מלחמת הטהורים והאפלים

"מה?!"

הרמיוני חייכה. "מה ששמעת, פרסי. חסרים לי - שלוש זנבות לטאה ירוקה, רוק של עז הרים, וחמש שיני קרוקודיל מצוי. ברגע שרון יביא אותם מסמטת דיאגון אני אגמור סוף סוף את השיקוי הזה."

"יופי, ואז נוכל סוף סוף להתרכז במה שחשוב," אמרה אנבת' בהקלה.

פרסי ניפנף בידיו בביטול. "כן, כן. שהשיקוי יהיה מוכן. אבל המרכיבים... אין מצב! אתם כמו המכשפות המרושעות מהסרטים. נגיד, המלכה הרעה משלגיה, ו..."

"שלגי - מה?" שאל רון בתמיהה, סוגר את דלת הכניסה מאחוריו. בידו החזיק שקית ניילון תפוחה.

"רון! יופי!" קראה הרמיוני. "עכשיו תן לי שתי שיניים של קרוקודיל - לא, רק שתיים, השאר אחר כך -"

אנבת' נאנחה והציצה שוב בקדרה, שצבעה הירוק העכור התחיל להתבהר. ואז העיפה מבט נוסף בדף עם המתכון שהרמיוני העתיקה מהספר המקורי בספריית הוגוורטס. זה לא נראה קשה על הדף, סתם אוסף מרכיבים שצריך לזרוק לקדרה ולערבב מידי פעם. אבל הרמיוני הסבירה להם שזה יותר מסובך מזה.

"יש לשיקויים אופי עדין," אמרה להם תוך כדי בחישה. "צריך להיזהר. דבר אחד לא במקום, ותקבלו תוצאה שונה לגמרי ממה שרציתם." היא ניגבה מעט זיעה ממצחה. "לדוגמה עכשיו, אחרי שזרקתי זנב ורבע של לטאה, אני חייבת לערבב שלושה סיבובים נגד כיוון השעון בקצב של סיבוב לדקה, ורק אז לזרוק את שאר הזנבות. אם אני אטעה, טוב, אין לי מושג מה יצא. ככה זה עובד."

פרסי הביט בה מרותק. היה ברור שהוא נפעם למראה רמת הדיוק הזאת, שספק אם יצליח להגיע אליה אי פעם עם הפרעת הקשב שלו. אנבת' גיחכה אליו.

הם בילו ככה כמה דקות, סביב שולחן המטבח, הרמיוני בוחשת וטוחנת ומוסיפה וצועקת על רון שיביא לה מרכיב כזה או אחר. לבסוף הנוזל בקדרה קיבל צבע אפור בוהק כמו שכתוב בדף. 

"מוכן!" פסקה הרמיוני. "עכשיו צריך רק לתת לו לרתוח עוד קצת, ולחכות." היא ניגשה אל הכיור.

"כמה זמן?" שאלה אנבת'.

"עשרים ושבע דקות," ענתה הרמיוני, שוטפת את ידיה המלוכלכות משאריות של מרכיבים. "שמישהו יפעיל טיימר או משהו!"

היא ניגבה את ידיה במגבת ירוקה בעוד פרסי מכוון את השעון שלו. הברז המשיך לטפטף גם אחרי שסגרה אותו, והיא הביטה בו במצח מכווץ.

"רון, אני חושבת שיש בעיה ב - אהההה!" היא קפצה אחורה בצרחה מבוהלת.

"הרמיוני, מה -" שאלתו של רון נקטעה כשמולם נגלתה דמות מטושטשת, משתקפת במי הברז שרק הגבירו את קצב הנזילה שלהם.

אנבת' ופרסי נעמדו בקפיצה, שולפים חרבות. הדמות היבהבה והיטשטשה, וקולות רקע קטועים התווספו. פיצוצים שנשמעו כמו נייר מרשרש הופיעו מאחורי הדמות.

ואז התמונה התחדדה, והחצויים מצאו את עצמם בוהים במקום מוכר, ובאדם מוכר עוד יותר.

ליתר דיוק, קנטאור מוכר עוד יותר.

"כירון!" קראה אנבת' מיד.

"מה קורה?" שאל פרסי בבהלה. כירון היה בדמות הסוס שלו, ועל גבו נשא אשפת חיצים. הקשת הייתה בידו, והוא לא הפסיק לירות לרגע.

מסביבו רצו חצויים, נלחמים בעוז במפלצות רבות ומגוונות. לא מהסוג שכיף לשבת איתם על כוס תה.

והכי גרוע - הם היו שם, במקום שהיה אמור להיות המקלט הבטוח. במחנה יופיטר.

"מה קורה?" שאלה הרמיוני בבהלה.

"מה הולך פה?" המשיך אותה רון.

"המפלצות איתרו אותנו," אמר כירון בקול קודר. הוא אפילו לא הביט בהם, הוא היה עסוק בלכוון למטרות חסרות ההגנה שלו. "משהו גרם לכל ההגנות של המחנה לקרוס."

אנבת' החווירה. "אוי לא. אוי לא. פרסי, הקוסמים מצאו אותם שוב. הם פתחו את הכניסה למפלצות."

"מה?" צעק כירון, מגביר את קולו כשפיצוץ מחריש אוזניים בקע מאיזה מקום.

"יש - כירון, וויל וניקו ורייצ'ל דיברו איתך? על הקוסמים?" שאל פרסי בדאגה, מגביר את קולו גם הוא.

ואז, אם זה אפשרי בכלל, כירון נראה קודר אף יותר. "לא. אתם חייבים להבטיח לי."

"מה?" שאלה אנבת', מבולבלת.

"תבטיחו שתעזבו את זה!" ההוא צעק בעוד אמפוזה משתוללת התנפלה עליו. 

"אבל - למה?" קראה אנבת'. "זה הפיתרון! זה מי שתוקף!"

"אנבת' -" הוא דקר את האמפוזה והיא התפוררה. "- אל תתעסקו בזה! זה הרבה יותר מורכב!"

"מה קרה?" שאל פרסי. "מה מורכב?"

"זה מסובך -" הוא נקטע שוב. ההשתקפות במים היטשטשה ושוב התמקדה. 

"כירון!" אנבת' כמעט צעקה. "תספר לנו מה!"

"הוא - תחפשו את - " ההשתקפות נקטעה והתחדדה שוב ושוב.

"לחפש את מי?" צרחה אנבת'.

"א - ינפ - פת - " הם הצליחו לשמוע רק חלקים ממה שאמר.

"כירון!" צעק פרסי.

"המכשף - "

איזה מכשף?"

"א  - " מילמולים לא מובנים. "ארתור - "

"אנחנו נבוא, כירון!" צעקה אנבת', אחוזת פאניקה. "אנחנו נבוא לעזור לכם!"

"לא - אל - " 

ההשתקפות נעלמה. זרם המים נפסק.

אנבת' ופרסי בהו שניהם במקום בו זרמו המים עד לפני רגע.

"מה לעזאזל הלך כאן?" שאלה הרמיוני, מעט פחד בקולה.

"א-אני לא מאמינה," לחשה אנבת'.

"הקוסמים," הסביר פרסי. "הם הגיעו למחנה הרומאים." נראה שהוא עוד מעכל.

"מה?" שאל רון.

"מחנה הרומאים," אמרה אנבת', עדיין מביטה בכיור. "כל החצויים היו שם, הרומאים והיוונים. אחרי שהמחנה היווני נהרס כולם עברו לשם. ועכשיו המפלצות חזרו. אוכלי המוות הסירו את ההגנות והמפלצות תקפו..." קולה גווע.

"מה הוא אמר?" שאלה הרמיוני, מנסה להיות מעשית. "כירון אמר שנחפש מישהו. איזה מכשף."

"ארתור," אמר פרסי. "הוא אמר שנחפש את המכשף ארתור."

אנבת' הסיטה את עיניה מהברז סוף סוף, והביטה בהרמיוני וברון במבט תקיף. "ארתור ינפ - משהו. נשמע לכם מוכר?"

הרמיוני הביטה ברון בתהיה. "ארתור ינפ...? לא, לא... אבל אולי... רון, אתה חושב על מה שאני חושבת?"

"על מה את חושבת?" שאל רון, חיוך מהוסס מתחיל להתפשט על פניו. היה ברור שהרמיוני עלתה על משהו.

עיניה נצצו כשענתה. "ינפ...תא?"

רון הזדקף בהפתעה. אנבת' ופרסי הביטו בה שניהם בשאלה.

הרמיוני יצאה במהירות מהמטבח וחזרה לאחר רגע, מדפדפת במרץ בספר עבה ובלוי.

"הרמיוני, לא ידעתי שאת עדיין מחזיקה בספר הישן הזה!" קרא רון בהפתעה. "אבל אנחנו כבר לא לומדים, למה את צריכה אותו?"

הרמיוני חייכה מבלי להוריד את עיניה מהספר. "תופתע לשמוע כמה שימושי 'הוגוורטס תולדות' יכול להיות, גם בלי קשר להוגוורטס. הנה זה, רק שנייה..."

פתאום השעון של פרסי ציפצף והקפיץ את כולם.

"עבר הזמן!" קראה הרמיוני. היא הניחה את הספר על השולחן ומיהרה למזוג שתי כוסות מהשיקוי, שצבעו היה כמו כסף מותך.

"לשתות עד הסוף," אמרה והעבירה את הכוסות לפרסי ואנבת'. שני החצויים קירבו את הכוסות אל פיהם ושתו.

"טעים?" שאל רון כשסיימו.

"דיי חסר טעם," אמר פרסי והניח את הכוס הריקה שלו על השולחן.

הרמיוני חזרה אל הספר והמשיכה להעביר דפים במהירות. היא עצרה בעמוד מאתיים שלושים ושש והביטה סביבה בניצחון.

"הראי של ינפתא," הקריאה בקול, "הוא ראי המראה את משאלתו הכמוסה ביותר של האדם הצופה, המשאלה שתגרום לו הכי הרבה אושר. הראי הובא להוגוורטס בשנת - לא, חכו רגע... הנה זה. הראי נקרא על שמו של יוצרו, מגלאיוס ארתור ינפתא. מגלאיוס יצר את המראה בשנת 1456, ומכר אותה לשר הקסמים של אותה תקופה, ג'ון מאנדל. המראה שהתה במשרד הקסמים במשך מספר שנים ואז נמכרה לוולברן מנקס... זהו, אני חושבת. אין עוד מידע עליו."

"אוקיי," אמרה אנבת'. "אוקיי. מה אנחנו יודעים על מגלאיוס ינפתא? תספרו לי הכל. מה זה הראי הזה?"

והם סיפרו. על השנה הראשונה, ואיך הארי מצא את הראי והראה אותו לרון, ועל הפגישה שלו עם דמבלדור...

"אוקיי," אמר פרסי. "אז הוא יצר איזה ראי משאלות לפני שש מאות שנה. למה שכירון ירצה שנחפש עליו?"

"זה בדיוק העניין," אמרה אנבת'. היא הביטה סביבה בעיניים בורקות וצמאות לידע. "אנחנו צריכים לגלות למה כירון רוצה שנחפש עליו. וכשנגלה, נבין איך הוא קשור לכל מה שקורה כאן."

רציתי לציין שהשם והמידע שנתתי על ינפתא מומצאים. אני לא יודעת אם איפשהו בספרים מצויין שמו או איזה מידע אחר עליו (חוץ מזה שהוא יצר את המראה), ולכן יכול להיות שטעיתי בפרטים. אם מישהו יודע ויכול לכתוב לי בתגובות אני מאוד אשמח, ואתקן את הפרק. אז תודה מראש.

הפרק הקודם		הפרק הבא