ג'יימס, לילי.

ג'יימס שטף את פניו בחדר השירותים של גריפינדור, וכל העצבים והזיעה שלו כאילו התעופפו במגע המים עם עורו. פניו האדומים היו כועסים והוא הביט בבואתו המשקיפה אליו. מה היא חושבת לעצמה, לעזאזל. דפיקה קלה על הדלת בישרה לו ששלפוחית השתן של מישהו עוד שנייה מתפוצצת. "כן," הוא אמר. הוא פתח את הדלת וראה מולו את לילי הנזעמת. היא הביטה בו בחצי חיוך, אבל הוא הקשיח את גופו, הסיט אותה מדרכו ורץ למגורים שלו. סיריוס, רמוס ופיטר חיכו לו שם.
"שפוך הכל, אחי." אמר סיריוס, שכנראה שמע על מה שקרה בגלל ג'ני, חברתו החדשה.
ג'יימס סיפר להם הכל. כשסיים, היו על פניהם של רמוס, סיריוס ופיטר (שמיהר לחקות את סיריוס,) הבעות הלם.
"אתה חתיכת מפגר," הטיח בו סיריוס. "אז מה? היא אמרה שהוא נחמד ואתה זורק אותה?"
"אני התנהגתי כמו מפגר."
"מה אתה אומר!" אמר רמוס בכעס.
"קרניים, ירדת מהפסים." אמר פיטר בחוכמה לא ממש רגילה.
ג'יימס עצם את עיניו. "איך אתם הייתם מרגישים במקומי ?!"
"אחי, לך תדבר על זה עם מילר, תדחוף לו איזה זבנג לפנים וגמרנו. אנחנו נעזור לך," קרץ סיריוס, "אבל קודם טוס להתנצל. החתיכת טינופת מילר הזה לא צריך להפריד אותך מאשתך לעתיד."
"לא עשו אותי באצבע. אני לא אלך להתרפס ולהתמזמז איתה כי צעקתי, בסדר? אני עדיין בטוח במאה אחוז שהיא שכבה עם מילר."
"הממ." רמוס שקע בשתיקה מעצבנת. פיטס כסס את ציפורניו. סיריוס נעץ בג'יימס מבט.
"גם את ג'יימס ג'וניור לא ייעשו באצבע." אמר סיריוס וזכה לחבטה כואבת מאוד מהכרית של ג'יימס.
"אין, אני מת." אמר ג'יימס. "באיזה בית המניאק הזה?"
"הפלפאף." ענה רמוס.
"עלאק הפלפאף. זה נקרא מעשה טוב לב להפריד בין אוהבים?"
"קרניים, אחי, שכח מזה. אני ממליץ לך על לויקורפוס ואקספליארמוס לפני שאתה תוקף אותה באימ-אמא שלו – "
"זה מספיק, רך-כף."
"טוב."

***
"אני אידיוט," בכה ג'יימס.
"מ'תהאומר!" אמר פיטר.
"זימנתי וריטסרום לחדר של המזורגג הקטן, והוא שתה את הכל, לא סתם, והוא שפך בפניי סיפור נוגע ללב. הוא שונא את אוואנס ומת להוריד אותה מהתפקיד. יופי לי. אני חתיכת גאון."
"החיים בזבל." אמר רמוס.
"מה קרה?" שאל ג'יימס.
"לואיס זרקה אותו."
"זונה." אמר ג'יימס ומשך בכתפיו.
"בחיים לא דיברת ככה, ג'יימי הקטן," אמר סיריוס בקול דקיק. "האם זה אומר שאתה מתבגר?"
"אחי, אתה היית שורד חצי שנה שלמה, בלי לעשות-אתה-יודע-מה עם מישהי?"
"לא."
"אז אתה מבין למה אני מקלל?"

***

לילי ישבה ובכתה על המיטה. הו, כמה זמן שהיא בכתה. אבל אין להתייאש. חג המולד קרב ובא, ואיתו השלג והחופשה, והיא לא תצטרך לראות את ג'יימס לעולם, אבל – כלומר, היום הולדת שלו. היא תפספס אותה? ומה אם היא תלך רק ליומיים, וביום השלישי תחזור? ואיך למען השם ג'יימס חושב שהיא עשתה-הוא-יודע-מה עם מילר הדוחה?


*

סקיי לואיס העיפה מבט מושך לעבר ג'יימס. הוא קרץ. עכשיו, כשנפרד מלילי הוא שוב היה הנחשק ביותר בבית הספר, ובנות לא הפסיקו לנסות לדחוף אותו מתחת לדבקון, כך שהוא ניווט בעזרת גלימת ההיעלמות. למען האמת, סקיי הייתה בחורה ממש לוהטת, כפי שרמוס נהג לומר, עם שיערה הבלונדיני הכסוף ועינייה הכחולות, היא שיגעה בנים רבים. אבל משום מה את ג'יימס זה לא מלכד. סקיי התקרבה אל ג'יימס, מתכופפת, "היי. שמעתי שאתה פנוי ג'יימי. אז אני, כאילו, פנויה להצעות." היא הינהנה ברוב חשיבות עצמי, מנערת את שיערה הבלונדיני לכל עבר.
"אממ, מצטער סקיי. אבל אני לא פנוי לדברים כאלה."
סקיי זקפה את גבותיה. "אפילו לא לערב קטן?"
"אפילו לא."
"הממ."
"ביצ'ית."
"קונדסון."
"מה?"
"שם של דרדס."
"מה זה דרדס?"
"הממ.. משהו מסידרת  טלוויזיה מוגלגית . צ'או, ג'יימס."

הפרק הקודם		הפרק הבא