כששתי משאלות מתגשמות

אני מצטערת על כל העניין של ''ברכבת-חלק __'', אני מקווה שלא אכפת לכם, פשוט זה עוזר לי לארגן את המחשבות.

סליחה שלקח לי זמן להעלות את הפרק, אבל אנחנו בלחץ מטורף של לימודים ושיעורי בית.

אני כל כך אוהבת אותכם, את כל המנויים שלי, אז אני אציין את כל שמותיכם.

בלה רייבנקלו

פארי הוטר.מרון

גיליסולו

פטרה פוטר

Khkh7

קקגלב

לילי-הרמיוני-ג'יני-לונה

קורניליה פונקה

Love_Ginny_Potter_Weasley

mia

talsol

Mrs.potter123

Harry~Jessica

eli_bar-on

מאיה גריינג'ר

ג'יני גייל

חסויים

ליאלוש

Noa.g

דניאל120

אנימאגוס הפיצה

גריפינדוריתבנשמה

תודה לכולכם.

חפרתי מספיק.

ו...

לפרק!

___________________________________________________________

''רוצים ממתקים?'' אישה עגלגלה וחייכנית שדחפה עגלה הופיעה בפתח התא. ''שתי צפרדעי שוקולד במחיר של אחת.''

''צפרדעי שוקולד?'' הסתקרנה לילי וקמה כשהיא אוחזת בידה את הארנק שהאגריד נתן לה. ''אני אקנה.''

לילי הציצה בעגלה, מוכנה לתערובת הרגילה של הבמבה והוופלים, אבל הם לא היו שם. במקומם עמדו על העגלה קופסאות קטנות ושקופות עם צפרדעי שוקולד; סוכריות קטנות בשקיות עם התווית ''סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים'', עשרים בכל שקית; סוכריות מציצה בתוך קופסאות עם התווית ''סוכריות רחף'' ובקבוקים גדולים עם נוזל כתום ופתק שהיה קשור סביב צוווארם, עם הכתובית ''מיץ דלעת''.

מתוך נחישות לא לפספס שום דבר, שילמה לילי למוכרת אוניה, שהייתה המחיר של עשרה פריטים מכל מוצר.

''מה אלו?'' שאלה לילי, והושיטה את ידה לעבר הסוכריות.

''עיצרי! תזהרי עם איתן, הן יכולות להיות מגעילות. בתור התחלה תבדקי מה הצבע של הסוכריה.'' הזהירה ג'סיקה.

לילי הנהנה, אף שלא היה לה מושג למה ג'סיקה מתכוונת והסתכלה על הסוכריה. היא הייתה בצבע כחול כהה, כמעט שחור.

''טוב, אני מניחה שזה אוכמניות,'' אמרה ג'סיקה בהקלה. ''תטעמי.''

לילי נגסה בזהירות בקצה של מהסוכרייה. היה לה טעם של דיו. היא ירקה את הסוכרייה מיד.

''טוב, לפעמים יש לזה טעם מעניין.'' צחקה ג'סיקה.

''ומה מיוחד באלה?'' שאלה לילי, והצביעה על צפרדעי השוקולד.

''יש בתוכם קלפים.'' אמרה ג'סיקה בפנים חתומות. ''אפשר לאסוף.''

לילי פתחה את האריזה בסקרנות ואכלה את הצפרדע. ''קלפים של מה?''

''אנשים מפורסמים.''

לילי שלפה את הקלף שלה מתוך הצפרדע. על הקלף הייתה מצוירת אישה צעירה, עם שיער שחור ומתולתל, עיניים חומות ועור חיוור. היא נראתה, כפי שחשבה לעצמה לילי, כמו גרסה גדולה בשלוש שנים של ג'סיקה.

למעלה, באותיות מסולסלות, היה כתוב ''אונה סמית'''.  לילי שיערה שזה שמה של האישה.

לפתע היא שמה לב שהאישה זזה. היא פשוט התהלכה לה בתוך הקלף.

''היא זזה!'' קראה לילי בהפתעה, והושיטה את הקלף לרון.

''כן,'' הסכים איתה רון, ובא להושיט את הקלף לג'סיקה, שהנידה את ראשה.

''יש לי את כל הקלפים. ברור שהם זזים, למה ציפיתם?'' היא שאלה. ''שהם סתם ישארו במקום?''

''הם חיים?'' שאלה לילי בפחד.

''ברור שלא, הם בסך הכל ציור.''

''בסך הכל ציור.'' חזרה אחריה לילי.

''כן, בסך הכל ציור.'' היא אמרה. ''אצלכם התמונות לא זזות? זה בטח משעמם.''

לילי ורון החליפו מבטים. לא, התמונות לא זזות אצלם.

חבל, חשבה לילי. תמונת זזות היו יכולות להיות מעניינות.

רון כנראה קלט שהוא מסתכל עליה, כי הוא הסיט פתאום את מבטו ובחן בעיניין רב את נעליו הכחולות.

לילי רק בהתה בתיק של ג'סיקה. היא תהתה איך היא מעיזה להכניס לתוכו נגן מוזיקה וחתולה. היא בחיים לא הייתה עושה את זה עם לינה.

____________________________________________________________________________________

עוד שלוש תגובות ואני ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא