סאמר פאן

ג'יין התעוררה בבוקר, פיהקה והתמתחה. 

" בוקר, אני שונאת אותך! "

היא ירדה למטה וראתה את אנדי אוכלת פנקייק עם סירופ מייפל ושותה מיץ תפוזים.

" בוקר טוב, " אמרה ג'יין והעוזרת, מריאן, מזגה לה פנקייק ומיץ תפוזים.

" תודה, מרי. " חייכה ג'יין ומרי שמחה והנהנה, מאושרת שמישהו סוף סוף מודה לה במילת 'תודה'.

" אז יש שאלה... מה קורה בינך לבין תומאס? " היססה אנדי.

" הכל בסדר, " ג'יין לקחה שלוק מהמיץ שלה. " למה? "

" אה, סתם! "

" אפרופו תומאס, תגידי, פעם התנשקת איתו? " 

נו, תעני כבר...

" לא, לא, בחיים לא נישקתי אותו. הוא יותר גדול ממני בהרבה. " נחפזה אנדי לומר.

" אההה... " פצתה מריאן את פיה, " לא מגיע לה, אנדרו? "

" על מה את מדברת? " היתממה אנדי.

" על מה מרי מדברת? "

חשוב לציין שלאד, תיאו, אנדי וג'יין היה מבטא אנגלי - בריטי די בולט.

" על שום דבר, נכון מרי? "

מרי הסתלקה משם במהרה, לנקות את חדר השירותים שבקומה השנייה.

" אנדי, תקשיבי... אם היית פעם החברה שלה או משהו, זה בסדר, רק תגידי לי. "

" טוב, בסדר, " התוודתה אנדי, " הייתי חברה שלו. מרוצה? "

" מתי נפרדתם? " התעניינה ג'יין.

" זה מסווג. "

" מסווג? " פרצה ג'יין בצחוק אדיר.

" מסווג. אני לא רוצה שתיפגעי, בלה. "

" נו, מתי? "

" כשבאת, בסדר? לפני שבאת, יום לפני. הנה, יופי - "

" והוא לא התגעגע אליי? " פינתה ג'יין את הצלחת שלה לכיור.

" ברור שכן, " זעפה אנדי. " מה חשבת? הוא כל היום דיבר איתי על כמה הוא אוהב אותך, ואת השפתיים שלך ואת הפנים והשיער שלך! למה את חושבת שנפרדנו? "

" באמת? " 

" כן, בלה, באמת. חוץ מזה, יש לי חבר. ג'ייקוב וולטורי. הוא חתיך מאוד. את תראי אותו שהוא יבוא היום בערב. גם תומאס יבוא, יש היום סעודה לכבוד חזרתך. "

" טוב, בסדר. יפה. טוב, אני חייבת ללכת. ביי, אנדי! "

ג'יין התלבשה תוך חמש דקות ויצאה אל תומאס, ב-07:00.

היא דפקה על דלת ביתו ואיש לאישה נחמדים פתחו לה.

" שלום, יקירתי, בלה! כמה זמן לא ראינו אותך! הכל בסדר? " שאלה האישה בדאגה.

" האמת... די איבדתי את הזיכרון, אז... מי אתם? " חייכה ג'יין, עטופה בסווצ'ר עם גופייה ארוכה מתחת, וג'ינס מהודר.

" אה, אה, כן. אז שלום, קוראים לי ג'יני, וזה ביליוס. טוב, היכנסי, בלה. "

האישה פתחה לרווחה את הדלת ועמדה מאחוריה.

" פיטי ישן היום בבית פה, לא בבית שלו - "

" הוא גר עם מישהי? " 

" טוב, הוא גר איתך... היה לכם בית גדול מאוד, אחוזה גדולה. "

ג'יין נכנסה פנימה, לבית רגיל, בית גדול ופרטי, לא בניין.

" טוב, אני אלך לי לסידוריי. הוא נמצא בקומה למעלה, החדר שליד השירותים. "

ביליוס הלך לעבודה, וג'יין עמדה באמצע המדרגות, בוהה בתמונות הזזות שתלויות על הקיר. היו תמונות משפחתיות רבות, וג'יין הופיעה בלפחות 3 מתוך 7.

היא עלתה בכל המדרגות ודפקה על חדרו של פטר.

לא הייתה תשובה, אז ג'יין נכנסה אל החדר.

הייתה שם מיטה יחידה, מיטה רכה עם כרית - צמר. מול המיטה, היה חלון קטן שהשקיף אל הכביש הריק ומתחתיו ספרייה בינונית עם כובעים, עפרונות ודפים. החדר עצמו היה 'עטוף' בצבע שחור בוהק.

" בוקר. " לחשה ג'יין באוזניו של פטר.

" נו באמת, פט. " נאנחה ג'יין. היא ידעה שהוא כבר קם כשהיא דפקה, והוא מחכה לנשיקה.

פניו של פטר היו מופנות אל פניה של ג'יין. היא גילגלה עיניים ונשקה לו קלות. הוא העמיק את הנשיקה והיא זרמה. הוא התעורר, קם מהמיטה, היא התנתקה, חייכה ואמרה: " בוקר טוב גם לך. "

" היי, לא שמתי לב שבאת! "

" באמת? אני בספק. " ג'יין הסיבה את ידיה דרך מותניו ונשקה לו נשיקה סוערת. היא התנתקה, ידיה נשארו באותו מקום והיא שאלה בלחישה, כשראשה על כתפו הימנית: " רעב? "

" גאונה. " הוא צחקק.

" רוצה ללכת לבית שלך? "

" טוב, אין לי בעיה. ונאכל שם? "

" כן. "

" אפשר עוד אחת? "

" לא. " היא צחקה, אמרה לו להתארגן והיא בינתיים דיברה עם ג'יני.

" היי, פטר, סיימת? " צעקה ג'יין מלמטה.

" חכי!... עכשיו סיימתי! "

" כמה זמן לוקח לך להתארגן? "

הוא ירד למטה, מרוחץ, מלובש ומסורק.

" אתה בא? " היא שאלה.

הוא לא ענה. הוא החזיק בידה ואמר: " ביי, אמא. "

" ביי, מתוקים. " היא ענתה בחיוך.

ג'יין ופטר היו בפתח הדלת, שהייתה פתוחה לעיני ג'יני.

פטר נישק את ג'יין והיא זרמה והתנתקה: " אויש, חתיכת עקשן. "

פטר נופף לשלום לאימו המחייכת וסגר את הדלת.

" רוצה ללכת ברגל או במטאטא? "

" מטאטא? " גיחכה ג'יין. " חבל לי שתובך, פטר. " היא הנידה בראשה.

" טוב, אז ברגל, " פטר גילגל את עיניו. " ואל תשכחי לקרוא לי תום בציבור, טוב? "

הוא לחש והיא נשקה לו בלחי.

" מבאסת. " הוא גיחך.

" בוא ונעשה עסקה, תום. היום לא נדבר. "

" למה? " הוא חייך.

" סתם. היום נעשה הכל חוץ מלדבר. אפילו נדבר בנשיקות, אבל - "

" זה כבר מוצא חן בעיניי, בלה. " הוא חייך ושאל: " אפשר אחת? "

" בבית תקבל עשרות, חתיכת נקבה מתחננת. " גיחכה ג'יין.

הם הגיעו הביתה, לאחוזה.

" טוב, היכנסי, " פתח פטר את הדלת לג'יין בג'לטנמניות.

" ממתי אתה כזה ג'לטנמן? " חייכה ג'יין בתמיהה מזויפת.

" אויש, תשתקי. "

" לא באלי. " היא התגרתה בו.

" היי, בואי נתחיל עכשיו לא לדבר. מ-ע-כ-שיו! "

שניהם בכלל לא דיברו. לא דיברו כלל, כלל.

" פוס רגע, " פטר דיבר לרגע. " את זוכרת שאמרת לי שנדבר בנשיקות? מה דעתך? "

" רק כי אתה רוצה. "

" אני בספק, בלה. " הוא גיחך.

היא סימנה לא שלא לדבר. הוא הציע לה את ידו, היא החזיקה בידו והם עלו למעלה.

הוא פתח את דלת חדר האורחים והחל לנשק את ג'יין.

" אפשר לדבר קצת? " היא ביקשה.

" טוב. " הוא גלגל את עיניו.

הוא נישק אותה נשיקות קלות, ואחר כך סוערות. הם התנשקו לפחות רבע שעה ברציפות, ידיו על מותניה וידיה על כתפיו.

" טוב, סיימנו? " היא שאלה במיאוס.

" היי, " הוא עודד אותה. " מה קרה? "

" שום דבר, " היא נאנחה. " פשוט... זה קצת משעמם... "

" מה משעמם? אנחנו? "

" לא, לא, אני אוהבת אותך, פטר. זה פשוט משעמם, כל היום נשיקות. בוא נעשה משהו חדש. "

" כמו מה? "

" עזוב. רוצה לאכול? "

" אפשר אחת או שתיים? "

היא חייכה, גלגלה עיניים ונתנה לו נשיקה סוערת.

מישהו דפק בדלת. ג'יין התנתקה ולחשה לפטר שיחכה רגע.

" מי זה? " היא צעקה.

אף אחד לא ענה. היא שאלה שוב, ושוב: אין תשובה.

מי זה יכול להיות שלא עונה???

הפרק הקודם		הפרק הבא