אמה ג'ונסון וגריפין הזהב

"האגריד!" קראה מאדי. "אני לא מאמינה שאתה ממשיך לגדל את הסקרוטים פוצי-התחת האלה!"

אמה גיחכה, שוכחת לגמרי שהיא מפחדת. פוצי-תחת?

האגריד יצא מערוגת הדלעת שלו.

"אוי לא! בניתי לו מאורה ביער האסור! איך הוא הצליח לצאת משם?"

הוא התקרב, וזרק לעבר צווארו של הסקרוט (אם זה באמת היה צוואר) רצועת עור עבה באורך חמישה מטרים, כמו לאסו.

"בוא, סקרוטי," אמה שמעה את האגריד אומר,מוליך את הסקרוט לעבר היער האסור. "נגדיל לך את המאורה."

מאדי נאנחה.

"כדאי שתתרגלו, יש לו הרבה חיות כאלה. בכל אופן, אתם לא אמורים להתקרב לדבר הזה שוב עד שתגיעו לשנה רביעית."

היא הובילה את התלמידים עד לשפת האגם.

"עכשיו," אמרה מאדי, "מישהו פה שמע על הדיונון הענק?"

ראשים רבים הנהנו, ופה ושם ניתן היה לשמוע מלמולי "כן" חלושים.

"טוב ויפה," המשיכה מאדי. "אז יש לי חדשות בשבילכם. זה לא דיונון, זו דיונונית. היא השריצה דיונונים קטנים, ואני אלמד אתכם להתגונן מפניהם."

התלמידים נראו מבועתים.

"אל תדאגו, הם לא מסוכנים. ההרגשה פשוט מאוד לא נעימה כשהם נוגעים לכם ברגל."

כמה בנות נראו על סף הקאה.

מאדי רכנה לאגם, ממלמלת משהו לעבר המים. נשמעה שריקה חזקה, כמו של קומקום,ודיונונים קטנים הופיעו לצד כל תלמיד.

כמה הפלפאפים צרחו.

"תתרחקו מהמים למרחק של בערך חמישה מטרים," אמרה מאדי.

התלמידים הלכו כמה צעדים אחורה,והדיונונים הופיעו מול כל תלמיד.

"ריקטוסנפרה," אמרה מאדי. "לחש הדגדוג. תשתמשו בו על כל דיונון חמש פעמים, והוא יחזור לתוך המים. כל תלמיד שיצליח, יקבל חמש נקודות בית. אני אדגים."

דיונון הופיע גם לצידה. היא הניעה את שרביטה בתנועה מעגלית ואמרה: "ריקטוסנפרה!"  הדיונון נהדף מטר אחורה.שריקה נוספת, כאילו הוא צחקק.

"מוכנים? לא? בעיה שלכם. קדימה!"

הדיונונים התקרבו. מספר תלמידים התחילו לחוג סביב עצמם ולצרוח, אבל אמה נשארה מרוכזת. היא הניעה את שרביטה בתנועה מעגלית, כמו שעשתה מאדי, ואמרה: "ריקטוסנפרה!"  הדיונון נהדף מטר אחורה וצחקק. היא עשתה כך חמש פעמים, והדיונון חזר לתוך המים בקול "פופ!" קטן.

"יפה מאוד, אמה! חמ...עש...חמש עשרה נקודות לגריפינדור!"  אמרה מאדי, כששמה לב שאלבוס ורז סיימו מספר שניות אחרי אמה.

--------

אמה יצאה מהשיעור מרוצה. בסופו של דבר, תלמידי גריפינדור קיבלו בשביל הבית שלהם חמישים נקודות. הבית היחיד שלא קיבל הרבה נקודות היה סלית'רין, כששלושה תלמידים לא הצליחו להחזיר את הדיונונים שלהם למים, ומאדי נאלצה להציל אותם מגורל מלא כוסיות ואקום. אמה, רוז ואלבוס חייכו חיוך רחב כשגילו ששניים מהם היו אריקרדו ומאלפוי.

הם פנו למסדרון השמאלי כדי לאסוף את ג'יימס משיעור שינוי צורה. גם הוא נראה מאושר לא פחות.

"נחשו מה!" אמר ג'יימס בחיוך, "קיבלתי עשרים נקודות בשביל גריפינדור! טוב, אם נחשיב את הנקודות  שהפרופסור ההוא הוריד לי, זה יוצא חמש..." הוא הרהר.

"השכבה שלנו בגריפינדור קיבלה חמישים!" צהל אלבוס.

"רגע," התפרצה רוז. "מה זאת אומרת 'הפרופסור ההוא'? אתה לא יודע איך קוראים לו?"

"לא," אמר ג'יימס, ממשיך להרהר. "הוא חדש."

"אף אחד לא יודע מה הוא עשה קודם," אמר קול סהרורי מאחוריהם.

החבורה הסתובבה.

ילדה בלונדינית שמנמנה אמרה זאת. בעניים שלה היה מבט לא מרוכז.        

 "היי. קוראים לי לוסי לונגבוטום. אני גם בגריפינדור. אהבתי את השיעור בהתגוננות מפני כוחות האופל. גם אתם?"

רוז הנהנה חלושות..

"אתם יודעים," אמרה לוסי, "לאמא שלי קוראים לונה. זה מוזר, כי באנגלית 'לוני' זה משוגעת. היא קצת התאכזבה כששמעה שאני בגריפינדור, כי הייתה בריבנקלו, אבל היא תלמד לחיות עם זה. בכל מקרה, אבא שלי, נוויל, מלמד כאן תורת הצמחים."

אמה תהתה למה זה קשור.

"אה, כן, שכחתי להגיד לכם למה באתי," לוסי אמרה, מתקרבת אליהם. "יש בעיה בקדרות, אז לא יהיה היום  שיעור שיקויים. ג'יימס, גם לשכבה ב' התבטל השיעור. לאבא שלי יש בעיה עם איזה סוג של מוגלה... אני אפילו לא מסוגלת לבטא את השם שלה, אז שתי השכבות הראשונות מקבלות שיעור כפול נוסף בהתגוננות מפני כוחות האופל."

החבורה חייכה שוב. מה יכול להיות יותר טוב מזה?

הם חזרו לכיתה של מאדי.

רק שמאדי לא הייתה שם.

החלונות היו סגורים, ואור קלוש בלבד משניים-שלושה נרות מרחפים נתן לאמה את האפשרות לראות. פתאום היה שם הרבה יותר קר ממה שהיא זכרה.

אריקרדו ומאלפוי חייכו לעברם חיוך נבזי מהשולחן הקרוב ביותר לשולחן המורה. ומי שעמד לצידם היה המורה עם השיער הלבן.

הפרק הקודם		הפרק הבא