סיפורי סקורפיו

"..ואז ישר עד הבוקר, ישר עד הבוקר, ישר עד הבו... רגע, מה זה השיר הזה? אני לא חושב ששמעתי אותו אי פעם! למה הוא נתקע לי בראש?" תהה סקורפיו בשעה שניסה נואשות לאכול דייסה תמימה למראה, אך בכל פעם שקירב כף גדושה ממנה לפיו היא הבאישה בבת אחת.
"זה מה שסיירו שר לנו כדי שנצליח להרדם. כך אמא שלו היתה מרדימה אותו כשהוא היה קטן. נדמה לי שאתה כבר ישנת כשהוא שר את זה." סיפר ג'וני.

"באמת?" תהה סקורפיו ובהה בכף שלו ביאוש, ואז החזיר אותה לקערה באנחה והחליט לפחות לנסות לשתות מים. המים נראו צלולים ורעננים בקנקן, ובכוס, רק כשהכוס היתה מתחת לאפו הוא הריח כמה באושים הם היו, ושם לב שהם ירקרקים ושורצים תולעים קטנות ושחורות.
"למה זה קורה לי כל הזמן? זה התחיל רק אתמול בצהריים!" רטן סקורפיו.
"לא יודע." אמר ג'וני בפה מלא כשבלס מכל הבא ליד בלי חשבון או התחשבות.
"בתיאבון, ג'וני." אמר סיירו כשהצטרף אליהם.
"אני כנראה אאלץ לגווע ברעב בשלב מסויים." נאנח סקורפיו וקם ממקומו.
"הרבה יותר הגיוני שתתייבש לפני שתגווע." אמר ג'וני.
"תודה על המידע החשוב הזה." סקורפיו גילגל את עיניו ופנה ללכת משם לכיוון כיתת שינוי צורה.
"היי, למה שלא תכתוב על זה לאבא שלך? אתה יודע שביסודי המוגלגי שלמדתי בו ההורים היו מאוד מעורבים במה שקורה בבית הספר? אולי הוא יוכל לעזור!" הציע ג'וני.
"לא יודע כמה השפעה יש לו פה, אני חושב שזה בעיקר יתסכל אותו... תוכל לדבר עם אמא שלך על זה ולראות אם היא יכולה לעזור לי?" שאל סקורפיו בתקווה.
ג'וני הפסיק ללעוס לרגע ונראה מהורהר. "אני יכול לנסות." הוא אמר וניסה לפתור את העניין במשיכת כתפיים סתמית שנראתה מאולצת מידי. סקורפיו החליט שלא לבנות על הפרופסור צ'אנג בוזדאר.
"היי, לפחות ישנת טוב בלילה! לנו היה ממש קשה להרדם עם הנחירות שלך!" קרא אחריו סיירו בנסיון עידוד כושל.
"כן? אז.. אז רק שתדע לך ששיר הערש ההומואי שלך תקוע לי בראש עכשיו!" רטן סקורפיו לעברו והלך משם.
"עצבני..." אמר סיירו.
"רעב." פסק ג'וני ביובש. "תעביר לי את השוקו הורוד, עוד לא יצא לי לטעום ממנו." ג'וני המשיך. סיירו העביר.

סקורפיו החליט שבאמת הגיע הזמן לכתוב לאביו, אך כמובן שהוא לא התכוון לספר לו שבית הספר עצמו מתקומם נגדו.
"אבא היקר," הוא כתב, ואז תהה איך להמשיך.
"הגעתי להוגוורטס בשלום." היה המשפט הראשון. אולי הוא באמת יתמקד בדברים הטובים שקרו לו פה, זה לא יהיה לגמרי שקר.
"אני מרגיש טוב. מה שלומך? מה שלום סבתא? תמסור דרישת שלום לסבתא ולגוילים.
בטח שמעת שהתמיינתי להפלפאף. אני מקווה שזה בסדר מצידך. ההפלפאפים ממש נחמדים. אנחנו שלושה בנים בשנה הראשונה, ג'וני צ'אנג בוזדאר הוא הבן של הפרופסור צ'אנג לשינוי צורה, וסיירו דרלינג שמגיע ממשפחה לונדונית עתיקה שתמיד היתה קרובה לעולם הקסמים. חוץ מזה התידדתי עם המחפשת של הפלפאף, טיירה קרום, ועם תלמיד חמישית הפלפאפי בשם טרי בלום. מעניין אם שמעת על המשפחות שלהם.
הם נחמדים אלי מאוד, ממש כמו השכנים המוגלגים שהיו לנו לפני שעברנו לגוילים. אפשר לומר שטוב לי פה מבחינה חברתית. אף אחד לא מציק לי, למרות שמירנדה בבית סלית'רין ולא יכולה להגן עלי. כנראה שכולם באמת מחבבים אותי.
אם כבר מירנדה, אני רואה אותה לפעמים באולם הגדול וגם היא נראית בקו הבריאות.
הלימודים מעניינים מאוד, וגם הטירה עצמה. אני מקווה שאתה מסתדר בלעדי.
אוהב ומתגעגע,
סקורפיו."

סקורפיו חכך בדעתו. אולי לא טוב לכתוב שהוא מתגעגע במכתב שמגיע בשבוע הראשון ללימודים. אם באמת היה לו טוב פה, הוא היה כותב לאבא שלו כל כך מהר? ועוד מביע געגועים? אבל לפני שסקורפיו הספיק לתקן שאר התלמידים נכנסו לכיתת שינוי צורה והוא גילגל את הקלף והשליך אותו לילקוטו, בתקווה שהוא יספיק לשלוח את המכתב ולתקן אותו בהפסקה.
"שיעור שינוי צורה כפול עם סלית'רין על הבוקר! זה שיעור שינוי הצורה הראשון שלנו אי פעם!" אמר סיירו כשהתמקם ליד סקורפיו.
"כן, מעניין איך אמא של ג'וני מלמדת." אמר סקורפיו. גו'ני הסמיק.
"אתה יודע, נוכל לגשת אליה אחריה השיעור ולספר לה שהטירה מתעללת בך ככה." הציע סיירו.
"אני לא חושב שזה קרה פה אי פעם לאף אחד." ג'וני מיהר להחליף נושא.
באותו הרגע הפרופסור צ'אנג בוזדאר נכנסה לחדר, וכל התלמידים השתתקו.

"שלום תלמידים. ברוכים הבאים להוגוורטס. אני מניחה שלחלקכם אין רקע בקסמים ואתם מוטרדים לגבי הציונים שלכם. אל תדאגו, לא חסרים קוסמים גדולים שהתחילו פה מאפס. בשיעור הראשון נלמד לשנות צורה של אובייקט דומם קטן: שינוי גפרור למחט." הפרופסור צ'אנג בוזדאר אמרה, הניפה את שרביטה בלולאה מסובכת ובבת אחת צצו גפרורים על השולחנות.
"יש פה גפרור אחד לכל תלמיד ולא יותר. מי שיאבד את הגפרור שלו ישא בתוצאות," היא המשיכה, למרות שלא היה שום גפרור מול סקורפיו. ג'וני דחף את הגפרור שלו בתנועת ניגוב אל סקורפיו ואז מיהר להצביע.
"כן, בוזדאר?" שאלה אותו הפרופסור צ'אנג בוזדאר בקור, כאילו היא בכלל לא אמא שלו.
"א.. אני לא קיבלתי גפרור." ג'וני הסמיק עמוקות.
"מוזר. הזמנתי גפרורים בדיוק כמספר התלמידים שיהיו לי בשיעור הזה. מי שאיבד את הגפרור שלו ישא בתוצאות. חמש נקודות פחות להפלפאף." היא אמרה בקור.
"מ..מה?! אבל, הפרופסור! באמת שלא קיבלנו מספיק גפרורים!" התפרץ סיירו.
"מה שמך?" פנתה אליו הפרופסור צ'אנג בוזדאר.
"סיירו דרלינג." אמר סיירו.
"עונש, דארלינג! אל תתפרץ ותחלוק על מורים בחוצפה שכזאת! גש הנה." היא אמרה, כתבה משהו על חתיכת קלף וחתמה אותה בהינף שרביט.

"הבא את זה לפרופסור ספראוט, ראש הבית שלך. אנחנו נתקדם בינתיים ואני מצפה שתשלים את החומר הנלמד." היא אמרה לו בקור. סיירו לקח את הפתק ויצא מהכיתה בראש מושפל.
"אני מצפה מכם לא להשתמש בגפרור של חברכם בזמן שהוא נעדר." היא אמרה לג'וני וסקורפיו בחומרה. השניים האדימו.
אף אחד מהם לא נגע בגפרור של סיירו, למרות שהוא לא חזר לכיתה באותו היום. הם התאמנו בתורות על אותו גפרור בודד, כששניהם נזהרים לא להפוך אותו למחט כדי להשאיר גפרור לשני. כך לפחות סקורפיו טען עד שהוא הצליח להפוך את הגפרור למחט. ג'וני נאנח.
"מה?" שאל סקורפיו.
"חשבתי שאנחנו לא נהפוך אותו למחט..." החל ג'וני לומר.
"חשבתי שאמרנו את זה רק כדי לא להודות שאנחנו גרועים בשינוי צורה." קטע אותו סקורפיו.
"זה בסדר, סקורפיו. אני יודע שאם אני אמשיך להאמין בך למרות שאתה כזה חבר גרוע, יום אחד עוד תהפוך לחבר נאמן." אמר ג'וני והחזיר את המחט לגפרור בהינף שרביט.
"היי, אתה לא רע!" התפלא סקורפיו, ואז עיכל את החלק השני של המשפט. "באמת? מאיפה אתה יודע את זה?"
"אני יודע. ככה זה תמיד בכל הסרטים המצויירים שראיתי." אמר ג'וני בפשטות.
"אתה חי בסרט." אמר סקורפיו חרישית.
"אני רואה שעדיין לא הצלחת להפוך את הגפרור שלך למחט, מאלפוי!" אמרה הפרופסור צ'אנג בוזדאר כשעברה מאחוריהם.
"דווקא הצלחתי! אוף!" סקורפיו שוב ניסה לשנות את הגפרור למחט אבל הפעם זה לא עבד, כנראה בגלל הפרופסור שנשפה בעורפו.
"קודם זה עבד!" הוא קרא בעקבותיה בזמן שהיא צקצקה לעצמה וגלגלה עיניים.
"אני מניח שלא נספר לה איך הוגוורטס מתעללת בי בסוף השיעור?" שאל סקורפיו בקול קטן.
ג'וני רק השפיל מבט ולא אמר דבר.
"דווקא ממש התלהבת מאמא שלך ברכבת. לא חשבתי שהיא כזאת." המשיך סקורפיו.
"היא עדיין אמא שלי. שמחתי שיצא לי להעביר איתה יותר זמן. אולי ככה זה, כשרחוקים ממישהו זוכרים ממנו רק את הדברים הטובים." משך ג'וני בכתפיו.
"איזה דברים טובים בדיוק?" סינן סקורפיו.
שאר התלמידים נגשו לשולחן המורה והניחו עליו את המחטים שלהם. לייזה זאביני הניחה את המחט שלה בצורה כל כך תיארטרלית שברור שהיא מנסה למשוך תשומת לב מכל השאר.
"מה היא מתלהבת? היא לא היחידה שהצליחה." רטן סקורפיו.
"אבל אתה לא הצלחת, מאלפוי! אתה פשוט גרוע!" היא הכריזה בחיוך רחב.
"חמש נקודות לכל תלמיד שהצליח להפוך את הגפרור שלו למחט!" הכריזה הפרופסור צ'אנג בוזדאר בחיוך רחב לעבר זאביני.
"זה לא הוגן." מלמל לעצמו סקורפיו בקול קטן. זאביני חרצה לעברו לשון.
"היא ממש ילדותית." הוסיף סקורפיו.
"אז אנחנו משוחררים?" זאביני פנתה לפרופסור צ'אנג בוזדאר.
"כמובן, חמודים! מי שלא הצליח להפוך את הגפרור למחט צריך להמשיך לנסות עד לשיעור הבא, בו נתקדם לשינוי צורה מורכב יותר. אם לא תשלימו את המשימה עד אז תתחילו לפתח פיגור אחרי הכיתה, בוזדאר, מאלפוי. תמסרו את זה גם לדרלינג." הפרופסור צ'אנג בוזדאר יצאה מהכיתה והשאירה את השניים בוהים בדלת שנטרקה אחריה בהלם מוחלט.
