הצווחה שבקעה מגרונו של ג'יימס למחרת בבוקר העירה את כל הישנים במיטות לידו.
"מה קרה, ג'יימ?" לחש אחד מחבריו כאשר התיישב במיטתו ושפשף את עיניו בעייפות.
"ה... משהו שלי... נגנב!" צעק ג'יימס.
זה פשוט לא היה שם. הסקופ שלו, שהוא הניח בתוך המגירה בשידה שליד מיטתו (ושהייתה בפירוש שייכת לו), נעלם.
הוא פשוט לא היה שם.
ג'יימס רצה לצרוח. והוא עשה את זה, שוב. מעיר את כל הילדים שהצליחו לא להתעורר מהצרחה הקודמת.
"מהו הדבר הכל כך חשוב הזה שבגללו אתה מעיר את כולם כל כך מוקדם?" קרא חבר אחר של ג'יימס במחאה.
"אני מתנצל." ענה ג'יימס. "פשוט... זה דבר שאני משקיע בו זמן רב. ועכשיו הוא נעלם. ו... אוף!"
איפה הסקופ המטופש?!
ג'יימס המשיך להפוך את כל החדר עד שהשתכנע שהסקופ לא שם.
איזה לא אחראי. למה הוא לא בדק אם הסקופ נמצא על השידה אתמול בלילה?
אולי זה בגלל שהיה יותר מדי מרוצה מעצמו. כן, הוא לא אחראי ולא יהיה אחראי. אולי אמא שלו צודקת.
הוא יצא מהמעונות בבהלה, תר אחרי אחיו במבטו.
הוא איתר את לילי.
הוא סימן לה לבוא מהר.
לילי התקדמה לכיוונו, מכווצת את מצחה לנוכח הדחיפות והבהילות שנראו בפניו.
"איפה אל'?" שאל כשהגיעה.
"מאיפה אני אמורה לדעת?" שאלה לילי, בסלנגיות האופיינית לה. "מה, אני הבייביסיסטר שלו?"
"לא, לא. תעזרי לי למצוא אותו ואת לוסי. ואת הידיד שלה, טוניו. מקרה חירום. זה דחוף." הוא אמר בבהילות.
לילי הבינה, כנראה, שזה לא הזמן להתחכמויות והנהנה, צועדת למעונות הבנות כדי לבדוק אם לוסי עדיין ישנה.
ג'יימס החליט שזה רעיון טוב ועלה להעיר את אלבוס, שג'יימס סבר שעדיין ישן במיטתו.
והוא כבר יעבור אחרי זה ויבדוק אם טוניו ישן גם כן.
הוא נכנס בשקט לחדרו של אלבוס, נזהר לא להעיר את שאר הישנים בו, והתקדם אל עבר מיטת של אלבוס.
כן, כמו שחשב. אלבוס ישן בפנים.
"אלבוס, קום." לחש, וניער את אלבוס קלות.
"מה... מה את רוצה ממני? אמרתי לך שאני..."
"אלבוס!" ג'יימס הרים מעט את קולו ואלבוס קפץ במקומו, והביט בג'יימס סמוק.
"לא היית אמור לשמוע את זה..." מלמל.
אך אז הוא שם לב שג'יימס לא מציק לו על הדברים שאמר. הם הביט בו בהבעה דואגת. "מה קרה?"
"מהר, חכה לי בחדר המועדון. דחוף." הסביר ג'יימס בערך את הבעייה.
אלבוס הנהן.
"ותגיד, אתה יודע איפה לוסי וטוניו?" שאל ג'יימס.
פניו של אלבוס נצבעו אדום. "תגיד... אפשר לדחות קצת את הישיבה?"
"כן...?"
"יופי. הבחינות לקווידיץ'!" צרח אלבוס והעיר את חבריו לחדר, שג'יימס נזהר לא להעיר. אבל הם דווקא הודו לאלבוס.
"מה... אילו בחינות?" ג'יימס שאל בבלבול בעוד אלבוס משתחל אל תוך מכנסיו.
"לך יש תפקיד בקווידיץ', דברן גדול. גם אותך צריך בבחינות." אלבוס גלגל עיניים.
ואז ג'יימס נזכר.
"טוב, הישיבה נדחתה לצהריים." מלמל, ומיהר לחדרו להתארגן, לקחת את המטאטא שלו, ולרוץ למגרש הקווידיץ' כדי לעזור בבחינות.
אתה ממש חכם גדול, חשב לעצמו. שוכח את סדר היום שלך.
הוא התייצב בין הבוחנים באיחור קל, אך חבריו הקבוצה חייכו בו בסלחנות.
הוא התנשף מעט ואז הזדקף, מהנהן אל קפטן הקבוצה.
"מצוין," קרא הקפטן. "המחפש שלנו כאן. אנחנו מוכנים להתחיל את הבחינות."
לוסי הביטה בו במבט ביקורתי, אך הוא סימן לה לגשת אליו אחרי הבחינות.
היא הנהנה והעבירה את הידיעה לטוניו.
טוניו הביט בג'יימס והנהן, כנראה כדי להבהיר שיגיע. אבל הוא נראה לחוץ, כל הזמן מחליף מבטים עם לוסי, שהביטה בו במבט מעודד וחייכה אליו.
כנראה שהלחץ שובר אותו, חשב ג'יימס לעצמו. מסכן.
אך אז הבחינות התחילו.
לוסי קפצה על המטאטא שלה והחלה... אוי לא. לוסי פשוט לא ידעה את החוקים. היא ניסתה... לתפוס את המרביצנים. היא חזרה לקרקע, כששני המרביצנים בידיה, פיותיהם הנושכים מורחקים מכפות ידיה בשביל לנשוך אותה.
הבוחנים הביטו בה לרגע בביקורת, אך פתאום לחש מישהו משהו לקפטן והוא הנהן בהתלהבות.
"לוסי פוטר, נכון?" שאל.
לוסי הנהנה.
"אנחנו רוצים לבדוק את יכולותייך בתור שומרת."
כן, זאת גאונות לשמה.
לוסי קפצה על המטאטא שלה ועלתה לשמיים אל מול הטבעות. אבל היא נראתה חיוורת. "אה..."
הם סימנו לטוניו לעלות ממולה. הוא חייך אל לוסי חיוך מפוחד, והיא הנהנה.
טוניו קיבל קואפלים והחל לזרוק אותם, מנסה לפגוע, אך לוסי תפסה את רובם, שהיו מכוונים בדיוק למטרה. היא פספסה שניים מתוך עשרה, שנכנסו לתוך הטבעות בדייקנות מושלמת.
"טוניו לוור, נכון?" שאל הקפטן.
"כן..." ענה טוניו, חושש ממבטו של מישהו בקהל.
"אתה הולך להיות הרודף!" הצהיר הקפטן בחיוך רחב.
ג'יימס חייך אל טוניו בעידוד, למרות שטוניו לא נראה הכי מרוצה.
הוא חייך חיוך מאולץ. "תודה..."
"לוסי פוטר?" קרא שוב הקפטן.
"כן?" לוסי התקדמה קדימה.
"אהבנו את יכולותייך כשומרת." חייך הקפטן, מוסיף את שמותיהם לרשימה.
"מזל טוב," חייך אליהם ג'יימס.
הוא נשאר לבחון את לילי ואלבוס, כשלילי שיחקה באופן גרוע יותר מגרוע, אך הקפטן חייך אליה ואמר: "יש לי תפקיד מושלם בשבילך. גשי אליי אחרי הבחינות."
"אבל מהר," הוסיף ג'יימס ולא פירט.
לילי הנהנה אליו הנהון בלתי מורגש.
כשאלבוס עלה על המטאטא שלו הוא החל לנסות טקטיקה קצת שונה. הוא הרים את המחבט שקיבל כי נבחן לחובט, וחבט במרביצן הראשון. אך כשהמרביצן השני הגיע, הוא בעט בו עם הרגל והעיף אותו ממסלולו, הישר אל הטבעות.
אם היה במקום הזה רודף של האויב, (דבר שקורה רבות) הוא היה מנוטרל מהמשחק והקואפל היה עובר לקבוצה שלהם.
אלבוס קיבל את תפקיד החובט, כשלצידו חבט עוד ילד משנה חמישית, שהבטיח ללמד את אלבוס את כל הטקטיקות שלו, כי הוא וותיק בקבוצה.
אלבוס אמר לג'יימס שהוא מחכה לו במועדון, והלך.
לוסי וטוניו הגיעו אליו והוא הסביר להם בקצרה להיפגש איתו, והלך לחפש את לילי.
היא שוחחה עם הקפטן בהתלהבות.
"בטח!" קראה. "אני מסכימה. זה הולך להיות גדול!"
"מה קרה?" שאל ג'יימס בשעשוע.
"אני הולכת להיות הקריינית!" קראה לילי באושר.
"מצוין...?" שאל ג'יימס והרים גבה אל עבר הקפטן, שהנהן באישור.
"מזל טוב," חייך ג'יימס. "עכשיו, לילי, את מוכנה לבוא איתי?"
לילי נזכרה פתאום במאורעות הבוקר ומיהרה עם ג'יימס למועדון.
כולם הביטו בג'יימס בדאגה.
"אז ככה," התחיל ג'יימס. "הסקופ נגנב."
|