהה ובעלת עיניים חומות וגדולות.

"כן, אני באה רק בגלל שהוא יהיה שם. המסדר של רוונה ממש לא מעניין אותי." אמרה הנערה השנייה. היא הייתה נמוכה יותר, שחומה יותר, ומעט עגלגלה יותר. לילי וג'יימס החליפו מבטים סקרניים. "זה פה?" הוסיפה הנערה.

"ביאטריס, ברור שזה פה. כמה תמונות של עוף חול את חושבת שיש בטירה?!"

"לכי תדעי, זו טירה גדולה מאוד." השיבה ביאטריס בעלבון. חברתה הסתכלה עליה בחוסר סבלנות.

"מה רוונה אמרה שצריך לומר?" שאלה.

"קלר, אחיות, משהו עם אחיות." השיבה ביאטריס.

"אני רוצה מקום שבו אוכל להיפגש עם האחיות." אמרה קלר. זה לא עבד, התמונה לא נפתחה. "אוף! התמונה המטופשת הזו לא נפתחת!" קראה בתסכול.

"לא צריך להגיד את זה שלוש פעמים, כשזזים מצד לצד?"

קלר הסתכלה עליה כאילו הרגע נפלה מהירח, או במובן של הקוסמים, כאילו הרגע אמרה שהיא סקיב. "את יכולה להגיד את זה שלוש פעמים כשאת זזה מצד לצד, אני אחכה פה לגריפי שיבוא לפתוח לנו."

ביאטריס נאנחה בייאוש, ולילי פחדה שהיא תוותר בדיוק כמו חברתה. אבל למרבה הפלא, הלכה ביאטריס מצד לצד תוך כדי שהיא אומרת שלוש פעמים "אני רוצה מקום שבו אוכל להיפגש עם האחיות." התמונה נפתחה, וביאטריס נכנסה בגאווה אל החדר, כשאחריה נסחבת קלר בכעס.לילי וג'יימס מיהרו להיכנס לחדר יחד עם גלימת ההיעלמות.

"קלר, ביאטריס, הגעתן!" אמרה רוונה בשמחה. שערה החום היה פזור, ועיניה הכחולות הודגשו על ידי הגלימה הכחולה שלבשה.

"כן.." ענתה קלר. היא חיפשה את גריפי 'שלה'. הוא  הופיע, גודריק גריפינדור בכבודו ובעצמו, וביאטריס וקלר מיהרו לחייך חיוך מתוק.

"היי, נחמד שהגעתן." אמר בנימוס. הוא חייך חיוך מזויף שגרם להן כמעט להתעלף.

"טוב, אז אם כולן כאן, בואו נתחיל." אמרה רוונה בהתרגשות מסוימת. לילי וג'יימס מיהרו למצוא מקום צפייה טוב, וצפו בהתרחשויות בסקרנות. חדר הנחיצות היה ריק מחפצים ורהיטים, כשעל קירותיו שהיו עשויים לבנים עתיקות, היו מספר לפידים ששיוו לחדר מראה מעט אפל. על רצפת החדר, המלבנית והעתיקה, היה משורטט עיגול כחול. "כולן, חלצו את נעליכן, ועמדו על המעגל הכחול שמשורטט על הרצפה." הוסיפה רוונה. בעוד שאר תשע הבנות שבחדר, כולן לבושות בגלימות כחולות ללא יוצא מהכלל, חולצות את נעליהן ועומדות על המעגל הכחול, יוצרות מעגל כחול משליהן, הלכה רוונה אל גודריק שעמד בפינה בחדר.

"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? זה מסוכן." אמר בדאגה.

"אני בטוחה. אני אוהבת אותך." לחשה.

הוא חייך חיוך מתוק ולחץ את ידה בחום. "ואני אותך."

היא הלכה בחזרה אל הבנות, ועמדה במרכז המעגל שיצרו. "ברוכות הבאות אל הקמת מסדר האחיות!" אמרה בקול סמכותי מהול בהתרגשות. "אנחנו, נטליה, קיית'לין, קלר, ביאטריס, איזבלה, אנט, ג'וליה, אנסטסיה, ליליאן ואני, רוונה, החברות הראשונות במסדר "אחיות הגורל", והנביאות הראשונות אי פעם!"