"היי, הממ, האמת שלא הצלחתי לשנות את הגפרור שלי למחט ולייזה שינתה לי אותו. אני לא רוצה להיות בפיגור." נשמע קול ילדותי מאחוריהם. הם בכלל לא הרגישו שנמצא שם עוד מישהו חוץ מהם עד שהוא דיבר. כשהם הסתובבו לעברו הם ראו את הזאטוט הצווחני שמסר לפרופסור לונגבוטום אהבה לפני המיון, ילד כהה וממושקף עם עיניים ירוקות בורקות שהתאימו לעניבה הסלית'רינית שלו להפליא.
"אה, בטח, אה..."
"אלבוס פוטר." אמר הילד והושיט יד ללחיצה.
"אתה בסלית'רין. אם זאביני עזרה לך בשיעור למה שהיא לא תלמד אותך?" שאל סקורפיו בחשדנות.
"לא יודע. אתם לא מוכרחים לעזור לי אם אתם לא רוצים, אבל האמת שחשבתי שאולי גם אתם צריכים עז.." החל אלבוס לומר, אך סקורפיו מיהר לפתל את שרביטו מעל לגפרור שהפך למחט בבת אחת.
"אה, אולי אתה?" פנה אלבוס לג'וני, שפיתל את מפרק ידו מעל למחט והיא הפכה בחזרה לגפרור.
"טוב, אז אני הדפוק היחיד." אמר אלבוס והשפיל את מבטו.
"אנחנו יכולים לעזור לך, השאלה היא אם תתכחש אלינו ותרד עלינו אחר כך עם זאביני או לא." ג'וני משך בכתפיו בסתמיות.
"לא! אני מתייחס יפה לחברים שלי!" אמר אלבוס בחיוך מאושר.
סקורפיו נאנח, "את זה עוד נראה..." הוא אמר, ואז כתב משהו על חתיכת קלף, קיפל טיסן, כתב "לסיירו דרלינג בלבד!" וכישף אותו. הטיסן עף החוצה מהדלת.
"זה כמו המזכרים במשרד הקסמים!" התלהב אלבוס בעיניים בורקות.
"זה באמת יגיע אליו?" שאל ג'וני ביובש.
"לא יודע," סקורפיו משך בכתפיו, "גם ככה נוכל לספר לו בעל פה אחר כך מה אמא שלך אמרה. תקשיב, אני די חיכיתי להפסקה כי אני רוצה לכתוב לאבא שלי. זה בסדר אם אני אשאיר אותך ללמד את פוטר לבד?" סקורפיו כבר קם ממקומו.
אלבוס נראה שבור לב.
"טוב, אל תסתכל עלי ככה, זה לא שאני חייב לך משהו." סקורפיו משך בכתפיו, כיתף את ילקוטו ויצא מהכיתה. ג'וני ואלבוס החליפו מבטים.
"טוב, לייזה באמת לא היתה נחמדה אליו קודם." ניסה ג'וני לדבר בזכות חברו, ואז ניסה ללמד את אלבוס להפוך גפרור למחט, ללא הועיל.

"הפוטר הזה פשוט טיפש! הוא לא קולט כלום!"
"לא היית מוכרח לשבת ללמד אותו."
"אבל הפלפאפים אמורים להיות טובי לב!"
"אז מה?"
"מה פספסתי?" שאל סיירו ביובש.
"סיירו! איזה עונש קיבלת?" התעניין ג'וני.
"סתם, ללכת למשרד של אמא שלך, בשש בערב, כל יום במשך השבוע הקרוב."
"מזל שהיום כבר יום רביעי!"
"זה עד רביעי הבא."
"אה. טוב. לא חשוב."
"היא בכלל לא התנהגה כאילו היא אמא שלך, אתה יודע? היא אמא ממש גרועה." אמר סיירו.
"זה עדיף על שום אמא." אמר סקורפיו.
"היא בכלל סיפרה לך סיפור לילה טוב ושרה לך שיר ערש פעם?" שאל סיירו.
"אני לא חושב שאמהות עושות דברים כאלה בדרך כלל. אולי רק אמא שלך." אמר ג'וני.
"איך אבא שלך?"
