הסוס הלבן

אומייגד כמה זמן לא התחברתי(:
סוף סוף אני ממשיכהD:

◘מהרמיוני◘

אני לא מאמינה! שלחתי ינשוף לפרד והנה עוד פעם עובר הזמן והוא לא עונה לי!!
כל כך כעסתי שרציתי לצרוח!
שלחתי לא כמה מכתבים והוא לא ענה.
כל כך הרבה טעויות הוא עשה, וכל כך הרבה פעמים סלחתי.
יכול להיות שהייתי עיוורת?
יכול להיות שלא ראיתי שהוא לא באמת אוהב אותי?
השתגעתי מכל השאלות האלה שלא היה לי תשובה אליהן ורציתי לצרוח.
כשהגיעה תחילתה של השנה החמישית עמדתי ברציף עד שמרחוק ראיתי את משפחת וויזלי.
ואז נכנסתי לרציף תשע ושלושה רבעים, שלא ייראה כאילו אני מחכה להם או משהו.
ברכבת ישבתי רק עם הארי ורון, והתייעצתי איתם מה לעשות.
רון: "לדעתי כדאי לך להיפרד ממנו. זה פרד. הוא תמיד מתבדח ועושה שטויות, הוא לא יכול להיות רציני, אפילו לא פעם אחת!!"
הארי: "תדברי על זה עם פרד, תסדירו את העניינים".
רון: "הארי, זו טעות. פרד מתבדח לגביי כל דבר שבעולם. אתה מכיר את פרד. לא מסוגל להיות רציני, אין לו את התכונה הזו. כנראה הוא פשוט לא מתאים לך הרמיוני, ובסוף יבוא אחר. יש המון בעולם, את יודעת..."
ואני עניתי: "רון, אני חושבת שאתה צודק. אני אדבר איתו מתי שהו, אבל הנה, אנחנו מגיעים".

היינו באולם הגדול ושבענו. פרד הסתכל עליי מדיי פעם, אולי הוא קצת נעלב שלא ענדתי את השרשרת.
בערב הייתי לבד על שפת האגם השחור, וכשחזרתי למועדון גריפינדור הוא היה ריק, חוץ משני אנשים שדיברו.
אז הסתתרתי והקשבתי.
הצצתי, והופתעתי לראות את אחד התאומים ורון.

רון: "פרד, אתה ראית שהיא לא עונה לך. תצטרך לגמור איתה, אתם כנראה לא מתאימים. אם אתה שולח לך מכתבים והיא מתעלמת, סימן שהקשר ביניכם לא מתאים לה".
פרד: "טוב, כנראה שאתה צודק".
הוא קם והלך למעונות שלו.
כעסתי מאוד והלכתי אל רון ואמרתי בטון ממש כועס:
"רון, מה עשית?!?!?"

הפרק הקודם		הפרק הבא