לילי וג'יימס החליפו מבטים מבוהלים. מה זה? נקלענו לפגישה של "כת השטן"? מה זה אמור להיות? ממתי יש מסדר כזה "אחיות הגורל"?חשבה לילי בפאניקה. רוונה המשיכה. "אני מקריאה את חוקי המסדר. כל אחת שלא מתכוונת לשתף שיתוף פעולה מלא עם החוקים, ולא מקבלת אותם, יכולה לצאת, ומחויבת לשמור על פגישה זו בסוד." אמרה באיום.ואז, הקריאה את חוקי המסדר. "אנחנו, הנביאות הראשונות, נעשה שימוש בכוח שלנו אך ורק לטובה, ונעזור לעולם הקוסמים במצבים קשים. אנחנו, בנות המסדר, נשמור בסודיות מוחלטת על קיומו של המסדר. כלל אחרון, וחשוב ביותר, אף אחות לא תאיים על אף אחות, או תשמש בסחיטה, או אלימות כלשהי. אחות שתפר את אחד מהכללים שצוינו, תוענש בחומרה ותסולק לצמיתות מהמסדר. עכשיו, מי שרוצה לצאת יכולה." אמרה רוונה. גודריק התבונן בה מהצד. היא הייתה מלאת כבוד, סמכותית, אבל ידע לקרוא אותה בדיוק כמו את כף ידו – היא הייתה לחוצה, והתרגשה מאוד, למרות שלא כך נראה. היא הפנתה לעברו מבט מהיר, מלא בפחד, והוא שלח לה חיוך מעודד ואמיץ. היא נרגעה מעט, והפנתה את מבטה בחזרה אל המעגל. מקץ כמה דקות, שאף נביאה לא עזבה את מעגל האחיות, הוציאה רוונה את שרביטה. "ועכשיו, לאות הקמת המסדר החדש, נסמן את כף רגלנו בעיגול כחול – סמל המסדר." רוונה עברה עם שרביטה על כף רגלה של כל אחת מהנוכחות, ושם הופיע עיגול כחול. "אחיותיי, ברגע זה אתן חברות במסדר "אחיות הגורל"!" קריאות שמחה נשמעו, הנביאות הצעירות התחבקו בשמחה אחת עם השנייה, ועזבו לאט, לאט את החדר. לילי וג'יימס מיהרו לעזוב יחד איתן, נרעשים ממה שכרגע גילו. הם הורידו את הגלימה, רק במקום בטוח מספיק – באחת הפינות שבמסדרון בקומה השלישית.

"מה בשם כל תחתוניו של מרלין זה היה?!" אמר ג'יימס.

"אני לא יודעת, אבל מה שכן אני יודעת, זה שרוונה היא אחת מהנביאות הראשונות, ושהיא הקימה כרגע מסדר של נביאות."

"את חושבת שהמסדר הזה קיים עוד היום? כלומר, היום בעוד אלף שנה?" תיקן את עצמו.

לילי משכה בכתפיה. "גם אם כן, לא נוכל לדעת. המסדר חשאי לחלוטין."

"את לא חושבת שזה מזיק, נכון? זה תמים למדי." אמר ג'יימס.

"כן, אני מניחה שרוונה ירדה מרשימת החשודים, אבל ללא ספק, לא ראיתי את זה בא." הודתה.

"כן." בטנו של ג'יימס קרקרה. "אני רעב."

"גם אני. פספסנו את ארוחת הערב." הסכימה לילי.

"למטבחים?"

"למטבחים." ג'יימס החזיק את מפת הקונדסאים המשופרת, והוביל את לילי אל המטבחים. הנער שעקב אחריהם, נראה מסוקרן ומבולבל לא פחות, ונרעש לדווח לאדונו את החדשות.
דבר אחד היה בטוח – גודריק גריפינדור ורוונה ריינבקלו, שניים ממייסדי בית הספר "הוגוורטס לכישוף ולקוסמות", זוג. הוא, איש זאב, והיא, אחת מהנביאות הראשונות ומייסדת מסדר "אחיות הגורל". כן, בהחלט יש כמה דברים שספר תולדות הקסם שכח לציין.

אני אשמח לתגובות, כי כמו שכבר אמרתי, הן עושות לי את היום =]

הפרק הקודם		הפרק הבא