סיפורי נרגולים (חייה של לונה)

וככה עברו הימים.

לונה היתה הייתה שולחת אל דראקו מבט חולמני אך מזהיר בכל פעם שהשניים הלכו יחד במסדרון ודראקו החל, כמו מתוך אינסטינקט, לשים רגליים לתלמידי שנה שלישית שלא ראו לאן הם הולכים מרוב כמות הספרים שסחבו על ידיהם לקראת הבחינות של סוף השנה, או להקניט תלמידים מגמגמים. כשדראקו היה מבחין במבטה של לונה הוא מיד היה מפסיק את ההתנהגות הזדונית מיד, ועל פניו היתה עולה הבעת מבוכה, שנעלמה כעבור כמה שניות כשראה שלונה מחייכת אליו ועוברת נושא.

עם הזמן דראקו הפסיק להציק לתלמידים צעירים ממנו, אך לונה לא יכלה למנוע ממנו להתנכל להארי פוטר הפוץ. דראקו והארי היו אויבים בנפש, ולונה אף לא ניסתה לגרום להם להשלים אפילו ששניהם היו ידידיה - היו דברים שבהם לא התערבה. דראקו, מצידו, נזף בחומרה בתלמידי בית סלית'רין שצחקו על המחרוזות של לונה, שעליהם היו מושחלים פקקי בירצפת, או על גרביה הלא תואמות. 

הם הירבו להסתובב יחד, אך משהגיעה תקופת המבחנים של סוף השנה, היה על השניים לחרוק שיניים ולקרוא סיכומים עד אור הבוקר, בכל מיני נושאים - מטיפול בחיות פלא ותולדות הקסם.הצרה היתה שהמבחנים שלהם לא היו מתואמים מבחינת הנושאים מכיוון שלא למדו באותו בית ולא באותה שכבה, כלומר- כשדראקו התכונן למשל למבחן בשינוי צורה, לונה הייתה בעיצומו של מרתון למידה לשיעור לחשים. וכשדראקו נבחן לבסוף בלחשים, לונה כבר סיימה עם החומר הזה, והתכוננה לבחינה המעשית שלה בטיפול בחיות פלא. פירוש הדבר היה שהם לא יכלו להתכונן למבחנים יחד, ולא היה לאיש מהם רגע פנוי למשך ימים ארוכים.

הם היו חולפים זה מול זה במסדרונות ומגניבים חיבוק קצר, ואולי כמה מילים אם היה להם מזל, לפני שהפרופסור מקגונגל או סנייפ או פליטיק כבר זירזו אותם אל השעור הבא שלהם.

אווירת הבחינות הלחוצה שררה במשך מספר שבועות, ונפרשה על כולם- מתלמידי שנה ראשונה עד לסגל המורים - מכיוון שלאחרונה נתלו כרזות בחדרי המועדון של הבתים שאומרות שמספר מצומצם של תלמידים שיצליחו בבחינות יוכלו להתקבל למשלחת מיוחדת של קוסמים מכל העולם שנוסעת ומטיילת במשך כמה שבועות.

כמעט שלא היה תלמיד בכל הוגוורטס שלא היה מעוניין ביציאה למסע הזה - הוא כלל טיול בהר פאלימניטי, ההר הגבוה ביותר בעולם, שמוסתר על ידי קסם מעיני המוגלגים ומלא כולו בהתיישבויות של יצורים קסומים מופלאים; קורסים מעשיים שמועברים על ידי קוסמים מפורסמים ומצליחים המלמדים איך להתמודד עם לחשים אפלים ויצורים קטנים בעלי שיניים חדות הנקראים גילדנוקיפים; שינה במלונות הקוסמים במשובחים בעולם וטיסה על מטאטאים ופגעסוסים מעל לאגם הקונאסטי המפורסם, שבו שוכנות בנות הים היפות בתבל; ולבסוף מובטחים שלושה ימי כיף ללא לימודים, מלאים ברביצה על שפת האגם, שתיית מיץ דלעת צונן והתפנקות באכילת הממתקים של חנות המתוקים המפורסמת של מדאם ליקופרי, שאליה יהיה זמן להכנס בזמן הביקור בהר פאלימניטי. לבסוף הובטחה הופעת קסמים של הקוסמים המוכשרים בעולם, וצפייה בתחרות קווידיץ'.

המשלחת הייתה ממומנת על ידי משרד הקסמים, ויציאה אליה תיראה מרשימה מאוד בקורות החיים של תלמיד שירצה להתקבל כשיגדל לאיזו משרה חשובה בעולם הקסמים. על כן, למדו על התלמידים במרץ מתוגבר יותר מן הרגיל, והמורים, שרצו בכל ליבם לראות את פרי עבודתם משגשג ומצליח, לימדו שעות נוספות ללא תוספת תשלום. 

זה נראה כאילו זה ארך נצח, אך בבוקר יום רביעי אחד התעוררה לונה במיטתה, התיישבה, וחייכה חיוך עצום כשנזכרה לפתע- נגמרו הבחינות! כעת נותרו חמישה ימים לחכות ולראות מי יתקבל למסע המבוקש. כל התלמידים עבדו קשה מאוד לקראת הבחינות, ולכן הפרופסור דמבלדור העניק לכל התלמידים את חמשת הימים שבהם נותר לחכות כימי חופש. 

זו היתה מתנה בשביל כולם. דראקו ולונה יכלו לשבת מתחת לעץ הקבוע שלהם שבמדשאות במשך כל היום ולספר בדיחות, לצחוק ולאכול את מה שהצליחו להגניב מהקינוח של ארוחת הצהריים.

הם למדו להכיר זה את זו בצורה שלא חלמו עליה, והפכו להיות ידידי נפש.

תלמידי בית הספר התרגלו אל המראה של השניים מטיילים יחדיו ברחבי הטירה, וידעו שמי שמתעסק עם לונה עלול לחטוף מדראקו. 

לונה ודראקו, מצידם, נהנו זה בחברת זו מאוד, והידידות ביניהם הפכה לדבר יפיפה- היא התהדקה מאוד, אך לא הפכה לרומנטית. הם פשוט היו ידידים קרובים. 

כעבור חמישה ימים ישבה לונה בארוחת הבוקר באולם הגדול, כשהבחינה בדראקו שעמד ליד הדלת וסימן לה לבוא איתו בשקט. היא קמה, מבולבלת, ויצאה בעקבותיו מהאולם. הוא לקח את ידה ומשך אותה בעדינות אך בהתרגשות לכיוון הינשופיה. תוך כדי ריצה חפוזה, הסביר לה שהוא רוצה להגיע אל הינשופיה מהר ככל הניתן- הוא שמע שכרגע הגיעו הינשופים עם המכתבים שאומרים מי התקבל למשלחת - הוא שמע את פרופסור בינס מדבר על כך עם פרופסור מקגונגל- והוא רוצה שהם יגיעו לינשופיה ויקחו את המכתבים שלהם לפני שכלל בית הספר ישמע את הבשורה, והינשופיה תתפוצץ מתלמידים. לונה מלמלה משהו על כך שהיא בטוחה שהתבלבלה במבחן בלחשים, ושהיא מודאגת , אבל דראקו לחץ את ידה וחייך אליה חיוך חם, והיא התמלאה בחום מבפנים.

כשהגיעו אל הינשופיה, לקחו שלוש-ארבע דקות לכל אחד מהם למצוא את הינשוף שנשא את שמו, ולבסוף לקחו את מכתביהם והסתלקו מהחדר העגול שריחו לשלשת ינשיפים.
הם הגיעו לפנייה במדרון ריק, ודראקו הביט בה. 
"מוכנה?" 

"כן."

וכל אחד פתח את מכתבו.

--------------------------------

אני יודעת שאתם מחכים המון זמן בין פרק לפרק אני מתנצלת על העיקובים! הפרק הזה היה קצת ארוך מהרגיל, מקווה שזה מפצה על זה :)

יהיו עוד שניים- שלושה פרקי המשך ואז אסיים את הפיק

יותר ממוזמנים לכתוב את דעתכם גם על הפרק הזה

מקווה שתהנו ♥ 

הפרק הקודם		הפרק הבא