אליס לוגנבוטום ואחוות הגורל

אליס

לבסוף, המנות האחרונות נעלמו גם הן, והמנהלת נעמדה על רגליה.

"כעת, כשכולכם שבעים, יש לי מעט הודעות למסור לכם ולספר חוקים התקפים לגבי בית ספרינו.

ראשית, תלמידי השנה הראשונה, עליכם להיות מודעים לכך שהכניסה ליער האסור אסורה בהחלט.

העונש לגבי הכניסה לשם יהיה חמור.

אני גם רוצה לרענן את זכרונם של כמה וכמה תלמידים ותיקים,שהחוק הזה משום מה לא נקלט אצלם."

פרופסור מקגונגל לא הביטה למקום מסוים, אבל עיניי התלמידים נמשכו לשולחן גריפינדור.

"שנית, מר אלדו, השרת, מתבקש להזכיר שאין לעשות קסמים במסדרונות ואסור להשתמש במוצרים

מהחנות 'ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי'.

"מבחנים לקווידיץ' ייבחנו על ידי קפטן קבוצת הבית. אם הינכם רוצים לשחק בנבחרת עליכם לדבר על כך עם מיס טארה."

אליס חשבה שהיא סיימה לדבר, כי היא שמעה כבר כמה נאומי פתיחה של מקגונגל.

אבל היא טעתה.

"ולסיום, אני רוצה להבהיר לכם שאסור לרדת למסדרון הצדדי בקומה הראשונה,

תלמידים שינסו להיכנס לשם, יושעו מבית הספר." הקול שלה נשמע חמור הסבר יותר מבדרך כלל.

"תודה לכם ולילה טוב."

הדממה המתוחה של התלמידים האחרים גרמו לאליס להרגיש שמשהו לא בסדר.

היא חששה בעצמה מדברי הפרופסור.

"אליס, בואי. הולכים." רוז ניערה אותה.

שתיהן הלכו אחרי המדריך של רייבנקלו עם שאר תלמידי השנה הראשונה.

"מה את חושבת שנלמד קודם?" פטפטה אליס.

"אני חושבת שלחש הרחפה, או משהו כזה." ענתה רוז.

הם טיפסו במעלה גרם מדרגות מתפתל וצר.

הנוף שנשקף רמז להם שגובה הבית גבוה מאוד.

אליס הרגישה סוף סוף עייפות, והאוכל שאכלה נמנם אותה, כך שהשתדלה להשאיר את

עיניה פקוחות.

התמונות דברו אליהם כשעברו. "היי אליס!" אמרה אישה בתלבושת מיושנת שישבה על ערימת

חציר וקלעה סל מקש.

"היי איזבל." השיבה לה בחיוך מותש.

כעבור זמן מועט, המדריך עצר ונקש על מקור הנשר שהיווה הפתח לחדר המועדון.

קול בקע מהפסל ושאל:

"אם עץ נופל ביער, ואף אחד לא שומע אותו, האם הוא משמיע קול?"

המדריך חשב ואז פנה אליהם "רוצים לנסות?"

כולם הנהנו. חלק אמרו 'כן' חלק 'לא', אבל הדלת לא נפתחה.

אליס ראתה את רוז שהתלהטה משום מה.

היא התפרצה "אבל זה לא פייר, זאת שאלה שאין עליה מענה. שאלה מכשילה.

אם העץ נופל ואף אחד לא נמצא לשמוע, אי אפשר לדעת אם הוא משמיע קול!"

"תשובה נכונה." אמר הנשר בסמכותיות והדלת נפתחה.

"כול הכבוד!" אמר המדריך לרוז, שהסמיקה.

הם נכנסו פנימה לתוך המועדון. הוא היה רחב, מעוגל ונוח.

הקירות היו מקושטים בבדי משי עם ציור נשר ברונזה על רקע תכלת, סמל רייבנקלו.

החלונות הגדולים והמקומרים השקיפו על נופו המדהים של הוגוורטס.

הרצפה והתקרה העגולה היו משובצים כוכבים. בגומחה ליד הדלת ניצב פסל שיש של רוונה רייבנקלו.

היו שם גם מדפי ספרים, שולחנות וכיסאות ללימודים, וגם ספות וכורסאות להירגע שניצבו מול אח

שבערו בה להבות כחולות.

המדריך הראה לבנות את הדלת לחדרי השינה שלהם וכול התלמידות נכנסו פנימה,

בעוד שהבנים נכנסו לחדר שהמדריך החווה לעברו.

אליס טיפסה לצד רוז בעייפות מכדי לשוחח.

כשהגיעו לחדר שינה, נגלו לפניהם חמש מיטות עם מצעים לבנים, נקיים ורכים למראה, שהוקפו בכילות

כחולות מבד משיי. המזוודות שלהן היו ליד המיטות.

דלת הובילה לחדר מקלחת ושירותים מצוחצחים.

מדף ספרים ושולחן כתיבה גדול עשוי עץ הוצבו בצד החדר.

אח קטנה הייתה צמודה לקיר, רחוק מהמיטות. היא חיממה את עצמותיהם והגבירה את הרצון לישון.

שלוש בנות אחרות הצטרפו אליהן.

מותשות מכדי לעשות הכרות, כול אחת חיכתה לתורה להכנס לשירותים בשביל לצחצח שיניים ולהחליף לפיג'מה.

אליס הייתה אחרונה.

היא סגרה אחריה את הדלת והתחילה ללבוש את בגדי הלילה שלה.

כשסיימה היא צחצחה שיניים והסתרקה.

היא הביטה במראה בעודה מברישה את שיערה.

וכמעט קבלה התקף לב.

דמות נעה מאחוריה, אישה חיוורת כמת. עיניה הרדופות הלחיצו אותה.

ומעטים הדברים שמוציאים את אליס לוגנבוטום משלוותה.

היא הסתובבה וניסתה לברוח, אבל האישה חסמה את דרכה.

אליס צרחה כשהזרה המחרידה התקרבה אליה.

הפרק הקודם		הפרק הבא