רק אחת מהחבר'ה - בתרגום

ובכן, נעלמתי להרבה זמן בהפורטל אז... טוב, אחרי קצת מחשבה החלטתי לחזור לכאן, או לפחות לנסות. אני אנסה להדביק קודם את הפער שנוצר בין הפרסומים פה לבין הבלוג שלי אז... תהנו ^^

קאלה לילי

פרק 9

ההודאה

הרמיוני ירדה במדרגות וראתה את בני השנה השביעית פזורים בחדר המועדון למרות ששימוס עדיין לא נראה באופק. "קדימה חבר'ה, הגיע הזמן להתעורר." לאחר מספר דקות של גניחות והתלוננויות הבנים עלו לחדרם. הם היססו מול הדלת, היא שמעה אותם מתווכחים מי צריך להיכנס ראשון.

פרד שמע קולות מהמסדרון שמחוץ למעונות. זה נשמע כמו רון והארי אז הוא ירד במדרגות כדי לראות מה קרה. הוא פתח את הדלת וראה את הבנים דוחפים את דין אל הדלת של החדר שלהם. פרד צחק למראה הלחץ שלהם ואמר, "אל תדאגו בנים, הריח נעלם עד עכשיו." דין התכווץ ופתח את הדלת וארבעתם עצרו את נשימתם לכל מקרה. כשנוויל לא יכל להחזיק יותר את נשמתו הוא שאף עמוקות והכריז שהאוויר בטוח וכולם יכולים להיכנס ולהחליף בגדים. פרד חזר לחדרו כדי להתארגן בשעה שנזכר בצלילות בעיניה של הרמיוני כשהבטיחה לבוא לבקר אותו בחנות. זה קשר אותו לאדמה וגרם לו להיות אסיר תודה.

הוא חיכה מעט בחדר המועדון, מקווה שהרמיוני תרד בקרוס והוא יוכל ללוות אותה לארוחת הבוקר. אבל כשג'יני בדקה בשבילו היא אמרה שהנערה כבר לא שם. הוא התאכזב, תוהה למה לא חיכתה לו? הוא דאג שהיא עלולה לכעוס עליו בגלל המתיחה על שיימוס אז הוא עזב עם אחותו וכמה מחברותיה. ג'יני בבירור התרגזה כשהן המשיכו לבהות ולפלרטט איתו. היא דחפה אותו קלות כשהם נכנסו לאולם הגדול וראו את הרמיוני. חברותיה נאנחו מאחוריהם אבל הוא לא שם לב אליהן. היו לו עיניים רק עבור הרמיוני. היא קראה את הנביא היומי בשעה שאכלה טוסט. כמה בנות מבוגרות ממנה ישבו לידה וריכלו עליה, אבל לא נראה שהיא שמה לב לכך. פרד הלך אליה והתיישב לידה. "בוקר טוב, יפיפיה."

"בוקר פרד." היא המשיכה לעיין בעיתון. "מה שלומך היום?"

"הו בחייך, הרמיוני. את לא כועסת עליי, נכון?" היא עדיין סירבה להביט בו. "אני מצטער, בסדר? זה לא ייקרה שוב. ובכן, לא לאחד מחברייך, בכל מקרה." היא הביטה בו במבט נוקב. "בסדר, בסדר." הוא הרי את ידיו באוויר. "לא לאחד הגריפינדורים." אבל היא המשיכה להביט בו ברוגז. "בחייך, אני לא יכול להבטיח יותר מזה. ג'ורג' יהרוג אותי."

"בסדר. זה יספיק, אני מניחה. אבל אני רוצה לדעת למה."

הוא נאנח. הוא לא היה בטוח אם הוא רצה לענות לה. עם זאת, היא לא הסיתה את מבטה, אז הוא נאנח והחליט לומר את האמת. "אני לא אוהב את תשומת הלב של שיימוס אלייך." הוא מלמל.

"מה?!?!" הקול שלה היה הרבה יותר מדי חזק.

"הוא התחיל איתך. לא אהבתי את זה."

"הוא לא התחיל איתי, פרד. אמרתי לך, רק לימדתי אותו."

"כן, הוא כן. הוא פלרטט איתך. אולי לא שמת לב, אבל זה מה שהוא עשה. תשאלי את ג'ורג' אם את לא מאמינה לי." הוא החווה בפראות לאורך השולחן אל המקום בו ג'ורג' ישב עם קייטי.

"בסדר. אז אפילו אם זה היה נכון, זה לא מסביר למה מתחת אותו."

"הוא היה כל כך מרוצה מעצמו ואת לא הרפת את ידיו. זה היה מתסכל. את לא מצפה ממני לשבת ולהסתכל בזמן שבחורים אחרים זורקים את עצמם על הבחורה שאני מחבב." שתיקה השתררה בסוף המשפט. שתיקה מצד הרמיוני, הגריפינדורים ושלא לציין את חצי מיושבי שולחן האפלפאף. "תראי, בואי איתי הצידה לרגע. אני לא יכול לעשות את זה מול כל החטטניים האלה." היא הנהנה ותפסה את תיקה. ברגע שהתחמקו מקהל התלמידים פרד משך אותה לתוך מעבר סודי.

 "ככה התחמקת ממני ביום ההוא?" לקח לו רגע להבין שהוא מדברת על הפעם בה היא רדפה אחריו למגדל גריפינדור מארוחת הבוקר.

"כן," הוא אחז בשתי ידיו בחוזקה. הרמיוני הרגישה את ליבה פועם בחוזקה בחזה. "הרמיוני, אני באמת מחבב אותך. כבר זמן מה. ולא יכולתי לשבת בשקט בזמן שהסתכלתי על שיימוס מתחיל איתך." הוא נגע בלחייה ברכות. "זה שיגע אותי כשראיתי אותך רוקדת איתו. הוא לא טוב מספיק בשבילך. אני יודע שכנראה גם אני לא אבל אני אנסה כמיטב יכולתי לשמח אותך. אני חושב שאני יכול."

"פרד, אני לא יודעת מה לומר." היא הביטה בעיניו והוא הרגיש את ליבו מתהפך. הוא הניד בראשו והניח את ידיו על רקותיה, נשען לפנים באיטיות ויוצר את המגע הראשון בין שפתיהם. היא פלטה קול מופתע שפרד בלע. הוא נישק אותה באיטיות, כורך את ידיו סביב מותניה ומושך אותה קרוב אליו.

הרמיוני הרגישה הקלה שהוא החזיק אותה חזק כל כך כי רגליה לא היו מסוגלות להחזיק אותה יותר. הנשיקה של ויקטור קרום הייתה שונה מאוד מזו של פרד. בשעה שהנשיקה של ויקטור הייתה מנומסת ורטובה למדיי, הנשיקה של פרד הייתה מלאת תשוקה, לחה ומושלמת. היא הרגישה אותו דוחף אותה קלות כנגד הקיר ונשען עליה בשעה שהריצה את ידה בשיערו והניחה את ידה השניה על ירכו. לשונו החליקה בחמימות כנגד שלה, מלטפת אותה בדרך שהיא מעולם לא יכלה לדמיין. היא יבבה מבלי לשים לב והרגישה יותר מאשר שמעה את גניחתו. הוא נלחץ כנדה אפילו יותר והיא יכלה להרגיש משהו קשה נתקע בבטנה. בגניחה קולנית הוא משך את עצמו ממנה.

"אנחנו," הוא נישק אותה שוב. "חייבים," עוד נשיקה. "להפסיק." הוא ניקר את שפתיה לסיום. היא הנהנה בהסכמה ובהתה בכמיהה בשפתיו. לא היה דבר שרצתה יותר מלהרגיש אותן שוב. הוא שוב נישק אותה קלות. "אז, זה אומר שגם את מחבבת אותי?" היא נחרה לעברו בתשובה.

"כמובן." היא נלחמה בדחף להצמיד שוב את שפתיהם. הוא השעין את מצחו כנגד מצחה, מתנשם.

"אז... את תכעסי אם אני אספר לאנשים שאנחנו יחד?" הוא נישק אותה שוב ברכות והיא הנידה בראשה. "יופי, כי ג'ורג' ושיימוס הם הראשונים ברשימה שלי." הוא צחקק. "אמא עומדת להיות בלתי נסבלת." היא חייכה אליו ונאנחה כשהוא התרחק ממנה.

עוזבים את המעבר הסודי יד ביד, השניים נתקלו בשיימוס למרבה שמחתו של פרד. מבט מהיר בהרמיוני הבהיר שהיא ממש לא הייתה מרוצה מכיוון שידעה שהקונדסאי שבו ידרוש פעולה כלשהי. הוא כמעט משך אותה לנשיקה בו במקום באמצע המסדרון, אבל מצא פיתרון טוב יותר. הוא לא יביך אותה בצורה כזאת, זה רק ירגיז אותה. במקום, הוא הסתפק במראה של הרמיוני, שנראתה ממוזמזת לחלוטין. שיערה היה מבולגן, שפתיה נפוחות מעט ופניה אדמדמות. הוא ידע שגם שיערו היה מבולגן היות והיא דאגה לבלגן אותו, לא שהוא התלונן. הוא חייך אל שיימוס כשהם התקרבו אליו. פניו של הנער האפילו והוא פתח את פיו לומר משהו אבל סגר אותו ברגע שבועה חומה נפלטה החוצה, מרחפת לרגע ואז מתפוצצת. הריח לא היה חזק כמו בלילה הקודם אבל הוא ממש לא היה נעים. "שיימוס." פרד קרץ אליו ומשך את החברה שלו קרוב יותר אליו.

הפרק הקודם		הפרק הבא