רק מביט בה

כשהראש שלה מסתובב אני מופתע ומפוחד, הפנים מחרידות ויפהפיות, מכוסות בדם.

אני מנסה לפתוח את הדלת בכוח, ונכשל.

היא, באופן מפתיע , נדחקת לפינה ומתחילה לדבר בקול ספק חייתי, ספק אנושי.

"מה אתה עושה כאן?" היא נוהמת בבלבול.

"אני ראיתי אותך יוצאת ועקבתי אחרייך," אני משתדל לא להביט בעיניה.

"למה?" היא שואלת ביאוש,  השאלה לא מופנית אליי.

אני רואה הבזקים, עיניים רגילות- עיניים בהירות בעלות ריסים ארוכים באופן על-אנושי, שיער שחור-שיער אדום כהה, ציפורנים רגילות-ציפורנייטרף (בחלק הזה דווקא גיחכתי כשנזכרתי בציפורניים הצבועות וארוכות של דודתי, כנראה המוח שלי היה המום מדי בשלב זה).

"בגלל זה הסכין," היא פלטה אחרי סדרה של מלמולים לא מובנים לאוזני.

"איזה סכין?" הבטתי בידי בטמטום של הרגע, כדי להבין אם היא מדברת עליי.

היא גיכחה, כנראה קלטה מה עשיתי, "לא אתה, דיברתי על המודעה. זה סיפור ארוך..." היא אמרה.

"אבל יש משהו שאני לא מבין, לא היית אמורה לנסות לרצוח אותי ברגע זה? כי לפי המראה שלך, זה הייעוד שלך" אני אומר.

"אתה צודק, גם אני לא יודעת למה אני עוד חושבת צלול., היא אומרת, "עם זאת, אני עדיין מרגישה כמו ציידת, כמו רוצחת, רעבה..." היא מוסיפה בקול שקט ומוטרד.

"רעבה?" אני שואל בגועל.

"רעבה לדם." היא אומרת, ועכשיו גופה שוב מקובע על דמות הציידת.

----

הא! הצלחתי להשאיר אתכם במתח, מה? תודה לכולכם על התגובות ^^, וזה היה ממש כיף לראות את השם שלי ב"פאנפיקים מומלצים", בכל מקרה, סליחה אם יש שגיאות, כתבתי ממחשב נייד.

הפרק הקודם		הפרק הבא