עוד פעם אחת

כעבור שנה, חורף בהוגוורטס- 

היום זה היום הראשון שלי לשנה השביעית! אני כל כך מתרגשת, לעזאזל. אני מתארגנת בשיא המהירות שלי והולכת לעבר תחנת הרכבת קינגס קרוס. 

לרון ומלרי היה אתמול חודש ביחד. הם עשו הכל ביחד. הם תמיד היו ביחד. אבל היא בוגדת בו, למה הוא לא הבין את זה? הוא מטומטם? אני רון והארי כלל לא נפגשנו בחופשת הקיץ.. בכלל. 

ואני? אני רווקה, אם אפשר לומר. מאז פרד אין לי קשר משמעותו עם אף בן, רק עם ג'ייקוב. אני מרגישה שאני מאוהבת בג'ייקוב. אבל גם ברון, הוא שונה.. הוא שונה מאוד מרון. הוא חתיך, שנון, מצחיק ואוהב. אבל הוא הפכפך בטירוף. פעם אחת כמו גשם ורעמים ופעם אחת כמו קיץ ושמש חמה. 

ורון? רון הוא ההגדרה לשלמות. הוא תמיד נעים ואוהב יותר מכל אחד אחר. אבל איבדתי אותו ואין לי כל כך מה לעשות לגבי זה. אהבה חד צדדית מחליאה. 
-- 

ישבתי עם ג'ייקוב בתא הרכבת. צוחקים, אוכלים ומדברים. אני וג'ייקוב תא צמוד ליד מלרי והארי ורון. 

"אז מה הולך עם מלרי?" שאלתי בנונשלנטיות. 

"חרא. בדיוק על זה רציתי לדבר. את, הרמיוני- הולכת לעזור לי בזה. נפרדנו. את תעזרי לי בלגרום לה לקנא כי לה יש את רוני פוני שלה." 
הוא אמר בלגלוג והרגשתי שאני רותחת מזעם אך נרגעתי. הוא לא שלה, הוא שלי. 

"המממ, בסדר." אמרתי והמבטים שלנו התנגשו. העיינים החומות שלי בתוך העיניים הירוקות שלו. 
אפשר לטבוע בהן, בחיי. 

"תנשקי אותי." הוא דרש. 

"מ-מה?" שאלתי בחוסר הבנה, מה לעזאזל? 

"שמעת אותי," הוא אמר וישב מולי. 

הנשיקה נמשכה כמו כמה ימים שטופי שמש. השפתיים שלו חמות ונעימות, בדיוק כמו הנשיקה הזו. הלב שלי פועם בקצב מהיר מדי, כאילו דופקים על שולחן, ואני חמה בטירוף. השפתיים שלו נעות באיטיות כנגד שלי ואני לא מתנגדת. 

התנתקנו באיטיות. אני מסמיקה עד שורש שיערי והוא מסתכל עליי ומחייך. 


הוא משך אותי לחיבוק ארוך וראיתי שהם צפו. שלושתם צפו. בעינייה של מלרי היה ברק וכעס. היא הביטה בי בשנאה. אני מרגישה כמו שחקנית.

"את מנשקת נחמד," 

"גם אתה לא רע," אמרתי וצחקתי.
---- 


אני וג'ייקוב יצאנו מהרכבת לעבר המסדרון הגדול. 

"הרמיוני!" שמעתי מישהו קורא בשמי. הקול הזה יותר מדי מוכר לי.

"היי הרמיוני, חכי!" רון רץ לעברי, מתנשף. למה הוא קורא לי ומה הוא צריך ממני ולמה הלב שלי על 360° ולמה אני חמה מאוד פתאום?

"תקשיבי ותקשיבי טוב," 

"הממ?" אמרתי וניסיתי להישאר אדישה למרות הסומק האדמדם שעלה בלחיי. 

"אם את מנסה לגרום לי לקנא, תדעי שזה לא הולך לך כפי שרצית." הוא אמר בכעס ושילב את ידיו.

"את באה?" קרא ג'ייקוב. 

הנהנתי אליו וחזרתי לרון. 

"לא, אתה תקשיב לי. אתה לא משנה לי כבר, בסדר? מה קרה, אסור לי להיות עם אנשים חוץ ממך? אתה המשכת הלאה, וכך גם אני," 
אמרתי בעצב את המשפט האחרון. אני לא באמת המשכתי הלאה, אני עדיין כעוסה ומעוצבנת על רון ועדיין אוהבת אותו. הסתובבתי אחורה אך הוא משך בידי. 

"אני לא רוצה שתהיי איתו." הוא אמר וידיו נקמצות לאגרופים. 

"מה? מי אתה, אבא שלי? אתה מחליא אותי רון." אמרתי בכעס שוב. 

שנינו הלכנו בנפרד לעבר המסדרון הגדול. 

"הכל בסדר הרמיוני?" שאל ג'ייקוב. 
"כן, למה שלא יהיה?" אמרתי והסתכלתי על הרצפה. 

"את רוצה לנסות באמת את הקטע ששנינו נהיה יחד?" הוא שאל לפתע. מה? 

"א-א-בטח." אמרתי בגמגום והעיניים הירוקות שלו חייכו אלי.

הוא התקרב אליי ונישק אותי לפתע. הוא מריח כל כך טוב לעזאזל. או שהוא לעס 20 מסטיקי מנטה, או שהוא התבשם בריח מנטה. 

"אני לא רוצה שתהיי איתו." 

"מה?" זה גם מה שרון אמר לי. המשפט מהדהד בראש שלי. 

"את רק שלי, אני לא רוצה לאבד אותך כמו שאיבדתי את מלרי." הוא אמר בעצב. 

"אתה יודע שהיא בגדה בך, לא?" שאלתי, ולפתע העיניים שלו התרחבו. הסברתי לו הכל והוא היה יותר עצוב ממה שהוא היה. 

"אני מצטערת," אמרתי וחיבקתי אותו.

"אבל עכשיו יש לי אותך," הוא אמר ונתן לי נשיקה במצח. 

(הערת הכותבת- אם מי אתם רוצים שהרמיוני תהיה???? תכתבו למטה!!!!!!!!!) 
---- 

הפרק הקודם		הפרק הבא