אהבה אמיתית - מהי?

נ.מ. אנג'לינה~

"אנג'ל, תרגעי" ניסתה הרמיוני, ללא הצלחה, לעודד אותי.

"הבן זו**" הזה!" צעקתי, דמעות שוות ומציפות את עיניי.

"מאלפוי החרא הזה" מלמל הארי, ורון הנהן בהסכמה.

"בשביל מה?! זה שלא נתתי לו להתחיל איתי לא אומר שהוא צריך להרוס לי את החיים!"

"אנג'ל... את צודקת, אבל אולי תנשמי רגע עמוק ונחשוב על תכנית" אמרה הרמיוני.

הבטתי בה, עיניי מלאות זעם על מאלפוי, "קדימה" אמרתי, נשמתי עמוק, סידרתי את השער ושילבתי את ידיי.

רון והארי צחקו. חייכתי.

נ.מ דראקו החרא~

הלכתי במסדרון וחיפשתי אותה, מעניין מה איתה.

הו, הנה היא. והיא מסתובבת עם... הארי?!

טוב, זה כבר מוגזם.

"אם לא אכפת לך, אתה מסתובב עם החברה שלי" אמרתי לו, וגרתתי אותה משם.

ודניאל שמע את זה.

מושלם, פשוט מושלם!

אמרתי או לא אמרתי?

כשמאלפויים רוצים משהו. הם משיגים אותו.

נ.מ דניאל המושלמי~

"אם לא אכפת לך, אתה מסתובב עם החברה שלי"

טכנית, לא ממש נפרדנו.

זאת אומרת, אני ואנג'לינה.

והוא לא נפרד מכריסטינה.

אז טכנית, אנג'לינה עדיין החברה שלי.

"אם לא אכפת לך, אתה מסתובב עם החברה שלי" אמרתי למאלפוי, והצלתי את אנג'לינה.

"תודה" היא לחשה לי.

מאלפוי הביט בנו המום.

"אין בעד מה" אמרתי לה, "בעצם, יש בעד מה. אני עוזר לך למרות שבגדת בי"

היא סיפרה לי מה קרה.

~פלאשבאק~פלאשבאק~

יצאתי משיעור חיזוי עתיד, ולפתע מאלפוי קפץ מולי ואמר "מה, מנסה להחזיר לי?"

גיחכתי וצחקתי, ואז קלטתי את דניאל.

ואז מאלפוי תפס אותי,

ונישק אותי.

ודניאל ראה את זה.

~חזרה אלינו~חזרה אלינו~חזרה אלינו~

הסתכלתי עליה, והחלטתי להאמין לה. היא כל כך חמודה שהיא נבוכה.

ואז נישקתי אותה.

(למה "דניאל" האמיתי לא מנשק אותי?! תשובה: א. הוא לא החבר שלי, ב. אנחנו בני 13 אמממם טוב, האמת שהוא  14 אבל מה זה משנה?!)

הפרק הכי ארוך התולדות הפאנפיק *פרצוף בוכה מצחוק*

סליחה שגם הפרק הזה לא הכי ארוך...

הפרק הקודם		הפרק הבא