האמת הנוראה מכול

IX:הזיכרון של הרמיוני

כשהרמיוני התעוררה שוב היא ראתה את ג'יני יושבת בכורסא שליד מיטתה,ג'יני שמה לב לך שהרמיוני התעוררה והתקרבה אליה. "אחות-" "אל תגידי לה שהתעוררתי. איפה רון?" לחשה הרמיוני,היא הרגישה שכל גבה כואב ושורף. "אמרתי לו ללכת הביתה,שיערתי שזה לא יהיה טוב בשבילך לראות אותו.." אמרה ג'יני,"שיערת נכון." נאנחה הרמיוני,הדבר האחרון שהיא רצתה לעשות עכשיו זה לראות את רון. "הוא באמת מאוד דואג לך." אמרה ג'יני,"הוא לא דואג לי,הוא רק רוצה שאני אישאר בחיים בגלל שמישהי סיפרה לו שהפלתי את העובר." הרמיוני נעצה את עיניה בג'יני."אל תדברי ככה! אני.. ממש מצטערת הרמיוני,חשבתי שאת עושה טעות ולכן קראתי לו.." אמרה ג'יני."בני אדשם עושים טעויות,הם לא מושלמים. בין אם זאת הייתה טעות או לא היית צריכה לתת לי לעשות את זה בלי לדבר עם רון." אמרה הרמיוני."טעויות בנוגע לילדים הם טעויות שמצטערים אליהם כל החיים ו-" "ג'יני,מתישהוא אני ארצה לבנות את חיי מחדש,אני לא מכירה מישהו שירצה לקבל גרוושה עם ילד קטן." אמרה הרמיוני,נאנחת שוב."אולי,אבל-" "שילדה הוא הילד של הגרוש שלה,ג'יני אני מרגישה כאילו אני חופשייה,אני יכולה לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה,את בטח מבינה אותי לא?" אמרה הרמיוני. ג'יני אכן הבינה אותה,היא גם הרגישה שפתאום היא כבר לא כבולה בשרשראות להארי."אני מבינה אותך...אבל-" "זה הכול ג'יני,עכשיו תקראי לאחות בבקשה ותלכי מכאן,אני רוצה להיות לבד." אמרה הרמיוני. "אחות!" ג'יני נאנחה ויצאה מהחדר.

____

כעבור כמה ימים הרמיוני השתחררה מבית החולים, הפסיכיאטר קבע שיש לה "דיכאון בעקבות הגירושין" וכו',הרמיוני לא ממש הבינה אבל היא שמחה שהיא יכולה לחזור שוב אל ביתה. כשכנסתה על ביתה היא ראתה המון פרחים וחבילות שוקולדים וכל מיני דברים מתוקם בביתה,היא הרימה את אחת החבילות וקראה את הפתק:

הרמיוני,

כאן ג'יני,רון,הארי.

אנחנו מקווים שתתאוששי במהרה,מצורפת חבילת שוקולדים.

נ.ב,רון באמת מצטער,את צריכה לדבר איתו הרמיוני.

הרמיוני זיהתה את כתב היד של ג'יני ונאנחה,היא לא מתכוונת לדבר עם רון לעולם.

הפרק הקודם		הפרק הבא