שוב בהוגוורטס, אבל אחרת

נעמה הייתה עייפה מכל הפעילויות החשאיות עם מאלפוי בשעות הקטנות של הלילה, אז היא נרדמה ברוב השיעורים.

זה היה שיעור משותף שיקויים משותף של גריפינדור וסלית'רין.

"גברת כהן, אני מבין שהשיעור שלי לא מעניין אותך, נכון?" אמר פרופסור סנייפ ונעמה הרימה את ראשה,

"15 נקודות לגריפינדור." אמר בקול קר ונוטף ארס.

"מה קורה לך היום?" שאלה דניאל את נעמה בדרך לאולם הגדול.

"אני לא ישנה כ"כ טוב בזמן האחרון, אבל אני בטוחה שעכשיו אצליח לישון מצויין" אמרה נעמה בקול מיואש.

- - -

באותו לילה קרו כל מיני דברים.

בשעה אחת בלילה, נעמה יצאה לפעילות הלילית עם מאלפוי וחבורתו.

הם תכננו פלישה אל הוגוורטס.

אוכלי המוות של וולדמורט התכוונו להכנס להוגוורטס, ובעקבות זאת, יבואו חברי מסדר עוף החול, ואותם הם מתכננים להרוג.

תכנון התוכנית ערכה כה שעתיים עד שלפתע נעמה אמרה:

"תקשיבו, אני לא אוכל להפגש איתכם בימים הקרובים, אז נפגש בעוד 5 ימים ביום רביעי"

"מאלפוי וחבורתו הסכימו וכל אחד הלך אל חדר המועדון של ביתו

בדרך למגדל נעמה שמעה יללה חזקה מכיוון הבית המצווח, לילה של זאבים, חשבה נעמה.

בשעה אחת וחצי בלילה רון התגנב מחדר הבנים, אל החדר של חברתו דניאל.

הוא נלחם במדרגות, אשר לא הסכימו לו לעלות לחדר הבנות.

זה לקח לו 10 דקות, אבל הוא הצליח לעלות אל החדר.

והוא פתח את הכילה של מטתה של דניאל ונשכב לידה.

הוא לחש משהו באוזנה, והיא התעוררה.

הוא ניסה להשחיל את ידו אל תוך חולצתה, והיא הוציאה אותה ממנה.

"אתה ישן איתי כפיות או שאתה הולך?" אמרה דניאל

"ישן כפיות, לילה טוב" ורון נתן לה נשיקה בלחי.

20 דקות מאוחר יותר נעמה נכנסה, היא הייתה גמורה מעייפות, ושמחה שמחר יום ראשון ואפשר לישון עד מאוחר.

היא מאד שמחה, שיש יום חופש בימי ראשון, כיוון שבביתה שבישראל, היא הייתה צריכה ללכת לבי"ס באותו היום.

היא בכלל לא שמה לב אל רון.

כל ששת האנשים בחדר הבנות ישנו שנת ישרים.

עד שדניאל קמה, והעירה את רון.

ואמרה "כדאי שתלך, לפני שמקגונגל תתפוס אותך"

"אמממ... טוב" אמר רון בישנוניות ונשק לה נשיקה מהירה על הפה.

רון עזב את החדר ודניאל התארגנה לארוחת בוקר.

בדרך אל האולם הגדול, היא פגשה את אוליבר, הוא נראה ממש רע.

הוא היה חיוור והלך בזיגזג,

"נראה שלא ישנת הלילה" אמרה דניאל בעצבנות ושילבה ידיים, "היית עסוק עם חברה שלך?"

"אהמ... לא היית... בסיור! כן..." אמר אוליבר, פתאום פרופסור סנייפ עבר במזדרון עם כוס זכוכית שבתוכה נוזל ירוק זוהר.

"בבקשה, פרידמן" אמר סנייפ במרירות.

על פניו של אוליבר עלתה הבעת גועל ודניאל שמה לב שזה מהשתייה ולא מהפרוספסור.

פרופסור סנייפ עזב את המזדרון וחזר אל משרדו.

אוליבר שתה את השיקוי בשלוק אחד וראו שהצבע חזר לפניו במהירות.

"זה... זה... זה... זה שיקוי הפולימרוס! אתה אדם זאב!" אמרה דניאל בפחד אוליבר שם את ידו על פיה והיא התרחקה שני צעדים ממנו.

"אני אסביר לך, בואי" אמר אוליבר "בשנה הרביעית שלה, הלכתי לשיעור גילוי עתידות במגדל האסטרונומיה, ובגלל שהייתי מופרע, יצאתי לסיבוב לילי אם החברה נוכחית שלי.

הלכנו אל הבית המצווח ופגשנו, לצערינו, את פרופסור לופין. אבל בזמן שהיה אדם זאב אז –"

"פרופסור לופין אדם זאב?!" צווחה דניאל

"שקט!"השתיק אותי אוליבר, "הוא נשך את שנינו, ואני מרגיש מחוייבות בזה שגררתי את החברה שלי באותו לילה, ובגלל זה אני לא עוזב אותה. אני לא רוצה אותה, ולא רוצה לגעת בה. והיא לא בי, אבל אנחנו שומרים אחד על השניה."

"אז תפרדו ותהפכו לידידים, ותהיה עם נעמה" אמרה דניאל בפשטות.

"אני מתכנן את זה" אמר אוליבר

"אתה אדם זאב, מעניין לדעת!" אמר קול מאחוריו

הפרק הקודם		הפרק הבא