שושלת הדורות של פוטר

"לחיי ג'יימס ולילי פוטר!" קרא רמוס והרים כוסית ויסקי אש....

"פייייטטטטרררר!!!!!!" קרא סיריוס וניער את כתף חברו.

פיטר לא אכל כלום ולא שתה.הוא היה ממורמר מאוד.האמת-ממש מזל שהוא בא בכלל!

במשך כל השבוע הוא לא הפסיק לבכות ולמלמל שהוא מצטער-ולאף אחד לא הי מושג מה עובר עליו.הוא

לא הסכים לגלות.

"מה?מה?" התעורר פיטר מהרהוריו בבהלה ושלח מבטים לכל עבר.

"אתה מוכן להסביר מה קורה לך?" דרש סיריוס בקול תקיף "ועדיף שזה יקרה לפני שאני אצא

מדעתי!"איים.

"לא קרה לי כלום" גמגם פיטר.והכריח את עצמו לאכול.

ג'יימס ולילי הסתכלו מהצד.הם ישבו בקצה השני של השולחן.

"מה נראה לך שקרה לפיטר?" שאלה לילי את ג'יימס בקול נמוך.

"לא יודע." אר ג'יימס.אבל אחרי רגע הוסיף בחיוך ערמומי: "אולי הוא ידע מראש שתהיי יפה כל כך ועכשיו הוא אפילו יותר ממורמר."

לילי לא הורידה את מבטה מפיטר  שבבירור דחס את עצמו ועדיין נראו על פניה סימני דאגה.

"חה חה "אמרה בקול ציני.

"את באמת נראית יפה מאוד הלילה.את תמיד מהממת.אבל עכשיו יש מסביבך מין הילה כזאת.את מדהימה.באמת." אמר ג'יימס בקול רציני.

באמת-לילי הייתה יפה מאוד.

למרות שהייתה פשוטה-

שמלתה הלבנה הייתה צמודה לגופה וחלקה לגמרי.מכפות ידיה ועד למרפקיה היא לבשה כפפות מרשת עדינה מאוד,שיערה היה אסוף בתסרוקת אלגנטית ופניה מאופרים קלות.

היא נראתה זוהרת.

גם ג'יימס היה נאה מאוד.עם גלימת טקס שחורה,ושיערו השחור חסר התקנה מפוזר לכל עבר.

בקצה השני של השולחן סיריוס נטש את פיטר והתעניין מאוד פתאום בקצה הרחוק של האולם.

ג'יימס,לילי,רמוס ואפילו פיטר הסתכלו לכיוון שאליו הסתכל סיריוס.

הם הכירו את המבט שהיה לו.מבט ערמומי שתמיד הוביל אחריו צרות.

כשגילו על מה הוא הסתכל-נשימתם נעתקה.

פטוניה ובעלה השמן ורנון עמדו בצד והסתכלו מסביבם בעיניים מלאות גועל.ברור שהם לא באו לכאן מרצונם.

סיריוס קם בשקט והלך לעברם.

ג'יימס קם שניה אחריו ותפס בידו.

"שלא תחשוב על זה אפילו" נהם בקול מאיים "בבקשה אל תהרוס את הערב."התחנן.

סיריוס הסתכל לתוך עיניו המתחננות של ג'יימס ולשם שינוי התיישב ולא התווכח.

מסביב התחילו ריקודים והמוסיקה החזקה מאוד עשתה לג'יימס סחרחורות.האורות המרצדים לא הועילו במיוחד לשיפור הרגשתו.

לילי קמה לרקוד עם אימה ואביה,וג'יימס החליט לצאת החוצה,לנשום קצת אוויר.

הוא התיישב על גדר לא גבוהה במיוחד והוציא משרביטו כוס בירצפת,ולא שם לב לשניים שעמדו קפואים ונעצו בו מבטים.

אחרי כמה רגעים-הוא הרגיש שהוא לא לבד.

הוא הסתכל הצידה-וראה את ורנון ופטוניה.

הוא קפץ בהפתעה מהגדר הקטנה והתקדם לעברם בצעד מהסס.הוא לא דיבר עם פטוניה או בעלה בעבר,וידע בדיוק מה הם חושבים עליו ועל לילי.

"היי" אמר בהיסוס. "אני באמת שמח שבאתם" אמר וחייך אליהם.

"אם זה היה תלוי בנו-לא היינו כאן." מלמל ורנון בזעף מתחת לשפם השופע שלו.

"טוב..."אמר ג'יימס בשקט "אני יכול להגיד שאני שמח שזה לא היה תלוי בכם "

שתיקה.

"אה!אני מצטער!"אמר ג'יימס והוציא משרביטו עוד 2 כוסות ברצפת,והושיט לפטוניה ולבעלה.

הם לקחו בל להגיד מילה אבל שלחו לכוסות מבטים שאמרו בבירור שהם חושים שג'יימס שם איזה חומר שיהרוג אותם.(מיותר לציין שהם לא שתו מזה..נכון?)

"ג'יימס?" נשמעה קריאה מפתח האולם.

"אני כאן!בחוץ!" קרא ג'יימס בחזרה אל לילי.

לילי הגיעה אליהם תוך כמה דקות ונעמדה צמוד לג'יימס.

"שלום" אמרה בביישנות "למה אתם כאן בחוץ?למה שלא תיכנסו?תאכלו...משהו..."קולה גווע כשראתה את הבעות פניהם של פטוניה ובעלה.

"אני חושב שכדאי שניכנס באמת" אמר ג'יימס,מנסה להציל את השיחה המוזרה הזאת.

והוא ולילי נכנסו נבוכים.משאירים אחריהם את פטוניה ו-ורנון.

"מה הלך שם?" שאל סיריוס בזמן שרמוס בהה בפיטר ונראה חושב ומודאג.

"כלום" אמר ג'יימס.

"טוב.." אמר סיריוס "מי בא לרקוד קצת?" שאל וכל היושבים סביב השולחן קמו על הרגליים והצטרפו לרוקדים.

השעה הייתה מאוחרת מאוד.

ג'יימס ולילי כבר ישנו.

הם עברו לילה ארוך מאוד.

כך גם כל השאר.

הם היו עייפים-אך מרוצים מאוד ומאושרים.

במרחק של כמה מאות קילומטרים-

שכב לו מישהו בחושך וחשב על אהובת ליבו שהתחתנה היום עם אויבו,ופרץ שוב בבכי קורע לב.

א-מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לעדכן...!

ב-מקווה שתאהבו!

כתבתי את הפרק הזה 5 פעמים!!!!!

וכל פעם קרה משהו אחר והפרק נעלם!!!

אז בבקשה תתחשבו...

ואני אשמח לכמה תגובות....=]

הפרק הקודם