מתגרשים

היי לכולם (אם נשארו קוראים לפאנפיק הזה...)
היום הייתי בפורטל, ופתאום הפאנפיק הזה קפץ לי בטעות, ואיכשהו מצאתי את עצמי קוראת אותו... הבנתי כמה התגעגעתי אליו, לכתוב אותו והחלטתי להמשיך...
מקווה שנשאר מישהו לקרוא... בכל מקרה, סליחה על הקטע עם הנטישה, באמת הייתי חסרת השראה ולא ידעתי מה לעשות עם הפיק- אבל אני מבטיחה להמשיך לכתוב אותו עד הסוף המר :)
קריאה נעימה לכולם!!!
נ.ב - סורי שהפרק כל כך קצר הפרק הבא יהיה הרבה יותר ארוך!! 

"אז זאת הסיבה שהתגרשתם?" שאלתי, מבטי מושפל. 

"לא, זה חלק מהסיבות שהחלטנו-"

"בגלל זה התגרשתם או לא?" קטעתי את אמא בגסות.

"כן" אמר אבא בפתאומיות.

"הרמיוני, הילדה לא בת שש. זאת הסיבה שהתגרשנו, והיא יכולה לדעת את זה" אמר אבא.

השתררה שתיקה עמוקה בחדר.

"רוז, אני כל כך מצטערת, היינו צריכים לספר לך..."

"רק אל תגידו את זה להוגו וזהו, בסדר?" אמרתי והתחלתי לקום.

"רוז" תפס אבא בידי. משכתי אותה ממנו.

"אני הולכת לישון" הודעתי ועליתי במדרגות.

אחת. שתיים. מהמדרגה השלישית כבר התחלתי לרוץ.

ארבע, חמש, שש. עוד מדרגה ועוד מדרגה. 

בסופו של דבר מצאתי את עצמי איפה שרציתי להיות. ראשי שקוע בכרית של מיטתי. הכרית ספוגה בדמעות.

אני משערת שאפשר לסלוח לי אחרי מה ששמעתי.

לאחר חופשת חג המולד השנייה שלי, ההורים שלי החלו לחיות בנפרד.
התברר שהם רצו להתגרש בערך כשעליתי להוגוורטס- כבר אז הנישואים שלהם החלו להתפרק- אבל הם החליטו להישאר ביחד. בשבילי ובשביל הוגו.

בסופו של דבר, אחרי חג המולד של השנה השנייה שלי, היה הפיצוץ.

היה להם ריב ענק, והם החליטו מאותו רגע להתחיל חיים בנפרד, ולהעמיד פנים שהם הורים מאושרים רק כשאני והוגו בחופשות ואנחנו בבית.

הם יצאו עם אנשים אחרים, אמא חידשה את הקשר עם ויקטור קרום, האקס שלה שהתגרש מאשתו לפני שלוש שנים, ואבא התחיל לצאת עם בחורות בנות עשרים-עשרים וחמש.

במשך כל חופשת הקיץ בסוף השנה השנייה שלי, ובמשך חופשת חג המולד בשנתי השלישית, הם ניסו לשחק בהצגה שלהם כהורים מאושרים.

אבל זה לא הצליח. הם ידעו שלעולם לא יצליחו להעמיד פנים כך לנצח, ולכן החליטו, ביחד, שיתגרשו באופן סופי ויספרו לנו על כך.

מה שהם לא תיכננו לנו, זה לספר על ההצגה שלהם במשך כל השנה הזאת, לספר לנו שהם לא אוהבים אחד את השני כבר מאז שאני בת אחת עשרה.

אולי מה שנכון לומר, הוא שהקש האמיתי ששבר את קש הגמל, היה ההיריון של אמא מויקטור קרום. היא בחודש שלישי עכשיו. היא חושבת שזה בן.

מתי היא התכוונה לספר לנו את זה? היא חשבה שפשוט נאמין שהיא השמינה, ושהיא תמצא תירוץ עד שממש תגיע לחדר היולדות? 

את כל זה סיפרו לי אמא ואבא עכשיו. השעה כמעט ארבע לפנות בוקר, אבא חזר לפני שעה. הוא הדיף ריח של אלכוהול אבל היה פיקח. 

הבטתי בשרביט שהיה מונח על השידה שלי.

הכול יכול להיגמר, כל הכאב הזה, בלחישת "אבדה קדברה" חזקה אחת, מכוונת לעבר הראש שלי.

הכרחתי את עצמי לחשוב על הוגו, אבל הוא התערפל במחשבות שלי.

הכול ייגמר. כמעט מתוך טראנס, קמתי מתוך המיטה והלכתי לעבר השרביט.

הצמדתי אותו לרקתי, והחלתי ללחוש את המילים שייקחו את הכאב ממני. 

הפרק הקודם		הפרק הבא