הפעם הראשונה שלי כמכשפה

הצפיות של הפאנפיק מתקרב ל1000! רק רציתי להגיד תודה לכל מי שעוקב אחרי הפאנפיק, מי שמגיב ומי שקורא אותו :)

אני ממש אוהבת אותו ויש לי מלא רעיונות להכניס לתוכו אז תיהיו סבלניים לגבי דברים שמתרחשים!

האור בבוקר נכנס לי לעיניים והעיר אותי. כשעשיתי פרצוף חמוץ מסונוור שמעתי צחוק חלש.

פתחתי את העיניים וראיתי שדראקו מסתכל עליי מהמיטה שלו.

"את ממש חמודה כשאת ישנה... ונוחרת" דראקו אמר וצחק.

"אני לא נוחרת!!" זרקתי עליו כרית וכמעט נפלתי מהמיטה.

"תיזהרי לא למות" אמר דראקו והיה מוכן לתפוס אותי אם הייתי נופלת.

"הכל בגללך דראקו" צחקתי ואז דראקו הצטרף לצחוק שלי.

הוא זרק עליי כרית ואז החזרתי לו ולפני ששמנו לב, התחלנו קרב כריות כואב במיוחד.

"זה נראה לך מצחיק מייצ'ל?" הוא שאל וקפץ עליי.

"דראקו תרד ממני אתה מוחץ אותי" ניסיתי לדבר מתחת לגוף הכבד שלו.

"אבל זה כיף" הוא אמר ואז נשכב מעליי.

נשארנו ככה במשך כמה דקות. מסתכלים אחד על השני. קרובים ס"מ אחד מהשני.

העיניים האפורות שלו גרמו לי לטבוע בתוכם.. לא יכולתי להפסיק להסתכל.

"דראקו" לחשתי לו ואז קם ממני.

קמתי מהמיטה ונכנסתי לשירותים לצחצח שיניים.

דראקו כמה זמן אחריי והתחיל לצחצח שיניים.

"השיער שלך" התחלתי לצחוק וכמעט נחנקתי מהמשחת שיניים.

אחרי שדראקו ראה את השיער המבולגאן שלו במראה, הוא ניסה לסדר אותו עם מים ואז השפריץ עליי קצת.

חזרנו לחדר והתחלנו לבחור בגדים. בחרתי בסוודר כחול עבה וג'ינס ארוך כהה. דראקו הציע שאני אתלבש ראשונה ויצא מהחדר.

התלבשתי מהר וכשבאתי לצאת כדי שדראקו יכנס ויתלבש, דראקו דחף אותי פנימה וסגר את הדלת.

הוא החזיק מגש עם אוכל. "נאכל כאן היום" הוא אמר וחייך.

התיישבנו על המיטה והתחלנו לאכול קוראסונים, ירקות ועוד דברים טעימים שהיו על המגש.

"אתה לא מתלבש?" אמרתי לו כשסיימנו לאכול.

"אה נכון.." הוא נזכר וקם מהמיטה.

" "תלבש את הסוודר הירוק, הוא מבליט לך את העיניים" אמרתי לו, וכשקלטתי מה שאמרתי הסתובבתי לגמרי נבוכה.

"לצאת מהחדר?" שאלתי אותו וניסיתי לדבר רגיל אבל המבוכה נשפכה ממני. "לא זה בסדר" הוא אמר.

הצצתי מעבר לכתף שלי וראיתי אותו בלי חולצה. הגוף החטוב שלו הדהים אותי. חיוור וחטוב.

אימוני הקווידיץ' האלה עושים לו טוב.. חשבתי ואז נעשתי אדומה לגמרי. סובבתי את הראש וחיכיתי שיגיד לי שהוא סיים.

דראקו אמר לי שזהו וכשהסתובבתי ראיתי שהוא שם את הסוודר הירוק. הרגשתי את כל המבוכה מציפה אותי.

התקדמנו לדלת הראשית ובדרך ראינו את נרקיסה, לוציוס ועוד כמה ילדים קטנים עם שיער בלונדיני כמו של דראקו שהתרוצצו בחדר.

"נישמח לראות אותך שוב!" אמרה נרקיסה וחיבקה אותי.

"את תחזרי, נכון?" אמר לוציוס והושיט את ידו.

"אני מקווה.." אמרתי והחזקתי בידו. "תודה שאירחתם אותי, היה ממש כיף" אמרתי והסתכלתי על שניהם.

"תישמרי על עצמך" אמרה נרקיסה תוך כדי שדראקו דוחף אותי לדלת הראשית.

התיק הורוד שלי חיכה לי שם. דראקו חטף לי אותו מהיד והתעקש לסחוב אותו עד לרכבת.

בסוף ויתרתי לו ואחרי ששמנו מעילים יצאנו מהבית. בידיוק באותו הזמן ירד שלג בחוץ.

הסתכלתי בפעם האחרונה על האחוזה העוצרת נשימה ואז המשכנו ללכת.

הלכנו דיי מהר כי קפאנו מקור. כשנכנסנו לתחנת הרכבת נעשה חם יותר.

חיכינו 10 דקות ואז הרכבת שלי הגיעה. "תודה רבה" אמרתי לו וחייכתי. "בכל זמן" הוא אמר והחזיר לי חיוך.

אחרי שהרגשנו מטופשים, התחבקנו חזק חזק במשך זמן ארוך.

"אני אתגעגע" הוא אמר אחרי שנפרדנו מהחיבוק. "נתראה מחר קופיף" אמרתי וצחקתי.

"ככה? קופיף? בסדר, אז ביי נוחרת!" הוא אמר והסתובבתי לעשות לו פרצוף צוחק-מופתע.

עשיתי לו שלום עם היד ועליתי לרכבת. עשינו אחד לשני פרצופים דרך החלון ואז הרכבת התחילה לנסוע.

כשהגעתי הביתה השלמתי את כל שיעורי הבית שנתנו לחופש. זה היה סיוט! במשך 5 שעות השלמתי את כל השיעורים ואפילו לא סיימתי.

הוצאתי את התמונות שדראקו הביא לי מהתיק ושמתי אותם בלוח שעם שהיה ליד המיטה שלי.

התארגנתי לשינה ואז נשכבתי במיטה. הסתכלתי על התמונות וחייכתי. רציתי לחוות את כל הרגעים האלה שוב פעם. מחדש.

אבל ידעתי שתמיד יהיו חוויות חדשות. ועדיף להמשיך לעתיד מאשר להיתקע בעבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא