אל העבר הלא מוכר

טוב, הפרק קצר ולא כזה טוב, אבל לא לקטול!

<!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0in; margin-bottom:.0001pt; text-align:right; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman";} @page Section1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:1.0in 1.25in 1.0in 1.25in; mso-header-margin:.5in; mso-footer-margin:.5in; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.Section1 {page:Section1;} -->

טום נהנה מארוחת צהריים שקטה. שיחות חולין רגילות על השיעורים, היציאה להוגסמיד, הדייט החדש של אנבת'; עד ש-

"טומי, תבוא איתי לנשף?" טום נחנק מהאוכל. קים צחקקה והגישה לו מיץ דלעת.

"ל -שיעול- לבוא איתך –שיעול- איתך לאן?" מי פנתה אליו?

"לנשף טומי!" קראה באושר ורוניקה.  אה, היא...

"איזה נשף?" שאלה ליסה שבדיוק הגיעה.

"נשף ליל כל הקדושים, ליס!" קראה אנבת', עיניה החומות נצצו באושר. ליסה נאנחה.

"תבררי קודם עם לילי אם זה נכון." אמרה ליסה, והתיישבה לצידו של ג'ק.

וכמו קסם, (טוב נו, אנחנו מדברים על הוגוורטס...) לילי נכנסה לאולם הגדול, מלווה בג'יימס פוטר. הם דיברו מעט ואז כל אחד פנה לשולחן אחר – לילי לרייבנקלו וג'יימס לגריפינדור.

"שלום לכולם." בירכה לילי את חבריה, והתיישבה לצידה של קים.

"שלום לילי," בירך ג'ק בחזרה. "אפשר לשאול מה עשית כרגע עם פוטר?"

"ברור שאפשר ג'ק." כל החבורה הייתה במתח. "רק שאני לא אענה לך." קים ואנבת' גיחכו.

"ברצינות לילי, על מה דיברתם?" שאלה ליסה, אך לילי הנידה את ראשה לשלילה בחיוך.

"דיברתם על הנשף?!" שאלה ורוניקה בהתרגשות. לילי כווצה את גבותיה בשאלה.

"איזה נשף?"

"אז אין נשף?" ורוניקה נשמעה כאילו בישרו לה על מות כלבלב המחמד שלה.

"לא שידוע לי." לילי משכה בכתפיה.

"אוף!" ורוניקה שילבה את ידיה ברוגז. אנבת' הביטה בחברתה הטובה בשעשוע.

"רוֹ, את נראת כמו סיריוס בלק כך." ליסה עיקמה את אפה.

"היא להוטה לתשומת לב ממנו. כנראה שבמיטה היא לא מספקת אותו." אנבת' וקים צחקו, בעוד שלילי וליסה התמימות הסמיקו מבושה.

"רגע ניקה, חשבתי שאת רוצה ללכת עם טומי נשף?" ג'ק חיוך בשובביות. וטום זרק עליו חתיכת לחם.

"אידיוט..."

-

פרופסור מקגונגל נגשה אל ג'יימס לאחר ארוחת הערב ובקשה ממנו למסור ללילי ששניהם צריכים להגיע למשרדו של פרופסור דמבלדור לאחר הארוחה.

כמובן שג'יימס הודיע ללילי, רק שהיא לא האמינה. לקח לקים לפחות עשר דקות לשכנע אותה לא משקר.

"אני מקווה בשבילך פוטר, שזה לא עוד אחת מהמתיחות הילדותיות שלך."

"ברצינות לילי, מקגונגל בקשה ממני –טוב, יותר נכון דרשה.- שנלך למשרד שלו. בכל מה שקשור לדמבלדור, אני לא משקר." הבטיח ג'יימס. "וגם, שנינו מדריכים ראשיים-"

"מפתיע איך הפכת להיות מדריך ראשי." עקצה לילי. אך ג'יימס התעלם מהעקיצה. טוב, הוא ניסה להתעלם. המילים שלילי תמיד הנחיתה עליו כאבו במקצת.

"הוא בטח צריך להודיע לנו משהו בשביל לעביר לאחרים."

"אז למה הוא לא קרא רק אחד מאיתנו?" ניסתה לילי להתקיל.

"אל תשאלי אותי, אני לא פרופסור דמבלדור."

"היית מת להיות הוא." ג'יימס כבש חיוך.

"זאת הסיבה שאת לא רוצה לצאת איתי? כי את מאוהבת בפרופסור דמבלדור?" לילי פערה את פיה ונעמדה מול ג'יימס, שפסק מהליכתו. אפיהם היו קרובים; חמישה סנטימטר הפרידו בניהם.

