החיים שאחרי

היי לכולם, הפרק הזה קצת יותר עצוב וטרגי מבדרך כלל,

מי שלא רוצה לקרוא לא חייב\ת אבל הייתי חייבת לעשות את זה, מצטערת!

קריאה מהנה!!

**************************************************

ג'יימס ולילי התעתקו במהירות לבית החולים ע"ש הקדוש מנגו. לילי ניגשה לקבלה לשאול את הפקידה איפה נמצאת דיינה. הפקידה אמרה לה לעלות לקומה שלישית. הם עלו במהירות לקומה השלישית, הם נכנסו לחדר של דיינה. הם ראו אותה חיוורת, עיניה שקעות וכך גם לחייה, שפתיה סדוקות ושערה פרוע מעט, היא חייכה אליהם חיוך קלוש. לילי רכנה אליה בעיניים דומעות והיא חיבקה אותה. ג'יימס התיישב ליד רמוס, הוא טפח על שכמו באהדה. "איפה ג'ולייט וסיריוס?" שאלה לבסוף לילי בקול רועד, מוחא את דמעותיה. "הם היו פה אתמול, אבל הכרחתי אותם לחזור להכנות של החתונה," אמרה דיינה חלושות ונאנחה מכאב. הצירים לא הפסיקו להכאיב לה. רמוס לחץ את ידה בעידוד. הוא גם נראה חיוור מאוד שלא לדבר שלילות הירח המלא לא מטיבים איתו, בשערו החום הופיע מעט שיער שיבה.

"אה!" צעקה לפתע דיינה. הריצפה ליד מיטתה היתה רטובה, ירדו לה המים. ג'יימס קרא למרפאים, שהגיעו במהירות. הם הרחיפו את דיינה לחדר יולדות מיוחד. רמוס רץ ליידה וכך גם לילי, ג'יימס שלח פטרונוסים להורים של דיינה, לסיריוס ולג'ולייט. בחדר לידה דיינה התנשמה במהירות, הכאב ייסר אותה. רמוס ניגב את מצחה הקודח במטלית לחה ולילי החזיקה את ידה. הכאב של דיינה היה קשה מנשוא, היא הרגישה שלא תצליח להחזיק מעמד זמן רב, הצירים שהיו עד הלידה החלישו אותה מאוד. "רמוס," היא לחשה. "מה יקרה שלי?" הוא הביט בה בעיניים ספק חוששות לחייה של דיינה, ספק נוצצות מהתינוק הקרב ובא. "אני מצטערת רמוס," אמרה דיינה חלושות. הוא הביט בה בבילבול, "על מה את מצטערת?" דיינה הביטה בו בדמעות, היא אמרה חלושות, "אני מצטערת שאני חלשה כל כך, שאני לא ישרוד את הלידה. אני מצטערת שאני ינטוש אותך ככה, רמוס." רמוס הביט בה בדמעות, "אל תלכי דיינה, אל תעזבי אותי," הוא לחש. "אני אוהבת אותך, רמוס!" אמרה דיינה חלושות. עינייה נעצמו, לתמיד. 

רמוס חיבק אותה בדמעות, לילי היתה בהלם, הדמעות פשוט זלגו מעינייה כמו מים. המרפא האחראי אמר לרמוס השבור, "אני מצטער, אבל החלק הטוב הוא שהצלחנו להוציא את התינוקת מבטן אימה עוד לפני שהיא מתה." רמוס ה נפל על הריצפה מחבק את עצמו רועד מרוב בכי, בכי של שמחה ושל עצב. המרפא הביא לו לראות את התינוקת שכל כך דמתה לאימה. לילי הקימה אותו ועזרה לו לצאת מחדר הלידה. מחוץ לחדר היו הוריה של דיינה, ג'ולייט, סיריוס וג'יימס המחכים לראות בכיליון עיניים לראות את התינוק החדש. ג'יימס וסיריוס שראו ראשונים את לילי ורמוס יוצאים מהחדר לידה רצו לכיוונם. ג'יימס וסיריוס לקחו את רמוס בדאגה, והושיבו אותו על כיסא שהיה בסביבת מקום. "היא מתה, דיינה מתה. התינוק או יותר נכון התינוקת שרדה," אמר רמוס שיצא מההלם וזה החל להיכנס לו לתודעה, דיינה איננה. הדמעות שלו פסקו אך פניו היו קפואות. ג'יימס חיבק את לילי הדומעת. "איך זה קרה?" שאל סיריוס בעוד ג'ולייט והוריה של דיינה שומעים את הבשורה המרה מכמה מרפאים שיצאו מחדר הלידה. "היא אמרה לי לפני שהיא מתה שהיא חלשה מדי, ושהיא מצטערת שהיא לא תעבור את זה," אמר רמוס בקול חנוק. ג'ולייט רצה לסיריוס בדמעות, סיריוס אסף אותה אל חיכו, מלטף את שיערה כדי לנחמה. הוריה של דיינה נכנסו לחדר לידה כדי להיפרד מביתם ששוכבת שם, קרה ומחוסרת חיים. לילי החזיקה את התינוקת בידיה, לאחר מכן היא הביאה אותה להוריה של דיינה שהתנחמו בעובדה שלפחות הילדה שרדה. רמוס התעתק לבית הוריו. בביתם המשותף, שלו ושל דיינה היו יותר מדי זכרונות שיגרמו לו להתמוטט. לילי הביטה בג'יימס בעיניים דומעות בעודה לוחשת לו, "מי מבטיח שזה לא יקרה גם לי?" ג'יימס הביט בה באהבה, הוא חיבק אותה ואמר, "אני מבטיח." סיריוס, ג'ולייט, ג'יימס ולילי חזרו לביתם כדי לישון שינה מנחמת.

למחרת היתה ההלוויה של דיינה. לילי וג'ולייט לא כילו את דמעותיהן, והן המשיכו לבכות גם בהלוויה של חברתם הטובה ביותר. לילי נשאה כמה דברים מעל הקבר, ולאחר מכן היא הניחה זר פרחים גדול על השיש הקר. כך גם ג'ולייט, ג'יימס וסיריוס. רמוס פשוט בהה בשיש הלבן שכיסה את גופתה של אהובתו. אחרי שכל המנחמים הלכו הוא השתטח על השיש לבן והקר ברעד של בכי.

אחרי הלוויתה של דיינה רמוס החליט לקחת את עצמו בידיים, הוא החליט למסור את התינוקת ששמה דיינה על שם אימה לאימוץ. הוא ידע שהוא לא יוכל לגדל אותה לבדו.

הוא מסר אותה למשפחת קוסמים בתקווה שיום אחד הם ייפגשו בדרך לא דרך.

הפרק הקודם		הפרק הבא