הרמיוני גריינג'ר ואבן החכמים

טוב, אז דבר ראשון שלמדתי על עצמי בהוגוורטס - אני שונאת תעופה. ומטאטאים. וקווידיץ'. והם שונאים אותי בחזרה.

בבוקר לאחר מכן, ראיתי את נוויל יושב לשולחן. התיישבתי לידו בהקלה, שמחה שלפחות יש מישהו שאוכל לדבר איתו.

הארי ורון, הבחנתי, התיישבו עם עוד כמה תלמידי שנה ראשונה ממש לידינו.

דבר  נפלא קרה אז. מאות ינשופים נכנסו לאולם, מקוריהם וטופריהם עמוסים בחבילות ומכתבים. להפתעתו, נוויל קיבל חבילה בדואר.

"זה כדור זיכרון" הוא אמר כשפתח את החבילה, ספק בהפתעה ספק בייאוש.

"סבתא יודעת שיש לי נטייה לשכוח דברים, וזה מזכיר לי אם יש משהו ששחכתי לעשות. תראו, מחזיקים את זה חזק ככה, ואם זה הופך לאדום - אוי...."

צחקתי, כי הכדור הפך אדום, ופניו של נוויל אדומים עוד יותר.

"זה סימן ששכחתם משהו"...

אחרי האוכל (שהיה טעים מאוד. הבשלנים של הוגוורטס מעולים. מעניין מאיפה דמבלדור הביא אותם) , הגיע השיעור שבו ממש לא הצטיינתי - שיעור תעופה.

יצאנו למגרש הקווידיץ', ובדרך ניסיתי להרגיע את נוויל בעובדות אקראיות על תעופה מתוך הספר "קווידיץ' בכל הזמנים" שקראתי בחופש.

מדאם הוץ', אישה בעלת שיער מאפיר ואופי של כדור ברזל, כבר עמדה ליד שורה של מטאטאים ששכבו על הקרקע.

"נו, למה אתם מחכים?! כולם לעמוד ליד מטאטא. קדימה, להזדרז".

נעמדתי ליד מטאטא שנראה ישן מאוד. כל הזיפים שלו נטו שמאלה, והידית הייתה מלאה כתמים. כבר אז הרגשתי שאני לא שייכת אליו והוא לא שייך אלי.

"שימו את יד שמאל שלכם מעל למטאטא ואמרה 'עלה!' "

"עלה" אמרתי למטאטא. זה היה כנראה יותר מדי בנימוס, כי הוא בקושי טרח לנוע על הקרקע. 

"עלה!" ניסיתי שוב. הוא דילג בעוויתות וצנח שוב על הקרקע.

בפעם השלישית המטאטא שלי הואיל בטובו להתרומם אל היד שלי בעצלתיים.

מדאם הוץ הראתה לנו איך לשבת על המטאטא ולהחזיק בו נכון.

ראיתי שהארי ורון ממש התמוגגו כשהיא אמרה למאלפוי שהוא לא מחזיק את המטאטא שלו טוב.

"ועכשיו, כשאשמיע שריקה במשרוקית שלי, אני רוצה שכולכם תבעטו באדמה, חזק" היא נבחה, ואני נרעדתי מעצם המחשבה.

מעולם לא אהבתי גבהים, ולא היה לי באמת מושג מה לעשות אם המטאטא אכן יחליט להמריא.

"תשמרו על יציבות המטאטאים, תעלו מטר או שניים באוויר, ותחזר מיד לקרקע על ידי הישענות קלה קדימה. להמתין לשריקה - שלוש  -ארבע - "

וזה הרגע שבו התחילו הצרות.

נוויל עלה אל האוויר עוד לפני שמדאם הוץ הספיקה לקחת אוויר לשריקה. הוא התרומם מעלה-מעלה, פניו לחוצות כמו בלון שעומד להתפוצץ. אוי, כמה ריחמתי עליו.

"תחזור לכאן, ילד!" צעקה עליו מדאם הוץ.

נוויל ניסה להישען על המטאטא כלפי מטה כדי שיירד, אך המטאטא לא הקשיב לו, והמשיך להתרומם. לבסוף, נוויל החליק ונפל על הקרקע בקול חבטה נורא.

המטאטא שלו המשיך לרחף בקלילות לכיוון היער. הפרופסור רצה אליו, ומייד הקימה אותו על רגליו, בקושי גדול. נוויל נאנח בכאב, והחזיק את ידו.

מדאם הוץ' נראתה בלתי מרוצה בעליל. בתור שיעור ראשון, הוא לא היה מוצלח בכלל.

הם צלעו לעבר המרפאה, ומדאם הוץ' צעקה עלינו שאם נעלה על המטאטאים נמצא עצמנו אורזים את המזוודות שרק פרקנו.

תלמידי סלית'רין החלו לרדת על נוויל בגע שהשניים יצאו מטווח שמיעה.

"תראו!" אמר מאלפוי, והרים משהו מהדשא. "זה הדבר המטומטם שסבתא של לונגבוטום שלחה לו".

"תן לי את זה, מאלפוי" אמר הארי. כולם השתתקו פתאום. גם אני מודה שהייתי סקרנית לראות מה הארי פוטר המפורסם יעשה.

אבל מאלפוי רצה להשוויץ בתעופה שלו, וגם לעצבן את הארי, והוא עלה בגיחוך על המטאטא שלו וריחף גבוה באוויר כשהכדור של נוויל אחוז בידו.

ראיתי את הפיוז נדלק בעיניו של הארי, לכן מיהרתי לעצור אותו.

"מדאם הוץ' אמרה לנו לא לזוז! אתה עוד תסבך את כולנו בצרות!" צעקתי עליו. 

אבל הוא לא הקשיב לי. מה אכפת לו בכלל? הוא רק רוצה להחזיר למאלפוי, להילחם בו. בנים! איזה עם טיפש!

הארי ריחף באוויר והפתיע את כולם במיומנות שנראה שרכש רק הרגע. הוא עף אפילו טוב יותר ממאלפוי, ונראה שזה הרשים את חבריי לכיתה, כי כולם הריעו לו וצרחו.

אני יותר חששתי שהוא ייפול ואז המורה תבוא ותעניש את כולנו, ויהיו לנו שני פצועים בשיעור הזה.

ראיתי את הארי ומאלפוי ניצבים זה לעומת זה על המטאטאים, ואז מאלפוי זרק את הכדור ומיהר לנחות על הקרקע. פחדן.

הארי, חמום מוח ואמיץ כאחד, טס אחרי הכדור, צלל, ונראה שהוא עומד להתרסק על הקרקע.

בנים ובנות צרחו בפחד, כשהוא עצר בדיוק בזמן, עלה מהצלילה בריא ושלם, והכדור בידו.

הילדים הריעו.

"הארי פוטר!" נשמעה צעקה חדה.

פרוספור מקגונגל התפרצה אל המדשאה, על פניה הלם שלא נראה כמותו.

"איך אתה מעז -  יכולת לשבור את המפרקת!" היא הטיחה בו.

הוא נראה אשם מאוד. רון ותלמידים אחרים ניסו להגן עליו, ולספר לה מה עשה מאלפוי, אך היא לא הקשיבה להם.

היא גררה את הארי אל הטירה, והוא נשרך אחריה.

טוב, זה היה ברור שהוא יסתבך בצרות.

הפרק הקודם		הפרק הבא