"תסתום את הפה שלך, פוטר! אתה כל כך נפוח בעצמך, שאני לא מאמינה שהמטאטא שלך מצליח להחזיק אותך באוויר!" ג'יימס רק חייך.

"מזל, זה אומר שיש לי עדיין אופציה שאצליח לגרום לך להתאהב בי." ג'יימס התקרב עוד שני סנטימטר, אפיהם נגעו אחד בשני. "אלא אם את כבר מאוהבת בי-"

"ארג!!!" צעקה לילי, סמוקה מזעם ומהקרבה של ג'יימס (למרות שהיא תכחיש את זה). "תתנדף פוטר!" קראה לילי בכעס, מסתובבת. ג'יימס תפס בידה וסובב אותה חזרה. לילי הרגישה את שפתיו של ג'יימס מברישים את שלה. הנשימה שלה נעצרה. ג'יימס ליטף בעדינות את לחיה וחיוכו התרחב.

"אין צורך להעיר את כל הוגוורטס, לילי." הסומק החדש של לילי התמזג עם קודמו ופניה קיבלו את צבע שערה. קולו של ג'יימס היה לחישה רכה, כמו הרוח המלטפת את העלים הראשונים שפרחו באביב.

ג'יימס לקח מלילי צעד אחורה, ושחרר את ידה.  הוא החל ללכת לעבר משרדו של הפרופסור, משאיר את לילי מאחור, כששתי אצבעות על שפתה התחתונה.

"קדימה אוונס, פרופסור דמבלדור מחכה!"

לילי התעוררה מהטראנס הנפלא שבו שהתה ומיהרה אל ג'יימס שכבר עבר את הפינה.

פוטר הטיפש. חשבה לעצמה.

"דובוני גומי*." ג'יימס אמר והגרגויל זז. לילי הביטה בג'יימס בשאלה. היה אפשר להבחין במעט ורוד על עורה הבהיר. ג'יימס רק משך בכתפיו.

"הייתי פה אתמול." לילי גיחכה והשניים מיהרו לעלות לעל הספל.

-

"נשף"

"נשף?" שאלה לילי.

"כן העלמה אוונס, נשף ליל כל הקדושים." פרופסור דמבלדור לגם מהתה מהביל. "על המדריכים הראשיים לארגן נשף. יש לכם עד ה30 לחודש לארגן הכול." דמבלדור הביט בלילי בחיבה. "בקשתי מהמורים שיקלו עליכם בשיעורי הבית, אך על החובות שלכם כמדריכים ראשיים לא אוכל להקל לצערי."

"האם נקבל עזרה, פרופסור?" שאל ג'יימס.

"כן אדון פוטר. אתם רשאים לבקש עזרה מהסגל או מהמדריכים, אך כמובן שעליכם לשמור על סודיות מוחלטת ולהשביע אותם גם לכך.." הזהיר פרופסור דמבלדור בחיוך.

"יש לי שאלה פרופסור, מה עם התאריך?" שאל ג'יימס בזהירות. הוא פזל לעבר לילי שהביטה בו בחשד.

"אני בטוח שהעלמה אוונס תוכל להסתדר לילה אחד לבד," פרופסור דמבלדור הביט בלילי שהנהנה עדיין בחשד.

"כמובן. אך פרופסור, אני חושבת שאוכל להסתדר לבד." חיוכו של פרופסור דמבלדור התרחב.

"רבים חשבו כך לפנייך העלמה אוונס. הם חשבו שיוכלו להתמודד לבד עם המשא הכבד, אך נכשלו ברגע שניסו רק להרים את רגלם ונפלו לאחור ללא יכולת לקום. אדון פוטר יהיה חיוני לך."

"כן, אם ארצה לעשות בייביסיטר...." מלמלה לילי בשקט, אך ג'יימס ופרופסור דמבלדור שמעו את דבריה.

"אם אני לא טועה ג'יימס, עזרת לשלוש תלמידות שנה חמישית כיום בשיעורי הבית שלהן כשהייתה בגילן. ואני יודע על העומס שהיה עלייך באותה שנה." ג'יימס הסמיק מעט. "אם אני זוכר נכון, היום התלמידות האלו הן מדריכות."

"מי אלו?" שאלה לילי.

"מירנדה מקלאו, אליסה מורגן מרייבנקלו וג'ינה פורט מהפלפאף." ענה ג'יימס. "גם עזרתי למת'יו מילר מגריפינדור."

לילי גיחכה בשקט. הפעם לא שמעו אותה.

"טוב, בסדר. אבל אני עדיין מעדיפה לעבוד לבד פרופסור, יהיה לי יותר קל." פרופסור דמבלדור לגם מהתה.

