סוד הקסם היהודי

בס"ד

אילון אף פעם לא הבין למה תמיד אחרי חגים ארוכים יש עוד יום אחד של חופש, אבל הוא לא התנגד. עפלי"ם, לעומת זאת, התנגדו ובגדול, וכך קרה שבאותו יום חופש לכאורה אילון מצא את עצמו ממתין מחוץ לביתו עם מזוודה ביד.

"הם אמרו שהם יביאו מיניבוס לקחת אותך ואת כל הילדים של ירוחם לתחנת הרכבת הקרובה," אמא של אילון אמרה לו לפני שיצא לחכות לאותה הסעה שהייתה אמורה להגיע בשמונה בבוקר. אילון הביט בידו כאילו ניסה לחפש שם שעון יד, אך יד מצופה בפלומת שיער של נער בן 13 ויתומה משעון לא ענתה לו מה השעה. הוא ניסה לאמוד את השעה באמצעות השמש, כי נדמה היה לו שהוא ממתין בשמש כבר לפחות ארבעים וחמש דקות, ולא הבין מדוע המיניבוס שהובטח לו מתעכב כל כך. הוא דמיין את אימו, שכבר מצאה לה עבודה כמורה לנהיגה בירוחם, מתעצבנת על עפלי"ם שמפקירים את תלמידיהם ועוד בתקופה של גל פיגועים. הוא דמיין אותה תוקעת ברקס באמצע שיעור נהיגה של תיכוניסט רנדומלי כלשהו וצועקת עליו: "חוסר אחריות! פשוט חוסר אחריות!". התרחיש הדמיוני הזה שיעשע את אילון והוא אפילו פלט גיחוך קטן של צחוק, אבל קול נפץ פתאומי מחק את החיוך מפרצופו. ולא סתם קול נפץ, קולנפץ שלווה בעננת עשן. לאחר שהעשן התפזר אילון הבחין במיניבוס בצבעים זוהרים עומד מול ביתו, ומשם יצא אדם שמן ומשופם כבן חמישים שצעק: "האוטובוא הגיע! מי שצריך להגיע לעפלי"ם שיעלה!"

"אוטובוא? זה לא אוטובוס?" אילון שאל בחשש.

האיש הסתכל באילון ופרץ בצחוק. "אוטונוס? תגיד לי, זה נראה לך אנגליה? עכשיו אני מחפש איזה אחד, אלון מלמד, מכיר?"

"אילון, לא אלון," אילון מלמל כשהוא מתעב את האיש יותר מרגע לרגע.

"נו, מלמד, בוא, עלה, יש לך כלום זמן להגיע לרכבת אז תעלה לאוטובוא," האיש אמר ואילון עלה בחשש.

בתוך האוטובוא אילון ראה כיסאות עץ זרוקים להם באי סדר וכמה מתלמידי עפלי"ם מתרוצצים שם.

"ומה עם המזוודה? הכל אני צריך לעשות לך?" רגז האיש ושלף שרביט.

"וינגארדיום לאביוסה," הכריז האיש והמזוודות עפו היישר לתוך האוטובוס ונעלמו בכוך קטן שמעליו שלט מואר באותיות ניאון: "תא מטען".

"יאללה, ילד מחייך, תשב בכיזא, אני נוסע," האיש אמר והתיישב בכיסא הנהג.

"ילד מחייך... על מה חשבת כשבאתי? למה חייכת ככה?" הנהג מלמל כשהזיז כל מיני מתגים וכפתורים, ובקול נפץ האוטובוא החל לנסוע. אילון לא ראה דבר מהחלון משום שזה נראה כאילו האוטובוא נסע במהירות מסחררת. הנסיעה באוטובוא הזכירה לאילון את האוטונוס מספרי הארי פוטר, אך אילון כבר הבין שהספרים האלה כלל לא דומים למה שקורה בארצנו הקטנטונת.

"התחנה הבאה, הרכבת!" הנהג הכריז ואילון החל להסתובב באוטובוא, מצפה לראות פרצופים מוכרים כמו-

"היי! אילון!" קולו של אריאל נשמע ואילון מיהר לעברו.

"היי אריאל," אילון אמר חלושות.

"איך היה החג?" אריאל שאל והושיט בחביבות את ידו לאילון.

"איזה מהם...?" אילון אמר ואריאל פרץ בצחוק מתגלגל.

"הגענו," הנהג אמר ואילון הביט סביבו. הם היו בתחנת רכבת שלא הכיר.

"בוא מעלית יחד," אריאל אמר לאילון והם יצאו מהאוטובוא יחד עם כל הנוסעים. משכבת גילו של אילון היו שם רק הוא ואריאל.

"היי! איינשטיין!" ילד אחד פנה לאריאל.

"מה קורה, אזולאי?" אריאל ענה לו והם החליפו כיפים.

אותו אזולאי היה מוכר לאילון מאיזהו מקום.

"מה קורה?" אזולאי שאל את אילון ונתן לו צ'אפחה ידידותית בגב.

אחרי שהסתלק אילון שאל את אריאל: "אתה מכיר אותו?"

"בוודאי שאני מכיר אותו! הם משפחה ממש קרובה למשפחה שלנו!" איראל ענה, "לא ראית אותם ביום כיפור בבית הכנסת?"

ואז אילון נזכר מאיפה אזולאי מוכר לו כל כך. הוא היה בבית הכנסת ביום כיפור ליד הילד עם העיניים המוכרות. הוא גם היה ממש דומה לו. אילון הסיק שאם הם כל כך דומים, ואם אח אחד לומד בעפלי"ם, אולי גם האח השני קוסם ואולי הוא כאן בסביבה!

"אילון?"

"מה? מי? כן!" אילון אמר פתאום. הוא לא שם לב שאריאל קרא לו בזמן שחלם בהקיץ.

"אילון, בוא למעלית!" אריאל לקח את אילון איתו.

"מי זה האזולאי הזה?" אילון שאל כשהם היו בדרכם.

"הוא בכיתה ט' והוא מבית פרס. הוא בא ממשפחה של קוסמים ויש לו אחות תאומה בבית קלוגשפט ועוד אח קטן בכיתה ו שבטח גם יהיה קוסם."

אזולאי... זה שם המשפחה של הילד עם העיניים האלה.

"אילון?" אריאל שאל אותו.

"אה, כן,כן," אילון ענה. הוא שם לב שהם הגיעו למעלית יחד עם כל נוסעי האוטובוא והם נכנסו יחד. כל אחד בתורו לחץ בשרביטו על כפתור המעלית. גם אילון לחץ כשהגיע תורו.

כשכולם סיימו ללחוץ דלת המעלית נסגרה והמזכירה האלקטרונית של המעלית התחילה לומר: "כל השרביטים שלחצו על הכפתור מזוהים במערכת. אזולאי דביר, אזולאי מאיה, איינשטיין אברהם, איינשטיין אריאל, איינשטיין עידו, איינשטיין תהילה, גלבוע יואב, וינטר שמרית, חיון יעל, כהן אברהם, כהן אילן, כהן מור, כהן נדב, כהן שגית, מלמד אילון, סגל נתנאל, שערני הדס, ברוכים השבים לעפלי"ם. תהנו מנסיעתכם חזרה לבית הספר. הרכבת עתידה לצאת בשעה-" הקריינית נעצרה פתאום, ואז המשיכה בקול רובוטי יותר: "אחת עשרה בבוקר-" ונעצרה שוב. אילון לא הופתע כי הוא חווה זאת בנסיעתו הקודמת, אבל אז הוא היה לבד בתא ופה הוא חולק את מקומו עם כל כך הרבה אנשים, וכמה אחים יש לאריאל?!

"תודה ונסיעה טובה," סיים הקול לדבר ודלתות המעלית נפתחו ישר לרכבת.

במהלך הנסיעה, שהפעם התחילה בזמןף אילון לא מצא את עומר, אבל הוא זכה לראות משהו מעניין לא פחות:

"תצחק תצחק, אבל אותך כל כך עומדים לקרוע בשנה הבאה," אמרה תהילה איינשטיין ברוגז לעידו איינשטיין שישב והתגלגל מצחוק. אריאל איישנטיין ישב בצד והסביר לאילון: "תהילה שהיא בכיתה י"ב ועידו שהוא בכיתה י' התחילו בסוכות לריב למי יהיה יותר קשה בלימודים."

"ואברהם בכיתה ט?" אילון שאל ישר.

"כן, יש עם זה בעיה?" אברהם פנה פתאום לאילון.

"א... אני בסדר.." אילון אמר בפחד ואברהם צחק. "יש לו אופי של רהב לילד הזה, תמצא חברים נורמלים אריאל."

"עזוב אותו," אריאל אמר לאילון, "אברהם סתם ממורמר כי גיל ההתבגרות ודברים כאלה שנבין רק אחרי הבר מצווה."

"ודרך אברהם הכרת את אזולאי דביר?" שאל אילון שכבר ידע את שמו של אותו אזולאי בזכות קולה הערב של הקריינית מהמעלית, אך הוא לא זכה לתשובה כי אריאל ואברהם היו עסוקים בלחנוק זה את זה.

"אולי תפסיקו?!" קול נשי קטע את ריבם והם פנו להביט במקור הקול.

"היי תמר, איך היה החופש?" עידו קפץ וניגש לבחורה שהשתיקה אותם. השיער שלה היה ירוק באופן טבעי ומוזר והעיניים שלה נראו עייפות ומודאגות.

"היי עידו," תמר אמרה והם החליפו נשיקה חפוזה. "היי תהילה, אברהם, אריאל. מי זה?" היא הצביעה על אילון.

"זה החבר הרהבי של אריאל," אברהם אמר וניגש לאריאל.

"אברהם, די," עידו אמר.

