דראקו מאוהב

פרופסור דמבלדור התרומם, והאולם הגדול השתתק. " תלמידים ותלמידות יקרים! כבעוד שבוע וחצי, יחול נשף חג המולד, ולכן החלטנו לאשר לכם לצאת הבוקר להוגסמיד כדי להתארגן. אני מבקש שכל התלמידים יתייצבו באולם הכניסה כבעוד חצי שעה ליציאה!" קרא דמבלדור, והתיישב חזרה בכסאו לקריאות הידד של כל תלמידי הוגוורטס.

"ד-דראקו, את-אתה תרצה ללכת לעשות את הקניות ביחד?" אמרה פנסי בשקט, עיניה בוהקות. "דראקו כבר הולך איתי, פרקינסון" אמרה אנבל, ומשכה את דראקו אליה לנשיקה. היא שנאה את הפרקינסון הזאת, עם פרצוף הכלב שלה, וכל הזדמנות להכאיב לה ככה יש לנצל, חשבה אנבל. דראקו חייך כנגד שפתייה של אנבל. גם הוא שמח לעצבן את פנסי. אולי ככה היא תפסיק להידבק אליו...

אנבל ודראקו הלכו ברחובות הוגסמיד, אחרי כמה חנויות בגדים ומתנות.

"היי...אנבל...מאחר ועכשיו יש לנו זמן חופשי, אולי תראי לי איך העגיל הגיע ללשון שלך?" אמר הנער הבלונדיני. אנבל חייכה. "אני לא יכולה להראות לך פה, דראקו. אנחנו צריכים ללכת לאזור של מוגלגים בשביל זה..." היא אמרה, והעבירה את חלקו התחתון של העגיל בין שפתייה. המחשבה של אזור מוגלגים הדהדה בראשו של דראקו. הרי...המוגלגים פרימיטיביים, וחסרי תרבות. איך הם יכלו לשגר את העגיל לתוך הלשון של אנבל? האפשרויות העבירו בו צמרמורת.

השניים הלכו לפונדק שלושת המטאטאים, והזמינו שתי בירצפות.

אנבל לא ידעה אם היא נהנית מצומת הלב שהיא מקבלת עקב העובדה שהיא יוצאת עם דראקו. זה היה נחמד לראות את כל הבנות שולחות לה מבטים כעוסים וקנאיים, אך היא לא אהבה את כל צומת הלב. היא מעולם לא הייתה הטיפוס המתבלט. ועכשיו עם דראקו, הכול משתנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא