הארי פוטר8 ופסל הזהב

פרק שמיני:  חזרה לבתים והפתעה

הרמיוני ורון התעתקו לביתם.

"וואו, הרמיוני, חשבת על זה שכל הזמן הזה הילדים שלנו נמצאים בהוגוורטס מושגחים? ואפילו לא יודעים שעברנו את זה?"

"כן, נשמע הזוי..." אמרה הרמיוני.

היא הלכה לחדר השינה שלה להתכונן לשינה, ואז, פתאום, נשמעה צרחה נוראית.

"הרמיוני?" צעק רון. "הרמיוני? את שם?"

הוא הלך לחדר השינה, וראה אותה ישוכבת על המיטה, ובוכה.

"הרמיוני, מה קרה - " הוא לא הספיק לגמור את המשפט, עד שהוא הבין למה היא בוכה.

שני שלדים מחייכים היו ליד המיטה, בצורתם של הוגו ורוז.

***

זאת הייתה השנה הראשונה של הוגו ולילי, ורוז ואלבוס ישבו באאחד ליד השני בשולחן גריפינדור, והם היו במתח אל איזה בית יבחרו אחיהם.

אלבוס ורוז צפו בשנאה בסקרופיו, שכמוהם זאת הייתה שנתו השנייה, בשולחן סלית'רין.

אחרי רשימה ארוכה, היה תורה של לילי.

ואחרי כמה זמן, צעקה המצנפת - 

"סלית'רין!"

אלבוס ורוז היו בהלם.

הם ראו את לילי יורדת מהבימה לשולחן סלית'רין החוגג, עם דמעות בעיניה.

אחרי כמה זמן הגיע תורו של הוגו.

ואחרי כמה זמן, צעקה המצנפת, שוב - 

"סלית'רין!"

"שני מכות ביום?" סימנה בשפתיה רוז לאלבוס.

והוגו ירד מהבימה, אל שולחן סלית'רין החוגג, ונראה מיואש.

אחרי כמה בילבולי מוח של פילץ', וכמה ברכות וחוקים חדשים וישנים ממנהלת בית הספר, מינרווה מקגונגל, התחילה הסעודה.

אך לארבעתם לא היה תיאבון כלל.

"איך זה יכול להיות?" לחש הוגו ללילי, אחרי שהם נכנס למרתף של סלית'רין.

"אני לא יודעת, אולי זה משהו שחשבנו באותו הזמן?"

"אני חשבתי רק על הדברים הטובים והאמיצים שעשיתי; הצלתי עורב וגידלתי אותו עד שהרגל שלו החלימה, ושנגמרה המשכורת שהכניסה אמא, אז לא היה כל כך כסף, אז ויתרתי ל -"

"כן, הבנתי." אמרה לילי. "גם אני עשיתי את זה,אז איך זה יכול להיות?"

"נראה לי שאני חייב לכם כמה הסברים," אמר קול.

לילי והוגו הסתובבו מיד, היה שם מישהו שהם לא שמו לב אליו עד עכשיו, סקורפיו מאלפוי.

"מאלפוי..." אמרו שניהם בגועל, שניהם הכירו אותו מהוריהם.

"כן, סקורפיו מאלפוי, ברוכים הבאים."

"אל תעשה הצגות, מאלפוי, אנחנו יודעים שאתה זומם משהו, אנחנו יודעים שבגללך נכנסנו לסלית'רין!"

"אולי," אמר מאלפוי, "ואולי לא, אבל גם אם הייתי עושה את זה, הייתי עושה את זה רק לטובתכם, בית סלית'רין יהפוך אתכם לקוסמים דגולים - "

"אל תגיד את זה!!" צעק הוגו, ששכח שזאת שעת לילה.

"ששששש," השתיקה אותו לילי. "בואו נלך למיטות, נדבר מחר, סקרופיו."

אך לא היה נראה שהוגו וסקרופיו רצו לעזוב.

"בסדר." אמר הוגו, אחרי כמה דקות של נעיצת מבטים זועמים.

לילי הלכה למיטות הבנות, וסקרופיו והוגו הלכו ביחד למיטות הבנים.

"אולי זה לא היה רעיון טוב להשאיר אותם ביחד." אמרה לילי, והיא הרגישה שעיניה נעצמות.

הפרק הקודם		הפרק הבא