חייה של דיינה

אחרי הרבה זמן ואחרי הרבה שיחזורים, הנה הפרק החדש! תהנו! (: 

לאחר השיחה המאוד כנה שהייתה לי ולילי, החלטנו לרדת לאכול ארוחת ערב. בעבר, לפני שספנסר החליטה שהיא מסתובבת עם הפלאפיות זונתיות, אני אוסטין והיא היינו יושבים בקצה השולחן של גריפנדור, מדברים על נושאים סתמיים, לילי לעומת זאת הייתה יושבת עם החברות הטובות שלה במרכז השולחן. החברות שלה, בנות שחשבתי שהן סנוביות ומגעילות, התבררו כנחמדות. באמת. לא סיפרתי להן למה דווקא עכשיו אני יושבת לידן, ושרבתי עם החברה הכי טובה שלי כי היא מתנהגת כמו זונה... אבל נראה לי שהן ניחשו שמשהו לא קשורה.

אחת הבנות שהיו עם לילי בחדר, אחת החברות הכי טובות שלה, (שזיהיתי כרודפת בקבוצת הקוודיץ' של גריפנדור) הציעה "היי, מייגן ג'ונס עברה לבובאטון בסוף שנה שעברה, ויש לנו מקום פנוי בחדר! אולי תעברי לגור בדר שלנו?" היא שאלה בחיוך. אני היססתי. לילי כאילו קראה את מחשבותיי וחייכה חיוך מרגיע ומעודד בו זמנית. באמת שאין לי מושג איך היא עושה את זה. "אני מניחה שזה יכול להיות נחמד." אמרתי בחיוך וכולנו ניגשנו למקגונגל. "אהה... פרופסור?" שאלתי, ומקגונגל הסתובבה לכיווני. "אני יכולה אולי לעבור לחדר של הבנות, יש להן מקום פנוי."  הסברתי והצבעתי לכיוונן של הבנות האחרות. מקגונגל נראתה מבולבלת. טוב, אולי העובדה שבדרך כלל הסתובבתי עם ספנסר מאז שכף אגלי דרכה בהוגוורטס היא אחת הסיבות לכך. "אה, את בטוחה?" היא שאלה ואני הינהנתי בחיוך. "אני מניחה שכן. אני ידאג שדבריך יועברו במידית העלמה וילסון. אתן יכולות ללכת עכשיו." היא אמרה ושיחררה אותנו ופנתה לדבר עם פרופסור בנג'ימין.

אני יספר לכן על שותפותיי החדשות לחדר:

יש את אדריאנה אנדרווד. היא הרודפת בקבוצת הקוודיץ' שהציעה שאני יעבור אליהן לחדר. היא די גבוהה יחסית אליי ולבנות בשכבה, ויש לה שיער כהה וחלק (ולא, היא לא משתמשת 10 פעמים ביום בשמפו מחליק השיער של ד"ר חליקה, כמו בנות אחרות.) שמגיע לה עד למותניים. העיניים שלה בצבע חום כהה, והיא שזופה.

אוה, ויש את ויולט מקסלי. היא פשוט התגלמות היופי והרוך. יש לה שיער בלונדיני כמעט כסוף, שגולש בגלים עד אמצע גבה, עינייים תכולות מדהימות, עור חרסינה לבן ותווי פנים מושלמים שזה גורם לביטחון העצמי שלך לרדת לרצפה. היא רזה כמו בובת ברבי. בעצם היא בובת ברבי!  וברור שהייתם מצפים שבחורה כמוה תיהיה שוויצרית טיפשה ומרושעת. אבל זה ממש לא נכון לגבי ויולט. היא חכמה, נחמדה והייתי אומרת אפילו קצת ביישנית.

השותפה האחרונה לחדר היא ג'ורג'יאנה ד'באס. יש לה שיער בצבע חום חולי, ששזורים בו פסים בהירים ועיניים אפורות בהירות, היא גם מרכיבה משקפיים בעלות מסגרת דקה וכסופה. היא ממש מצחיקה, צינית ומגניבה ברמות אחרות! היא מתופפת על תופים והיא ועוד כמה חבר'ה מגריפנדור הקימו להקה שהופיעה שנה שעברה במסיבת סיום. (רמז למה שהלך שם: סקס, אלכוהול וסמים...אוה, וכמה הריונות בלתי צפוים...)

בכל מקרה, הן קיבלו אותי ב"זרועות פתוחות" כמו שאבא שלי נוהג לומר. אבל.... אני לא בקבוצת הקווידץ', למעשה אני ממש גרועה בקוודיץ'... אני לא יפה כמו בובת ברבי, ואני לא מתופפת על תופים... וטוב, אני די משעממת. אולי

אפשר להחשיב אותי לחנונית... כי אני ממש טובה בלימודים....אבל חנונית זה לא משהו שאפשר להתגאות בו...  מה אני עושה עם חבורה כזאת?

שאר הבנות התקדמו בזמן שג'ורג'יאנה נשראה איתי מאחורה ועשתה לי כזה "מה קרה?" ואת האמת, היא נראתה די מודאגת. "אוה, אני בסדר." אמרתי לה וחייכתי חיוך מזויף. "אני רואה שאת לא בסדר. מה קרה?" היא שאלה שנית. לא צפיתי לזה. אוסטין וספנסר היו מניחים לי לנפשי במצבים כאלה. אוקיי, אוסטין היה אולי מנסה לגלות מה קרה לי, אבל את ספנסר זה לא היה מעניין.

"טוב, אז.. אתן כולכן נורא.. יפות והרבה יותר מוכשרות ממני..." הודיתי. היא הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהירח ואז היא אמרה באדישות "טוב, אנחנו באמת יותר יפות ממך ויותר מוכשרות ממך." אני בהיתי בה כמו מטומטמת, אולי היא כן מגעילה... "נראה לך?!אני צחקתי!" היא אמרה לפתע ואני נאנחתי בהקלה. "את יודעת, אנחנו לומדות ביחד תולדות הקסם, וחצי מהבנים בשיעור מסתכלים עלייך למקרה שלא שמת לב!" היא אמרה. "אוי באמת! הבנים מסתכלים עליי כי הם רוצים להעתיק ממני!" אמרתי בכעס.  "די כבר! אני מבטיחה לך, שבוע איתנו והביטחון העצמי שלך בשמיים! כי כרגע הוא די ברצפה, אין לך שום סיבה לחשוב שאת מכוערת ולא מוכשרת, כי זה לא נכון! את מבינה אותי? ועם את לא מבינה אותי אני פשוט אפתח בשביתת רעב!" היא צעקה ואני צחקתי. צחקתי באמת. כבר הרבה זמן שלא צחקתי באמת. היא חייכה ועלינו לחדר המועדון. מפטפטות וצוחקות.

מתברר שאדריאנה הייתה צריכה להעתיק איזשהו חיבור בשיקויים מג'ורג'יאנה, אז הן התיישבו בקצה השני של הספה הארוכה שבחדר המועדון, וג'ורג'יאנה התחילה להסביר לה על אבני ירח ודברים כאלה.

"מה קורה עם מאט?" שאלה לילי את וילט בחשש."אוה, אני לא ממש יודעת..." היא אמרה בלחש. ויולט הביטה לעברי ואמרה "היי, דיינה, עם חבר שלך היה קנאי מאוד, את היית נפרדת ממנו?" שאלה ויולט. אני הירהרתי בשאלתה. לילי הביטה בי בעידוד. "תלוי מה זה קנאי." אמרתי לויולט, והיא מיד אמרה "טוב, הוא לא נותן לי לדבר עם בנים אחרים... והוא די רכושני... את מכירה את מאט אלדן מהפלאפף?" היא שאלה. בטח שאני מכירה את מאט. בחור גדול, שרירי ודי טיפש. " ויולט, אני אומרת את זה רק כי אני לא רוצה שתיפגעי ממנו. אני חושבת שכדאי שתיפרדו. עם לי היה חבר שמתנהג ככה אני הייתי זורקת אותו. כלומר, הוא לא הבעלים שלי!" אמרתי ולילי הוסיפה "זה גם מה שאני אמרתי ויי. אולי כדאי שתירדי ממנו." עינייה של ויולט ניהיו אדומות. "אתן צודקות...לא טוב לי לידו..." היא אמרה. "את רוצה שאנחנו נעזור לך להיפרד ממנו?" שאלתי. וויולט מיד סירבה. "זה בסדר דיינה, אני יסתדר, באמת שאני מודה לך, מתחילת השנה אני כבר חושבת על הפרידה... הוא צועק עליי וקורא לי חרא חברה לפעמים...." אני הסתכלתי עליה. המומה. "ויולט את חייבת להיפרד ממנו! אין לו זכות לקרוא לך חרא חברה!" אמרתי, וויולט חיבקה אותי ואת לילי ואמרה בעיניים דומעות "טוב, אני ילך עכשיו." היא אמרה בהחלטיות וניגשה לאדריאנה ולג'ורג'יאנה וכנראה סיפרה להן את החדשות, כי הן קפצו מאושר. היא נופפה לנו לשלום ויצאה מחדר המועדון. "אני מקווה שהיא תיהיה בסדר.. הירהרתי. "אוה, אני בטוחה שהיא תהיה בסדר. " אמרה לילי. "הוא לא יעיז לפגוע בה... ואם הוא יעיז..." סיננה לילי. הבטתי בה. "ויולט חברה שלי מאז שהתיישבתי בשולחן גריפנדור, לאחר המיון. היא כמו אחות בשבילי..." היא אמרה וחייכה חיוך קלוש. "הבנתי." אמרתי.

