רוז?

״אני חייבת ללכת״ אמרה במהירות רוז ורצה לחדרה, המומה לגמרי.

סקורפיוס המופתע גם הוא הלך לאט ברגל לכיוון חדר המועדון שלו,

מנסה לדלות את סודה של רוז מן הרמזים שניתנו לו בעת שיחתם.

לבסוף, הוא הבין.

ולא היה נער המום יותר ממנו בכל בריטניה הגדולה.

סוף החופש החל להתקרב ורוז וסקורפיוס לא דיברו פעם אחת על מה שקרה בזמן שעבדו יחדיו על עבודת הגמר שלהם בתורת הצמחים,

או כשסקורפיוס עזר לרוז להשלים את שאר העבודות שלה.

סך הכל הם בילו זמן רב ביחד, אך לא דיברו פעם אחת על משהו יותר עמוק מאשר הבגדים של גברת מקגונגול.

חוץ מהפעם ההיא שבה שאל סקורפיוס את רוז מה הלך בינה לבין זאק בנשף,

היא סיפרה לו מה קרה, או בעצם מה שזכרה.

רוז לא ידעה זאת, אבל המחשבה של מה שזאק ורוז עשו יחד בחדרה הפחידה את סקורפיוס, או יותר נכון הכעיסה.

באחד הימים הלכנו סקורפיוס ורוז לשחייה,

הם היו בין התמידים האחדים שנשארו בבית הספר ולכן יכלו להנות בלי שאף אחד יפריע.

למרות המים הקפואים והשלג שירד רוז רצתה לשחות באגם עד מאוד.

אז שסקורפיוס מצא לחש לשינוי טמפ׳ המים בטווח של מטר מהגוף עליו מוטל הלחש,

רוז הכריחה אותו לצאת איתה לשחייה.

״אז איך הלחש בדיוק הולך?״ שאלה רוז עם שיניים משקשקות בזמן שהורידה לבגד ים.

״קאליפקסו - פלואנטם״ ענה לי סקורפיוס בשפתיים סגולות מכיוון שהוא היה עם מכנס קצר בלבד.

״ואתה בטוח שזה יעבוד?״ שאלה, חוששת.

״כמעט״ ענה לה והרים את שרביטו.

הם חזרו על מילות הלחש כמה פעמים ועל תנועת השרביט המצויינת בספר.

עד שלבסוף עמדו אחת מול השני עם שרביטים שלופים.

״בשלוש״ אמר סקורפיוס.

״אחת״

״שתיים״

״קאליפקסו - פלואנטם!״ צעקו שניהם והטילו את הלחש אחד על השני.

אמנם הם לא הרגישו בשינוי  אך השלג שהיה מסביבם נמס ואף החל להעלות אדים.

״בוא!״ צעקה רוז, תפסה את ידו של סקורפיוס וקפצה לתוך האגם הקפוא.

כאשר נכנסה לתוך המים הרגישה רוז חמימות גדולה עוטפת אותה,

וממרחק גדול יכלה לראות את סקורפיוס המטושטש שוחה גם הוא.

הם נשארו במים שעות אחדות עד אשר הלחש התפוגג ולכן נאלצו לרוץ רטובים בקור שבחוץ אל תוך בית הספר.

הם הלכו כל אחד לחדרו ונפגשו שוב כאשר הלכו לשתות כוס שוקו חם במטבחים.

שניהם היו מצוננים ומנוזלים.

כמה ימים לאחר מכן נגמר החופש וכשבוע אחרי אותו יום הגישו רוז וסקורפיוס את עבודתם בתורת הצמחים.

הם היו בטוחים בעצמם ובציון ה 100 אשר יועדו לקבל.

כאשר חזרה רוז לחדר מועדון ראתה בלוח המודעות את תאריכי היציאה הבאים להוגסמיד,

נשארו שתי יציאות בסך הכל עד סוף השנה.

״היי רוז״ שמעה קול מוכר קורא לה מאחור.

״היי זאק, איך הולך?״ שאלה מנימוס.

״בסדר גמור״ ענה לה.

״תהיתי לעצמי אם תוכלי ללכת איתי ליציאה הבאה בהוגסמיד״ אמר.

״אני מבטיח שאני מהנה גם שאני לא שיכור״ הוסיף לאחר כמה שניות.

״כמובן שאוכל״ אמרה לו.

״הרי הבטחתי לך עוד לפני״ הוסיפה ונזכרה שביום אשר חזרו שניהם מהמרפאה.

הוא התעקש שהיא תלך איתו לנשף אך היא הסכימה ללכת איתו רק להוגסמיד,

מצחיק שלבסוף תלך לשניהם.

״אני אחכה לך כאן ביציאה הקרובה״ אמר לה ונשק לה על הלחי.

היא אמרה לו ביי חנוק והסתכלה לראות שאף אחד, או יותר נכון אלבוס, לא ראה את זה.

הזמן, מתנהג בצורה מעצבנת כמו שרק הזמן יודע לעשות, עבר בצורה איטית ומעיקה למדי.

השבועיים אשר עברו עד ליציאה להוגסמיד הרגישו לרוז כמו חודש או יותר,

וזה אולי בגלל המחלה שתקפה אותה בשבוע השני.

למזלה, עד יום היציאה להוגסמיד היא כבר הבריאה,

ולכן הגוון הצהוב החולני שהיה על פניה התחלף בגוון ורדרד והשקיות השחורות שמתחת לעינייה נעלמו.

היא ירדה למטה לפגוש את זאק בבגדיה המוגלגים הרגילים, שהגוון הדומיננטי בהם היה שחור.

הם הלכו יחדיו לשער בית ספר ולאחר שעברו את הבדיקה יצאו לעיר הוגסמיד.

רוז אכן נהנתה איתו יותר משציפתה.

הוא היה נחמד, ומצחיק.

ולא היה זקוק לשתייה או לעצם היותו שיכור כדי להיות שנון ומקסים.

הם הלכו קודם כל לשתות בירצפת בשלושת המטאטאים ולאחר מכן הלכו לחנות הממתקים.

בחנות הממתקים הם ראו את מארק ואליס מסתובבים חבוקים יחדיו.

״היי רוז״ נשמע הקול בזמן שניסתה רוז להתחמק מן הזוג.

״היי אליס, היי מארק״ ענתה והסתובבה לכיוונה.

״היי רוז״ הוסיף מארק.

״איך הולך? אני רואה שאת גם עם זאק. אוי אתם יוצאים נכון? איזה חמודים.

אני ומארק גם יצאנו היום ביחד״ התחילה לומר אליס בפטפטנות האופיינית לה.

בינתיים הלך זאק לבדוק את סוכריות הדם שהיו רחוקות מאליס ומרוז.

״אה אז אתם זוג?״ אמרה רוז בניסיון להעביר את נושא השיחה מהעובדה שהיא יצאה לכאן עם זאק.

״כן, כבר שבועיים עכשיו. אוי רגע זה סקורפיוס. היי סקורפיוס מה קורה?

תראה זאת רוז והחבר שלה זאק גם הם כאן״ אמרה אליס בזמן שניפנפה יד לכיוון סקורפיוס כדי שיבוא.

״אנחנו לא ביחד״ סיננה רוז לכיוון אליס.

״חבל אתם תהיו כל כך יפים ביחד״ הוסיף סקורפיוס בציניות בזמן שהתקרב לכיוון שלושתם.

״היי סקורפיוס״ ענתה לו רוז בחשש.

״טוב קבענו הזמנה לבית הקפה של מאדם פוטיפט, ביי חבר׳ה״ אמר מארק אשר הרגיש במתיחות שהייתה באוויר,

ומשך את אליס לכיוון בית הקפה.

״ביי״ צעקה אליס מעבר לזרועותיו.

״אז.. את כאן עם זאק״ אמר סקורפיוס הכעוס למחצה.

״כן.. הבטחתי לו שנלך עוד לפני הנשף״ אמרה רוז בנימה חיובית,

מנסה להביו למה סקורפיוס היה כל כך כועס.

״נחמד״ אמר בנימה ארסית.

בינתיים זאק, אשר ראה את אליס עוזבת, הלך לכיוון רוז.

כאשר הגיע הוא חיבק אותה מאחור ועמד לידה כשידו מונחת עליה.

״טוב תהנו לכם״ אמר סקורפיוס כאשר הדבר קרה.

״סקורפיוס חכה, זה לא מה שאתה חושב״ ניסתה לומר לו רוז.

״רק תזהרי לא להשתכר ולשכב איתו שוב וויזלי״ אמר לה כאילו לא שמע אותה ויצא מן החנות.

״מה הבעיה של הילד הזה?״ שאל זאק לאחר כמה שניות.

״אין לי מושג״ ענתה לו רוז וחיבקה אותו בחזרה.

לאחר השיחה הזאת עם סקורפיוס הרגישה רוז צורך עז להיות עם זאק.

ואפילו עוד יותר צורך שמאלפוי יראה אותם ביחד.

הם המשיכו את היציאה שלהם בטיול,

אך כאשר רצה זאק לראות את הצריף המצווח התנגדה נוקשות רוז והציעה שבמקום ילכו לטיול בגשר אשר נמצא בצד השני של העיירה.

לאחר שהלכו את כל הוגסמיד מחובקים יחדיו חזרו זאק ורוז אל שלושת המטאטאים.

כאשר ראתה רוז את מאלפוי וחבריו יושבים החליטה שגם היא וזאק ישארו שם.

הם קיבלו שולחן בצד במרחק של ארבעה מטרים ממאלפוי והתיישבו שם.

כאשר הם התיישבו שניהם על הספה שלידה השולחן. הם התקרבו אחד לשני וישבו צמודים במיוחד.

וכעבור מעט זמן כבר ישבו שניהם מחובקים ומתנשקים,

מתחת לעיניו הבוחנות של הילד הבלונדיני אשר ישב במרחק ארבעה מטרים מהם.

הם ישבו באותו שולחן במשך חצי שעה, מתנשקים ומדברים לסירוגין.

עד אשר החשיך והיה עליהם לחזור לבית הספר.

יום למחרת ישבה רוז ליד זאק בארוחת הבוקר, ולפני שהלכה הם קבעו להיפגש בחדר המועדון אחרי השעה השלישת.

ולכן לאחר שיעור שינוי צורה, אשר התקיים בשעה השלישית,

הלכה רוז לכיוון חדר המעדון של גריפינדור שלפתע היא נקראה על ידיי פרופ׳ מקגונגול.

״רוז וויזלי, בואי אחריי בבקשה״ שמעה אותה אומרת בקול סמכותי.

״כמובן פרופסור״ ענתה לה.

״עלייך לבוא איתי לחדר המנהל״ אמרה לה.

כאן רוז החלה לחשוד.

פרופסור מקגונגול, למרות שהייתה מנהלת בית הספר, כמעט אף פעם לא השתמשה בחדר המנהל כחדרה הפרטי.

היא תמיד לקחה את תלמידיה לשיחה במשרד אשר היה לה עוד בתקופת דמבלדור.

ובמקרים המעטים והמיוחדים שבהם השתמשה בחדר מעולם לא התקשרו לאחד התלמידים.

ומכיוון שרוז הייתה בטוחה שהפרופסור לא רוצה אותה כדי לנקות את מצנפת המיון היא החלה לחשוש מהדבר אשר מחכה לה בחדר.

״אני אחכה בחוץ״ הודיע פרופסור מקגונגול כאשר נכנסה רוז לחדר.

ולאחר כמה שניות של אי הבנה שמעה רוז קולות מן האח.

״רוז, מאמי. את נמצאת שם?״ שמעה את קול אימה, הרמיוני.

״כן אמא אני פה״ ענתה לה רוז והלכה לכיוון האח.

״מה קרה? מה כל כך דחוף שלא יכלתם לשלוח לי מכתב?״ שאלה בעצבנות ובדאגה.

״רוז… אני לא יודעת איך לומר לך את זה אבל״

״אבל מה אמא?״

״אבל הייתה בריחה מאזקבן״ פניה של רוז נפלו.

רוב אוכלי המוות אשר ישבו באזקבן רצו לפגוע כמה שיותר באנשים אשר כלאו אותם,

ומבחינתם הפגיעה הכי חמורה היא בילדים שלהם.

״מי?״ שאלה ישר רוז.

רוז הרגישה את ליבה צונח,

הלוואי שכל האיומים האלה מפני אוכלים המוות יהיו רק איומי שווא,

אך לצערה של רוז גם היא ואחיה הצעיר והמסכן הוגו חוו איום אחד או שתיים שהיו יותר מאיום.

והמחשבה של דבר דומה אשר יקרה שוב להוגו או לה זיעזעה את רוז ברמה ששווה במספרה למספר כוכבי השמיים.

הכוכבים הגדולים והרחוקים שבהם לא נמצאים אוכלי המוות.

״אוגוסטוס רוקווד, אלקטו קארו, רוזייר, פנריר גרייבק, רודולפוס לסטריינג׳ ויאקסלי עד כמה שידוע להם עכשיו״ ענתה לה הרמיוני, אימה.

״אמא…״ החלה רוז לומר שנייה לפני שעצרה עצמה מלבכות.

״רוז אל תדאגי, האבטחה על הוגוורטס גדולה מדי מכדי שהם יפגעו במישהו״

״אז למה סיפרת לי את זה?״ שאלה רוז בדרישה.

״כדי שתשמרי על הוגו, ועל עצמך. אל תצאו מהוגוורטס ואל תעשו דברים מטופשים״ הרצתה לה אמה.

״סיפרת לו כבר?״  שאלה אותה רוז.

״עוד לא, אני אספר לו מחר בערב הוא לחוץ ממבחן חשוב שיש לו מחר״

״חכי שהוא יהיה שנה הבאה בשנה החמישית״ התבדחה רוז כדרך להוריד מהלחץ הנוראי שהרגישה.

הלחץ אשר גרם לפעימות ליבה לפעום כל כך מהר עד כדי כך שהיא הרגישה כאילו הוא עומד לפרוץ לה מהחזה החוצה.

״ביי יקירתי״ שמעה רוז את אמה אומרת ואת פרצופה נעלם מן הגחלים שבאח.

היא נשארה דקות ספורות בחדר המנהל, מהרהרת על אשר שמעה.

היא הכריחה את עצמה לא להילחץ ואמרה שעכשיו כלום לא יקרה, עכשיו הכל יהיה שונה, כי עכשיו, היא למדה.

בדיוק שהתכוונה לצאת מהחדר שמעה קול לא מוכר שיוצא מאח.

״אחח האח המפגרת הזאת היינו צריכים להודיע לו בדואר ינשופים וזהו״

היא לא הבינה למי שייך הקול והיא אינה זזה כדי שהאדם המסתורי לא יבחין בה.

״איפה הוא? פרופסור מקגונגול אמרה שהוא יהיה כאן עכשיו״ אמר הקול בעצבנות בעוד שנפתחה דלת חדר המנהל.

״אבא?״ שאל הילד אשר נכנס לחדר המנהל.רוז חמקה החוצה, וסגרה את הדלת. בתקווה שאף אחד לא הבחין בה.

אך גם מבעד לדלת יכלה לשמוע את המשך

שיחתם.

״אוי סקורפיוס בני, הנה אתה״ אבל האיש המסתורי שכעת היה ללא ספק דראקו מאלפוי.

״מה קרה אבא?״ שמעה רוז את סקורפיוס.

״ברחו אוכלי מוות מאזקבן, אמא חשבה שיהיה רעיון טוב להזהיר אותך״

״להזהיר ממה?״

״מהם. פשוט אל תעשה דברים מטופשים ותנסה שלא למות״ אמר דראקו שבמה שרוז קיוותה שהייתה הלצה.

״תמיד״ אמר סקורפיוס.

״אפשר ללכת?״ שאל לאחר שתיקה קצרה.

״אין לך איזה משהו לשתף עם אביך הזקן?״ שאל דראקו בניסיון להחיות את השיחה.

״ביי אבא״ אמר סקורפיוס ויצא מן החדר.

רק חבל שיצא כל כך מהר עד שלא הספיקה רוז ללכת ולכן ראה אותה עומדת ליד הדלת.

״מה את עושה כאן וויזלי?״ שאל בצוננות.

״כלום מאלפוי״ ענתה לו והלכה משם.

״מרגלת אחריי? לא הספיק לך לנעוץ בי מבטים כל ארוחת הבוקר?״ שאל ברשעות.

״אני לא נעצתי בכך מבטים, יש לי דברים יותר טובים לעשות״ אמר בכעס לכיוון מאלפוי.

״כמו לתקוע את הלשון שלך בגרון של זאק״ אמר וצחק.

״קפוץ לי מאלפוי״ אמרה רוז והלכה במהירות לכיוון גרם המדרגות.

״בשמחה״ צעק מאלפוי בזמן שהתרחקה.

רק עוד שבועיים, רק עוד שבועים ואני עפה מהמקום הזה.

חשבה לעצמה רוז בזמן שנכנסה לחדר המועדון, היא שכחה שזאק חיכה לה שם.

״רוז נעלמת לי״ הוא אמר בצחוק בזמן שהתקרב לחבק אותה.

״כן..  מקגונגול קראה לי, הייתי צריכה ללכת למשרד שלה״

״מה קרה?״

״משהו על הנשף״

״והכל טוב?״

״הכל טוב״ אמרה לזאק והתשייבה לידו באחת בספות.

לאחר זמן קצר התישבו לידם אלבוס וג׳יימס שהודיעו להם על מסיבת סוף שנה שתתקיים עוד שבוע.

הם אמרו שהיא תתקיים בחדר המועדון של גיפינדור אבל שכל הבנים מוזמנים אליה.

״חוץ מסלית׳רין״ אמר בחלחלה אלבוס.

״כאילו הם ירצו לבוא״ הוסיף ג׳יימס.

״נקווה שלא״ אמר זאק. ושלושתם צחקו.

״רק אל תשתכרו לי פה שוב״ אמר ג׳יימס בצחוק בעוד שאלבוס היה נראה רציני למדי.

המבט שלו נא בין זעם רצחני ודאגה.

״ננסה שלא״ אמרה רוז וצחקה בעצמה.

״אנחנו לא צריכים אלכוהול בשביל להתנהג כמו שהיה בנשף״ אמר זאק לכיוון אלבוס,

וקיבל מבט כל כך כועס שפלא שהוא לא התכווץ ונעלם.

מיותר לציין שגם ג׳יימס היה נראה כעוס ואף אחד מהם לא חשב שהבדיחה הקטנה של זאק הייתה מצחיקה.

״אם את צריכה שאני ארביץ לו תגידי״ אמר אלבוס לכיוון רוז.

״בסדר״ אמרה רוז לאלבוס.

היא נפרדה מזאק בנשיקה ועלתה לכיוון החדר שלה.

שבוע לאחר מכן מצאה רוז את עצמה מתגנבת לפונדק שלושת המטאטאים וסוחבת ארגז של וויסקי אש לכיוון חדר המועדון.

חדר המועדון היה מקושט בצבעי רוב הבתים ובמלא במיליון תלמידים מהשנה השישית והשביעית.

בהתחלה רוז אפילו נהנתה, ולא שתתה יותר מדי.

היא רקדה עם מארק השיכור וחברתו אליס.

היא הייתה דיי מופתעת שמישהו הצליח להישאר איתה כל כך הרבה זמן.

לאחר עוד כמה כוסות שתייה ראתה אותם עולים לחדר המשותף שלה ושל אליס.

מקום לישון לא יהיה לה היום.

היא בדיוק עמדה לחפש את אלבוס כדי להגיד לו כמה טובה המסיבה שלפתע היא ראתה את זאק,

ולא סתם את זאק.

את זאק והשרמוטה האקראית שהכניסה את לשונה לתוך פיו.

והוא מצידו לא נראה מתנגד.

רוז הלכה לכיוון זאק, נגעה בו בכתף וכאשר הסתובב חייכה אליו והחטיפה לו אגרוף.

הוא היה, בלשון המעטה, מופתע.

היא חטפה את בקבוק הוויסקי אש הכמעט מלא מידיו ועמדה לעלות לחדר שלה כאשר נזכרה שמארק ואליס שם.

היא יצאה החוצה מחדר המועדון, ושתתה את כל שאר הבקבוק בזמן שהלכה לכיוון המדשאות.

שלפתע נתקלה, במי לא אם מאלפוי.

״רוז?״ שאל אותה כאשר היא נפלה לרצפה והחלה לצחקק.

״סקורפיוס״ ענתה לו וכשלה כאשר ניסתה לקום.

הוא עזר לה לקוום והחזיק אותה ביד אחת כדי למנוע ממנה ליפול שוב.

זרועתו הייתה שרירית וחזקה, לא שרוז הבחינה בזה באותו רגע.

״מה קרה שאת לא עם החבר שלך?״ שאל אותה מאלפוי לאחר שהתייצבה קצת.

״הוא עם השרמוטה שלו. וחבר לשעבר בבקשה״ ענתה לו בדרך אגביות.

״מתי זה קרה?״ הוא שאל אותה.

״לפני.. שלוש ארבע דקות״ ענתה לו בזמן שספרה את הדקות על אצבעותיה.

״אוי רוז אני מצטער״ אמר לה.

״זה בסדר״ ענתה לו.

״במילא לא אהבתי אותו״ חצי לחשה חצי צעקה רוז לתוך אוזנו של סקורפיוס.

סקורפיוס צחק וקרב את רוז המתנוענעת קרוב אליו.

״בואי נושיב אותך״ הוא אמר וחיפש ספסל בקרבת מקום.

״בסדר״ ענתה רוז והתיישבה כשגבה שעון כנגד הקיר.

סקורפיוס עקב אחריה והתיישב לצידה.

״סקורפי.. למה כעסת עליי?״ שאלה רוז בנימה מגוכחת את סקורפיוס.

״לא כעסתי״ ענה לה.

״שקר״ הודיעה.

״האמת שלא יודע למה״ הודה סקורפיוס.

״אולי זה בגלל שעשיתי את הדבר הזה עם זאק ולא איתך?״ שאלה רוז בניסיון להבין.

״איזה דבר?״ שאל אותה סקורפיוס המבולבל.

״את זה״ אמרה רוז בעודה נשענת לכיוון סקורפיוס כששפתיה מכוונות לשלו.

סקורפיוס היסס אם לזוז או לא, ולפני שיכל להחליט התנגשו שפתיו בשפתיה.

הוא ידע שעליו להישען אחורה ולהתנתק, אך הוא פשוט לא יכל.

לבסוף התנתקה רוז ממנו ושאלה.

״אז זאת הייתה הסיבה?״

״לכי לישון״ ענה לה סקורפיוס והלך מן המקום, בידיעה שאינו יכול לעשות דבר כאשר רוז שתויה כך בגלל מצפונו.

רוז עלתה למעלה ונרדמה לבסוף על אחת הספות שבחדר המועדון.

כאשר התעוררה עם הנגאובר עלתה לחדרה והתקלחה.

כאשר יצאה מן המקלחת הלכה לארונה והסתכלה על הדף התלוי שם.

פחד, חלחלה ולחץ עברו בה כאשר ראתה מה מצוין שם.

היא החלה בהכנות, בסידור דברים ובמנגנוני שליטה.

אין כזה דבר להיות יותר מדי בטוח.

הפרק הקודם		הפרק הבא