"אה, כשתמר פה אתה פתאום הופך למבוגר אחראי!" אברהם התלונן.

"וכשתמר פה אתה הופך לתינוק!" עידו זעף.

"אויש, תפסיקו שניכם," תהילה צעקה.

"בנים..." היא הוסיפה לעצמה בשקט.

"דווקא החבר הרהבי של אריאל לא נראה חלק מהנוף האלים הזה שלכם," תמר אמרה ואילון הרגיש א לחייו מאדימות.

"זה כי אני יודע לבחור את החברים שלי," אריאל אמר בגאוה ואילון הרגיש את פניו בוערות.

"עד כמה הוא באמת שווה משהו? הוא שתק כל הנסיעה!" אברהם אמר, "תגיד משהו ילד!"

אילון נשא תפילה חרישית לבורא עולם שיפער את רצפת הרכבת ושאילון יבלע שם ויימרח על הפסים או משהו, וכמה שיותר כואב יותר טוב, רק שאברהם יפסיק כבר!

"אני חושבת שהוא יודע לבד מתי הוא צריך לדבר ומתי לא," תהילה ניסתה לגנון עליו.

"אבל תהילה, הוא לא הוציאמילה כל הדרך!" עידו הוסיף.

"כן, איך קוראים לו בכלל?" תמר שאלה.

"נו, אילון, מה קרה?" אריאל חייך אליו.

אילון הרגיש רע. ראייתו התערפלה.

"אני החברה של עידו, שזה האח הטוב יותר," צחקה תמר, "ואתה אילון?"

"תעזבו את המסכן הזה..." תהילה אמרה בשקט למרות שמקולה נשמע שזה חסר סיכוי.

אילון הרגיש את רצפת הרכבת מתקרבת אליו במהירות מסחררת.

הרכבת נעצרה.

"נוסעים יקרים, נא לרדת. הציוד האישי שלכם יועבר למגוריכם." נשמע קול במערכת הכריזה של הרכבת.

"גם שנה ראשונה יוצאים עכשיו," אריאל אמר לאילון והשניים יצאו מהרכבת יחד עם כל הנוסעים.

"איזה משפחה קרועה יש לי, נכון?" אריאל אמר בחיוך, ואילון הנהן ורץ משם לחדר המועדון שלו.

הוא הגיע לאקווריום וצעק: "לחוח! לחוח!"

אחד מהדגים באקווריום נעצר, םנה לאילון ואז הניד בראשו. זה מוזר, אילון יודע שדגים לא יכולים לעשות זאת, אבל הדג עשה את זה.

"היי, הילד שהסתנן למסיבה שלנו ביום הראשון ללימודים," נשמע קול מאחורי אילון. הוא הסתובב בפחד וראה את סתיו המדריך מתקרב אליו.

"הסיסמה שונתה, לא שמעת? או שיצאת לחופשה בבית?" סתיו שאל אותו. אילון לא ענה.

"לא עונה, אה?" סתיו אמר, "נו, לא נורא, אני לא מניאק. בוא תיכנס הביתה, למועדון של רהב," סתיו אמר והתקרב לאקווריום.

"תולעת שני," סתיו אמר והאקווריום סב על צירו. סתיו נכנס ולקח איתו את אילון.

"תודה," אילון לחש.

"בכיף, ילד, אם אתה צריך משהו אני פה, תן צקה וסתיו יגיע," סתיו אמר, טפח על שכמותיו של אילון ועלה לחדר השינה שלו.

אילון ההיבט בחדר המועדון הריק ועלה גם הוא לחדר השינה שלו, ועל מיטתו חיכה לו פתק שמזכיר לו שמחר הלימודים ממשיכים כרגיל ואוי ואבוי לו אם יאחר. אילון נשכב על מיטתו וחשב.

האם פתק המיון עשה החלטה נכונה והוא באמת שייך לבית רהב? האם-

"שאלום!" נשמע קולו של עומר שנכנס לחדר השינה וכך קטע גל מחשבות די טרחני שעמד לצוף במוחו של אילון.

"לא ראיתי אותך ברכבת אז טיפה דאגתי, אבל לא נורא, מצאתי לי קרון לבד," עומר אמר בחיוך וניגש למיטתו של אילון.

"סליחה," אילון לחש.

"נו, בקטנה, אנחנו חברים. קורה לפעמים שמתפלק לנו משהו בלי כוונה," עומר אמר והתיישב לצד אילון השוכב.

"יאללה, מחר חוזרים ללימודים," עומר אמר וטפח קלות על ראשו של אילון שלא החזיר לו תשובה.

"נרדמת, אה? בטח היה לך כיף בבית בחג..." עומר אמר לעצמו ונשכב במיטתו. אילון באמת נרדם, לשם שינוי, ובחלומו אברהם ואזולאי רדפו אחריו וסתיו הגן עליו יחד עם זוג עיניים מתוקות מתוקות.

הפרק הקודם		הפרק הבא