קצת אחרי שויולט יצאה מחדר המועדון, אדריאנה וג'ורג'יאנה באו והתיישבו לידו. "כל הכבוד לילי! איך הצלחת לשכנע אותה להיפרד ממנו?" אמרה אדריאנה. "למעשה," לילי אמרה "לא אני שכנעתי אותה. אלא דיינה." היא אמרה.  אדריאנה הביטה בי בהפתעה, וג'ורג'יאנה נראתה מתפעלת. "באמת?" שאלה אדריאנה, ואני הינהנתי. "וואו! כל הכבוד לך! מתחילת השנה אנחנו מנסות לשכנע אותה להיפרד ממאט!" אמרה ג'ורג'יאנה. "באמת?" שאלתי. והן הינהנו.

פתאום נשמע קול של פתיחת חדר המועדון. הסתובבתי לראות עם זאת ויולט. אבל לא. זאת הייתה מישהי בעלת שיער אדמוני, שלבשה חצאית ורדרדה וקצרה שהיא כנראה השאילה מהפלאפית כלשהי. היא ציחקקה עם עוד כמה בנות על איזו בת מרייבנקלו. דמעות עמדו בעיניי. מה קורה לי?! אני כבר לא חברה של ספנסר! למה אני עומדת לבכות?! לילי, אדריאנה וג'ורג'יאנה שמו לב שמשהו קורה לי. "היי, הכל בסדר?" שאלה אותי אדריאנה בדאגה. "אהה...כן.." אמרתי. לילי הביטה בנקודה שאליה הסתכלתי ואמרה. "אוה, נכון הבחורה הג'ינג'ית? טוב, היא הייתה פעם חברה של דיין..." לילי אמרה. "ו..אתם לא חברות יותר?" שאלה ג'ורג'יאנה. "אני מעדיפה שלא לפרט..." אמרתי. "אל תדאגי, יש לך אותנו עכשיו." חייכה אדריאנה.

כן, היא צודקת. באמת יש לי אותן. ואת... אוסטין. רגע! אוי לא! אוסטין, לגמרי שכחתי ממנו! "אממ, בנות? ראיתן אולי את אוסטין ריינדלוס? בלונדיני כזה..." שאלתי, מודאגת.  הבנות הנהנו בשלילה. "אל תדאגי דיין, למה את צריכה לדבר איתו?" שאל אדריאנה. "טוב, הוא והבחורה הג'ינג'ית, ספנסר. היו חברים מאוד טובים שלי ו..." לפני שסיימתי את המשפט ג'ורג'יאנה אמרה "ואת מפחדת שאת תשכחי אותם, כי את מסתובבת איתנו." היא חייכה. "בדיוק." אמרתי לה. "זה לא יקרה. אנחנו לא נגנוב אותך." היא אמרה. חייכתי, והמשכנו לדבר על ויולט.

קול של פתיחת חדר המועדון נשמע, ואני הסתובבתי לראות עם זאת ויולט שחזרה משהשיחה עם מאט. אבל לא. זה היה אוס. "אוסטין?" אמרתי והוא חיפש את מקור הקול. כשהוא ראה אותי, חיוך התפשט על פניו. עוד פעם הרגשתי שאני נמסה. אסור לי להתאהב בו! הסתכלתי על לילי והיא חייכה אליי בעידוד. היא אמרה בלי קול "אל תדאגי. זה בסך הכל התאהבות חולפת." אני הנהנתי ואוסטין בא לשבת לידינו. "אוסטין! מה שלומך?" שאלתי. "אוה, אני בסדר." הוא עדיין נשמע מדוכא. טוב לא בכל יום המשפחה שלך זורקת אותך מהבית. "עברתי חדר! בואו אני יעשה היכרות!" אמרתי. "אלה ג'ורג'יאנה ואדריאנה. את לילי אתה כבר מכיר." אמרתי בחיוך. "נעים מאוד. אני אוסטין ריינדלוס." הוא אמר. טוב, אדריאנה וג'ורג'יאנה נראו כאילו הן מהופנטות. יופי. החברות החדשות שלי התאהבו בחבר ההומו שלי! יאי!  "אהה, בנות?" אוסטין שאל. מודאג. "חכה רגע אוסטין." אמרתי ולילי ציחקקה. "אדריאנה! ג'ורג'יאנה!" צעקתי לתוך אוזניהן. הן נראו כאילו הן מתעוררות. "יופי! לא חטפתן שבץ." אמרתי. ג'ורג'יאנה התאוששה ראשונה. "היי, אני ג'ורג'יאנה."  היא אמרה כשחיוך גדול פרוש על פניה. כן. ללא ספק, היא מאוהבת בו. "היי, אוסטין. רגע, את לא מתופפת?" הוא שאל וג'ורג'יאנה הינהנה במרץ. "אני אדריאנה." אדריאנה אמרה בטון מפתה. ועוד אחת התאהבה בו. הן שוכחות את העובדה הקטנה שהוא הומו. נראה שאוסטין והבנות התחברו, כי ישבנו בחדר המועדון, מדברים בהתלהבות.

לפתע נשמעה יפחה קטנה מכיוון הכניסה לחדר המועדון. זאת הייתה ויולט. היא בכתה. "ווי!" אמרתי בזעזוע. "מה קרה???" שאלו כולם. "ט..טוב אז.. אז הלכ..הכלתי להיפרד ממאט. ו..הוא י..ישב עם חבר..חברים שלו ליד ה..האגם. אז בי...ביקשתי ל..לדבר איתו. אז הלכנ...הלכנו מסביב לאגם ואז א..אמרתי לו שז...שזה לא עובד ו..ו..וש...ושכדאי שניפרד. אז הוא א..אמר שהוא במי...במילא לא רוצה חברה מג...מגעילה כמ..כמוני... והוא פשוט הש...השאיר אותי שמה!" סיפרה ויולט בבכי. "אוי ויולט! העיקר שסיימת איתו!" אמרה אדריאנה. אנחנו המשכנו לנחם את ויולט ואחרי הרבה זמן (וגלידת שוקולד שזימנתי מהמטבחים...) ויולט הודיעה לנו שהיא בסדר ושהיא הולכת לישון.

"אני מקווה שהיא תהיה בסדר..." הירהר אוסטין. "אוה, אני בטוחה שהיא תהיה בסדר..." אמרה לילי. היא תמיד אומרת דברים שמעודדים ועוזרים לך. אני עדיין לא יכולתי להפסיק לחשוב על אוסטין. אבל לא כמו ידיד. אלא כחבר. וכשאדריאנה הודיעה לנו שהיא פורשת והולכת לישון, אוסטין נופף לה לשלום, והלב שלי נחמץ. דיברנו עוד קצת על ג'יימס פוטר ואיך שהוא לא עוזב את לילי במנוחה. הבן-אדם פשוט מציק! ידעתם שבמחצית הראשונה של השנה החמישית בכל בוקר שלח לה מכתב מזמר לחדר? הוא פשוט משוגע! ולילי לא מוותרת! היא לא מוכנה לצאת איתו. אני אישית כבר הייתי מוותרת ויוצאת איתו לדייט, אבל... אני זאת אני ולילי זאת לילי.

"דיין?" אמר אוסטין. "את בוהה באוויר כבר 5 דקות. בדיוק אמרתי שאני הולך לישון." הוא אמר כשחיוך קל מרוח על פניו. אופס. "אוה, לילה טוב אוס." אמרתי והוא התקרב אליי ונישק אותי על הלחי. מיצמצתי ו...פתאום כבר לא הרגשתי את התחושה הזאת של האהבה. זה היה כאילו אח שלי מנשק אותי. ואז חשבתי על סיריוס ועל הגוף המושלם שלו ו... לא עוד פעם. נאנחתי. "היי, דיינה!" אמרה לילי. "מה?" שאלתי בבלבול. "את בוהה באוויר מאז שאוסטין הלך! עברו איזה 10 דקות!" היא וג'ורג'יאנה צחקו. "ובאמת כדי שנלך לישון..." אמרה לילי. "יופי. לילי הורסת המסיבות!" אמרה ג'ורג'יאנה ואני והיא פרצנו בצחוק בזמן שלילי גלגלה את עינייה. "קדימה. שובבות שכמותכן." היא אמרה בציניות. והלכה לכיוון המגורים. אני וג'ורגיאנה נשרכנו אחריה בחוסר רצון, מצחקקות אחת עם השנייה. "מה כל כך מצחיק?" שאלה לילי. ואנחנו מילמלנו דברים לא ברורים. לילי נאנחה. "היי," אמרה לי ג'ורג'יאנה "אוסטין.. הוא יוצא עם מישהי?" היא שאלה בהתלהבות. אני הבלעתי חיוך ואמרתי "תנסי מישהו." היא הביטה בי בבלבול. "הוא הומו." הסברתי וג'ורג'יאנה נראתה לי מאוכזבת. "את לא זוכרת שנאמתי בפני כל הבית ספר בשבוע הראשון ללימודים על אוסטין וזה שהוא הומו זה לא משנה?" שאלתי אותה. "אוה.. כן. נראה לי שהדחקתי את זה..." היא אמרה בשקט ואנחנו ציחקקנו.

נכנסנו לחדר החדש שלי. למעשה הוא לא היה שונה מהחדר הקודם שלי, חוץ מעובדה שעל המיטות היו פוסטרים ותמונות. על המיטה הראשונה היו תמונות של קבוצת הקווידץ' "ההרפיות מהוליהיד" וכמה תמונות של קבוצת הקווידץ' של גריפנדור. השחקנים נעו בתמונה, חייכו ונופפו לשלום. על המיטה השנייה היו פוסטרים של להקת "קסם הרוק" ושל מערכות תופים. על המיטה השלישית היו תמונות של ילדה בעלת שיער כסוף שנראתה כבת 10 מחבקת שני אנשים. איש ואישה, ברקע הייתה אחוזה גדולה. האנשים שבתמונה חייכו הילדה כל הזמן חיבקה אותם שוב ושוב. והייתה עוד תמונה של אותה ילדה, יושבת בחדר גדול ומפואר, מברישה את שיערה הארוך. הילדה הייתה ויולט. המיטה הרביעית הייתה ריקה. ועל המיטה החמישית היו תמונות של ילדה אדומת שיער. בתמונה אחת הייתה ילדה קטנה בעלת שמלה תכולה מורמת על-ידי אישה. התמונה לא זזה. ובעוד תמונה, היה גבר ואישה, אותה ילדה אדומת שיער ועוד ילדה, שנראתה יותר בוגרת מאדומת השיער. הילדה הבוגרת הסתכלה על הילדה הקטנה במבט מלא... תיעוב. הן נראו קרובות משפחה. דיינה שיערה שהילדה הקטנה היא לילי והילדה הבוגרת יותר היא אחותה. למה אחותה מסתכלת עליה ככה? האחים שלה מעולם לא הסתכלו עליה ככה! (טוב הם כן הסתכלו עליי ככה... אבל לא בצורה שאחותה של לילי הסתכלה עליה...) פתאום קלטתי שלילי תפסה אותי מסתכלת על התמונות שלה. "אוה, אה.. סליחה..." אמרתי, מבוישת.  "אוה, זה בסדר." היא אמר בחיוך. "התמונות לא זזות. את בת מוגלגים?" שאלתי. "כן..." היא אמרה. "אוה..."

"טוב, זאת המיטה שלך," היא אמרה והצביעה אל המיטה הריקה. "שיהיה לך לילה טוב." היא חייכה. "לילה טוב." אמרתי לה. לילי נכנסה אל תוך המיטה וסגרה את הכילות.

התכוונתי להיכנס למיטה שלי, אבל שמעתי קול שבוקע מהמיטה של ויולט. "ויי?" שאלתי אותה. היא הייתה ערה לגמרי. "אוה, דיינה... אני לא מצליחה להירדם!" היא אמרה בייאוש. "את רוצה שאני יטיל עלייך כישוף שינה?" שאלתי אותה והיא הינהנה בחיוב. "לילה טוב, ויולט." אמרתי. "לילה טוב דיינה." היא חייכה. הטלתי את הלחש, ובתוך רגעים, היא נרדמה. הכישוף יפוג מחר בבוקר. סגרתי את הכילות של המיטה של ויולט, ונכנסתי לתוך המיטה שלי.

נרדמתי במחשבות על החברות החדשות שלי, על אוסטין וקצת מחשבות על.... סיריוס. 

אני מקווה שאהבתם את הפרק! תגובות והערות יתקבלו בברכה! (: 

הפרק הקודם		הפרק הבא