הנשיקה האסורה

נקודת מבט הרמיוני (גוף ראשון):

עיניי נפקחו בזהירות.

צמצתי כמה פעמים כדי להתרגל לאור המסנוור של המרפאה.

רגע, מה אני עושה במרפאה?

ולאחר כמה שניות נזכרתי.

הביטתי למיטה שלידי בציפייה.

פניי נפלו כשגיליתי את המיטה ריקה.

"אני בצד השני" נשמע קול.

סובבתי את ראשי הפועם בכאב בעדינות.

דראקו ישב על המיטה השנייה.

ידו הייתה חבושה בתחבושת ולמרות זאת השריטה האדומה בלטה על כף ידו ונראה היה שהיא גם נמצאת על כל זרועו.

"אני מצטער." הוא אמר בשקט.

האף שלו נראה קצת עקום.

"זו לא אשמתך" הקול שלי היה צרוד מהרגיל.

"זו כן." הוא המשיך לומר.

למה הוא כזה עקשן?

אה נכון, גם אני כזאת.

"אז אתה יודע מה? אתה צודק, אתה אשם! ואני סולחת לך!"

ניסיתי לקום לתנוחת ישיבה.

דראקו קפץ מהמיטה שלו ועזר לי להתרומם.

שתי ידיו עדיין אחזו בכתפיי גם אחרי שהתיישבתי.

עינינו נפגשו בשנית.

שניות לאחר מכן הרגשתי את שפתיו על שפתי.

הוא היסס.

הישקתי אותו בחוזקה.

הוא חיבק אותי ונישק אותי.

זה היה מושלם.

זה היה.

נקודת מבט של מישהו שתכף תגלו מי הוא (גוף ראשון):

הרגשתי את הלב שלי נשבר לרסיסים.

דמעות פרצו מעיני וידי התכווצו לצורת אגרופים שהוצמדו בכוח אל צידי גופי.

נשמעה מאחורי השתנקות.

יד נוקשה הונחה על כתפיץ

"תגיד לי שאני מדמיין את זה!" נשמע קולו המתחנן של הארי.

הרמיוני ומאלפוי נותקו אחד מהשנייה והביטו לכיונינו במבוכה.

ג'יני שעמדה מאחורי התקדמה כמה צעדים קדימה ואז ניערה את ראשה במהירות.

היא מצמצה כמה רגעים, הסתובבה וברחה משם בצרחות אימה.

"בבקשה, בבקשה! תגיד לי שדימיינתי את זה." הארי התחנן.

"הארי," נשמע קולה החלוש של הרמיוני.

הארי עיוות את פניו בכעס והסתובב.

הוא הלך משם.

נשארתי קפוא.

לא האמנתי למה שקרה לפני כמה שניות.

"רון?" הרמיוני פנתה אליי ותחינה בקולה.

היא צעדה צעד אחד לכיווני.

במוחי עברו אלפי תשובות וצעקות שהייתי יכול לצעוק עליה אבל במקום זאת נפלט מפי "איך יכולת?"

הסתובבתי כלא מאמין כשהיא קוראת מאחוריי "רון, רון! בבקשה!"

הפרק הקודם		הפרק הבא