"הוא עורך דין, הוא עובד קשה ובקושי נמצא בבית, אבל אני רואה אותו יותר מאותה. הוא אומר שהחוקים של הקוסמים מאוד מעניינים אותו, אבל הוא גם אומר שהם מאוד שמרנים וסגורים ומקפחים מוגלגים והוא מתעב את החוקים האלה. ככל שהוא לומד עליהם יותר כך הוא שונא אותם יותר. הוא ואמא שלי.. אין לי מושג למה הם עדיין ביחד."
"אתה יודע, ג'וני, אנחנו מכירים פחות משבוע ואתה כבר מספר לנו על היחסים בין ההורים שלך. זה לא מוקדם מידי?" שאל סקורפיו.
"ההורים שלי די מאוהבים. אמא שלי עקרת בית ואבא שלי פיראט. קוראים לו הוק הרביעי. באמת יש לו קרס במקום יד." אמר סיירו.
"אני מקווה שאתם לא מצפים ממני לספר לכם על המשפחה שלי עכשיו. אתם כבר יודעים הכל גם ככה, אין מה לספר. אמא שלי מתה ואבא שלי קוסם טהור דם משושלת עתיקה שעובד בהובלת מים מינרלים כמו אחרון המוגלגים. זהו." אמר סקורפיו.
"אז איך זה לגדול בלי אמא?"
"אתה בטוח שאבא שלך לא הרג אותה כדי שהוא יוכל להיות עם אבא של מירנדה גויל?"
"ג'וני, תסתום! אבא שלי אהב את אמא שלי מאוד. הוא עדיין מדבר עליה באהבה כזאת. אני לא זוכר אותה בכלל. אני לא מכיר חיים אחרים בכלל. גרגורי גויל מאוהב באישתו וגם היא מאוהבת בו. הם הזוג הכי דביק שראיתי בחיי והם מודל-לא-לחיקוי בשבילי. בגללם אני לא רוצה להתחתן. זה די מגעיל." אמר סקורפיו.
"וואו... אז אתה בעד אבא שלך ושונא את אמא של מירנדה גויל?" שאל ג'וני בהתעניינות כנה.
"תגיד, אין לך סרטים מצויירים נאיבים לראות?" רטן סקורפיו.
"היי, ילדים! מה קורה?" טרי התיישב ליד סקורפיו ובצע חתיכה מהלחם, ניגב איתה היישר מהצלחת הסמוכה שהכילה סלט קרביים במיץ עגבניות, והחל ללעוס בקולניות ובפה פתוח.
"למה אתה לא אוכל, מאלפוי?" טרי המשיך (בפה מלא אוכל).
"כבר התייאשתי. אין לי כוח אפילו לנסות." הפטיר סקורפיו, ואז מצא את עצמו מספר לטרי איך האוכל מתנכל לו.
"טוב, אתה לא צריך לגווע או להתייבש בגלל זה. אפשר ללכת למטבחים, הגמדונים מחלקים אוכל בשפע לכל מי שרק מגיע."
"הגמדונים?"
"כן, הם אלה שמתחזקים, מבשלים ומנקים את הטירה! אל תגיד לי שחשבת שהכל פה קורה מעצמו! זה הכי שנה א' בעולם!" חיוך זחוח החל להתעקל בזווית פיו של טרי.
"לא, כמובן שלא! אבא שלי סיפר לי עליהם, פשוט שכחתי מהם עם כל מה שקרה! אז.. למה הם לא ניקו את כל הזבל מהמיטה שלי אתמול בלילה?" שאל סקורפיו.
"אני לא יודע. אפשר לשאול את המנהלת. עכשיו, אתה רוצה שאני אקח אותך למטבחים, שתאכל משהו? גם ככה אתה תמיד נראה חיוור מידי!" טרי צ'יפח אותו, וסקורפיו עף על השולחן.
"חיוור וחלוש מידי. כן." המשיך טרי להסכים עם עצמו.
ג'וני מיהר לדחוף את תכולת צלחתו לפיו, ואמר, "אפשר לבוא גם?"
"אני מניח שאף אחד מכם לא יעזור לי עם השיעורים בשינוי צורה, מה?" שאל סיירו ביובש.
"אפשר לעשות את זה בערב! בוא איתנו!"
"בערב יש לי עונש."
"אז בסוף השבוע! היום כבר יום רביעי!"
סיירו התרצה והצטרף אליהם למטבחים.

הפרק הקודם		הפרק הבא