חייו של סוורוס סנייפ

סוורוס דאג. הוא דאג ללילי. 
"את בטוחה שתהיי בסדר?" שאל.
-"הכל בסדר סוורוס. אני יכולה לדאוג לעצמי, תודה".
-"את בטוחה? כי אסור לסמוך על הג'יימס הזה...".
-"אני בסדר. פשוט צריך לומר לו שאני לא מעוניינת בו, והוא גם הבטיח שיעזוב אותי".
-"ואת סומכת עליו?"
-"לא בדיוק... בעצם, לא יודעת... אם הוא יהיה פחות מעצבן הוא יכול להיות נחמד...".
-"לילי, איך את יכולה לומר את זה?! לדעתי הוא פשוט מפלץ!".
-"אנחנו לא יכולים לדעת. אף אחד מאיתנו לא באמת מכיר אותו...".

 
האולם היה ריק. לילי נכנסה. סוורוס התחבא מאחורי שולחן המורים, בעוד לילי מתיישבת על ספסל שולחן גריפינדור.
"ג'יימס, אתה כאן?" שאלה. 
הדלת נפתחה בדרמטיות. ג'יימס נכנס.
"שלום לילי" אמר.
"היי" אמרה באדישות.
"אני שמח שבאת" אמר.
-"תודה.."
-"אני יודע שאת לא מכירה אותי, וכדי להכיר תכונות שלי אז תשמעי קצת את מה שאני אומר".
לילי מחאה כפיים באדישות.
"כמה סלית'רינים צריכים כדי לגזור ציפורן?" שאל ג'יימס.
"כמה?" שאלה לילי, צוחקת מעט.
"חמישה. אחד מחזיק את המספריים וכל השאר את הציפורן". ענה ג'יימס בחיוך שבע רצון.
לילי צחקה.
"זה ממש מצחיק ג'יימס! אני חייבת ללכת, אבל אני ידבר איתך מחר! אני מבטיחה! ביי".
אחרי ששניהם הלכו סוורוס יצא, ופשוט צרח את הצרחה הכי גדולה שהוא יכול. 

הפרק הקודם