אנחת רוגע

זה אוליבר. 
אוליבר עשה את זה.
אני מחליטה ללכת אחרי שני הנערים, וכשהם מבחינים בי הם מגבירים את קצה הליכתם.
אני עוצרת, בדיוק מול ההדמיה של השלכת הסכינים.
אני נכנסת אליה, השתקפות של אנשים באים אליי. סכין אחת קדימה- בול פגיעה.
מאחורה מישהו בא- אני משליכה סכין מעל לראשי ופוגעת בו.
בין ידיי, מעליי, מתחתיי, מהרצפה, באמצע קפיצה, ואני כל הזמן פוגעת.
כשאני יוצאת אני מרגישה מרוצה מעצמי, עד שאני רואה שהנערים הסתכלו עליי, וכשהשבתי להם מבט הם מיהרו להסתלק.
אני עולה במדרגות, לקומה שלי, קומה 9. אני מקווה שאף אחד לא יצא עדיין. אני מחכה ליד הדלת.
"אשלי!" אני אומרת כאשר היא יוצאת מהחדר, והיא מנסה לרוץ למעלית, אך אני תופסת אותה ומצמידה אותה לקיר. 
היא מתחילה לצרוח ולצעוק: "הצילו! היא תהרוג אותי!" ואני עוזבת אותה ואומרת: "מה יש לך אשלי? למה שאני יעשה את זה?"
היא בורחת ומתחמקת ממני, ולהסוף יורדת במדרגות.
למה היא חשבה שאני יהרוג אותה?
אני יורדת בחזרה, מתייבשת ליד הבר.
"את מעל גיל 18?" שואלת אותי בקרירות העובדת ששם.
"לא... אני לא באתי לשתות" אני משיבה לה.
היא הולכת.
אוליבר יגיע לכאן, וכשהוא יגיע אני אדבר איתו על הרבה מאוד דברים.
אך אני מחכה ומחכה, ועוברת חצי שעה, עד שפתאום מישהו מושך אותי אחורנית, ידו האחת על עיניי והשנייה מחזיקה את ידיי מחורי גבי.
אני שומעת טריקה, אנחנו בתוך חדר, ואז הוא מרפה.
"מי אתה בכלל?" אני שואלת.
נער עם שיער חום בהיר ועיניים באותו הצבע.
"שמעתי מה שעשית לסוזנה-"
"לא עשיתי לה כלום!!" אני מתפרצת.
"הסיבה שבאתי לכאן היא שאני רוצה להיות בן ברית שלך-"
"אה, אז לבוא אליי ולשאול אותי אם אני רוצה להיות בת ברית שלך זה פסול?"
"לא התכוונתי לזה, התכוונתי לזה שאני רוצה לדבר איתך. קודם כל, אני מאמין שלא עשית כלום לסוזנה. שנית, ראיתי אותך מתאמנת בפינה על השלכת סכינים. גם אני לא רע בזה" אמר בטון מתנשא, ולאחר הפסקה קצרה של שתיקה המשיך: "בקיצור, לא ראיתי עוד מישהו שיודע לעשות את זה, ואני מוכן לשתף איתך פעולה, כך שיהיה לנו ייתרון עליהם" 
אני מתלבטת, אך בסוף אני מביטה בעיניו ואומרת: "טוב, כשאתה אומר את זה ככה, אז.... אין סיכוי"  ואני יוצאת מהחדר הקטן בטריקה חזקה של הדלת. 
אוליבר יושב ליד הבר. ברצינות? עכשיו?!
אני ממהרת אליו ואומרת לו: "מה הקטע שלך?!" 
"וואו, תרגיעי את הטונים-" 
"מה הקטע שלך?! אתה אמרת לכולם להתעלם ממני?!" 
"תרגעי. אני אומר, תלכי להתאמן כי היום בערב אתם מציגים את כשרונותכם, והמשחקים בעוד שלושה ימים". 
אני לוקחת את הכוס שבידיו, שופכת על פניו ואז הולכת מהמקום, לפני שכולם יצלמו וידווחו. 
אני ממשיכה להתאמן, ומחכה שיגיע הערב. כמו התכנון שלי, אני רוצה להשליך סכינים. 
הערב הגיע, כולנו יושבים במתח בחדר ההמתנה שבחוץ. כשמגיע תורי אני נכנסת, וישר כולם מתחילים להתלחשש ולדבר. 
מרוב עצבים, אני לוקחת את כל הסכינים ומשליכה אותם. אני מקווה שאני טובה כמו שאני חושבת שאני, אך כן. הצלחתי. 
השלכתי אותם בצורה מושלמת, שיוצרת את המשפט:
 How am I different?
 אני משתחווה בפניהם ויוצאת, בזמן שכולם בוהים במשפט שיצרתי.

הפרק הקודם