"אם את רוצה העלמה אוונס, אדון פוטר ואת יכולים לחלק את עבודה בניכם." לילי נאנחה בליבה. לא נראה לה שפרופסור דמבלדור ייתן לה לעבוד ללא פוטר. מעולה, בייביסיטר 24/7...

"אדון פוטר," פנה פרופסור דמבלדור לג'יימס. "בלי תעלולים לזמן הקרוב." ג'יימס חייך.

"אני לא חושב שיהיה לי זמן לתעלולים פרופסור,"

"מה בנוגע לאדון בלק?" ג'יימס הסתיר את חיוכו שאיים להתרחב.

"יש מי שתטפל בו." עם קולר. חשב ג'יימס.

"אם כן, אתם מוזמנים לחזור למעונות שלכם. לילה טוב לכם."

"לילה טוב פרופסור." אמרו השניים ויצאו ממשרדו

-

"אז מה עם יום חמישי בשעה חמש אחר הצהריים?" שאלה לילי. לילי וג'יימס ניסו לתאם בניהם שעה שבה יוכלו להיפגש בכדי לעבוד על תכנון הנשף, אבל לכל אחד מהם היה משהו.

"לא, בחינות קווידיץ'. ג'ני תהרוג אותי אם אני אבריז לה." ג'יימס הצטמרר.

"אני יכולה לבקש ממנה. יש סיכוי שהיא תסכים לי." ניסה לילי לעזור. ממתי אני נחמדה לפוטר?

"את מוזמנת לנסות, לילי-"

"אוונס בשבילך, פוטר." ג'יימס גלגל את עיניו.

"כרצונך." אמר ג'יימס, מושך בכתפיו. "מה עם יום שבת?" לילי הנידה את ראשה לשלילה.

"מאוחר מדי, צריך מוקדם יותר. מה עם אחרי בחינות הקווידיץ'?" שאלה  לילי. "אם תוכל לעמוד בעומס, כמובן." נראה לג'יימס שלילי בכל זאת מעט דאגה לו.

"אני אוכל, אל תדאגי לי." ג'יימס שלח אליה חיוך חמים ולילי הרגישה שלחייה מעט מתחממים. "תמיד בהתחלה יש הרבה מתמודדים שאפילו לא קשורים לגריפינדור." לילי צחקקה.

"אוקי, אז יום חמישי בשמונה בערב בספרייה, לאחר ארוחת הערב." רשמה לעצמה לילי מנטאלית. "תחשוב על רעיונות למה נוכל לעשות."

ג'יימס הנהן. "בת דודה שלי ארגנה פעם נשף לילי כל הקדושים, אני אשלח לה ינשוף."

"אוקי, אז אני אדבר עם חברה שלי, יש לה מוח יצירתי." ג'יימס הרים גבה.

"תשלחי ינשוף למוגלגית?"

"לא פוטר. אני אשלח ינשוף לאמא שלי ובו שני מכתבים, אחד לה ואחד לחברה שלי. את המכתב של החברה שלי היא כבר תשלח בדואר. אני עושה את זה הרבה פעמים." ג'יימס נראה מוקסם מהרעיון של שלילי, שהיא מעט הסמיקה.

"מרבד קסמים." אמר ג'יימס. הגברת השמנה הביטה בזוג בכעס.

"אדון פוטר, בפעם הבאה אני לא אפתח לך בשעה כזו." ג'יימס שלח אליה חיוך סלחני.

"אני נורא מצטער, אבל פרופסור דמבלדור קרא לנו. בפעם הבאה אני מבטיח שלא אאחר!" לילי גלגלה את עיניה. הגברת השמנה הנהנה ופתחה עבורם את הכניסה לחדר המועדון.

"אז אתה מנצל את זה שאתה מדריך ראשי בשביל להגיע בשעות מאוחרות?" שאלה לילי לאחר שהדיוקן נסגר. ג'יימס משך בכתפיו.

"זאת לא הפעם הראשונה שאני מגיע מאוחר ולא רק השנה." אמר ג'יימס. "הגברת השמנה כנראה נדלקה עלי ועל סיריוס, או משהו כזה. היא לא באמת כועסת עלינו, זה דיי מוזר ומפחיד." ג'יימס הצטמרר ולילי צחקקה.

"טוב, אל תשכח פוטר, יום חמישי בשמונה!" ג'יימס רק חייך.

"כל רגע שיתאפשר לי להיות איתך, אני בחיים לא אשכח אותו." ג'יימס ליטף את לחיה. "לילה טוב ליליאן." לחש ומיהר אל המעונות. משאיר את לילי סמוקה והמומה.

*נדבקתי לשיר Gummy Bear...

הפרק הקודם