שקרים קטנים ולבנים

היי כולם, אני ממש מצטערת על האיחור, פשוט אין לי הרבה זמן פנוי :(

כתבתי עוד פיקצר, אז מי שמעוניין -

http://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=7035&showchap=1

תהנו :)

"אמת או חובה?"

מעגל התלמידים שישב על הריצפה הקרה היה ממוקם בחלק האחורי והחשוך יותר של המרתף. כשלושים תלמידים בערך נחו זה לצד זה ובעינהם ניצוץ של התלהבות, נרגשים ומתוחים וצמודים אחד לשני.

לשחק אמת או חובה היה סוג של מסורת, בכל מסיבה כל התלמידים שנותר בהם קצת מרץ ומעט פיקחות היו משתתפים ומאתגרים איש את רעהו. מי שהיה אחראי על המשחק הזה היה סטיב מקהול, נער סלית'רני מלא נקודות חן, עם פה קטן וחצוף. אם היה שכל בראשך, לעולם לא היית מאז לענות חובה כשהוא היה שואל אותך. הדברים שהוא היה מצווה עלייך לעשות לא היו פשוטים או נחמדים לפי הנורמות המקובלות.

אן זכרה שבשנה שעברה ויולט סיפרה לה כמה פעמים על הדברים שסטיב היה מחייב ילדים לעשות, הנערה עם השיער הסגול נשארה עם לסת שמוטה ועיניים פקוחות לרווחה. פעם אחת הוא ביקש מאיזה נער מבית רייבנקלו לקפוץ מהגדל הכי גבוה בטירה עם מטאטא ולנחות על הדשא בקילילות, פעם אחרת הוא ביקש מנער גריפנדורי לגנוב עשר צנצנות מלאות בדברים מוזרים מחדרו של פרופסור סנייפ, והייתה אפילו פעם אחת שהוא אמר לאיזה ילדה לנשק צרפתית את אחיה התאום.

עכשיו, הנער הסלית'ריני ישב עם רגליים מתוחות לפנים ובידיו בקבוק זכוכית ריק, עיניו החתוליות בוחנות את כל היושבים. אן ידעה היטב שזה יהיה רעיון גרוע להסכים להשתתף במשחק האדיוטי הזה. אבל נראה שבזמן האחרון היא משתכנעת יותר מדי בקלות, אפילו ללא שום התנדגות או מחאה.

"אמת" שיהקה ויולט בתגובה וכל המשתתפים גיחכו בשעשוע.

אחרי שויולט "הצילה" אותה מידיו של קייל, אן שתתה עוד שתי כוסות מלאות מהנוזל הורוד-מתוק. היא קצת ריחפה וחיוך תמידי היה מרוח על פניה, אבל זה הרגיש נעים וחמים למרות הקור ששרר בחדר הגדול.

אן הסתכלה על חברתה וצחוק עדין ומוזר יצא מפיה. לוזרית! חשבה לעצמה.

"אמת שאת וגרג אוון שכבתם בתחילת השנה השלישית?"

ויולט רק גילגלה את עיניה בבוז ופלטה "אמת"

החיוך נמחק מפניה של אן בזמן שהשאר צחקו כמו מטורפים. זה לא היה כזה מצחיק אחרי הכל, אבל אן הניחה שזה השפעת האלכוהול. היא הביטה בחברתה בחוסר אמון ודחפה את כתפה קלות "את צוחקת עליי? את רוצה להגיד לי שאת איבדת את הבתולין שלך עוד לפני גיל 14?" היא שאלה בסקרנות.

"מה הביג דיל" ויולט נחרה "וחוץ מזה, את לא יכולה להכחיש שגרג היה לוהט כבר מהשנה הראשונה"

אן רק ציחקקה והינהנה בהסכמה, היא ניסתה להיזכר מי זה לעזעזאל גרג אוון בכלל, אבל הראש שלה פעל באיטיות, כמו מחשב ישן ומלא אבק.

במשך החצי השעה שלאחר מכן המשחק המשיך בקצב מסחרר, נערה עם שיער בהיר היתה צריכה להישאר עד סוף הערב רק בבגדיה התחותנים (מה שהיה לא כל כך נורא כי השמלה שלה היתה במילא 10% בד), נערה אחרת בעלת משקפיים מסוגננים הייתה צריכה לשתות שש כוסות מלאות בוויסקי ונער מבית סלית'רין - אן היתה כמעט בטוחה ששמו הוא קווין - הודה באיזה מעשה גנבה שהוא ביצע בשנתו השנייה בהגוורטס. צחוק מלא חיים ומחיאות כפיים חזקות מילאו את אוזינה של אן, רעש המוזיקה עדיין דופק וחודר באכזריות לראשה הכואב.

אם להיות כנים, אן לא באמת הכירה את כל התלמידים ששיחקו. היא הצליחה לזהות רק שניים או שלושה מהם חוץ מויולט וסטיב, אבל בכל זאת היא הרגישה שייכת איכשהו. אחרי הכל, בהגוורטס היה מספר עצום של תלמידים, להכיר את כולם היתה משימה בלתי אפשרית. אן הסתכלה על כל הנוכחים במעגל ותהתה האם גם הם מרגישים את מה שהיא מרגישה, הרגשה של תנור חימום והתכרבלות עם גור חתולים חדש.

בקבוק הזכוכית הסתובב שוב, סטיב הסתכל עליו בריכוז עם מבט מלא סקרנות.

להפתעתה הרבה של אן, הבקבוק עצר והיה מכוון אליה בפעם הראשונה. היא לא ציפתה לזה.

"אמת או חובה?" שאל סטיב עם חיוך קטן וממזרי

"חובה" פלטה אן מבלי לחשוב וידיה כיסו את פיה במהירות.

הנער מלא נקודות החן הביט בה עם מבט שאן לא הצליחה לפרש, אבל היא היתה מגדירה אותו בתור מבט מרושע וזדוני.

"טוב ויפה" הוא אמר

"אוווווווו" צעקו כולם והחלו למחוא כפיים בהתלהבות, הם בהחלט מחכים לרגעים האלה חשבה אן

אני צריכה לשתות לעיתים דחופות יותר חשבה לעצמה והביטה בסטיב עם חיוך מלא שיניים. בדרך כלל היא יצור פחדן וביישן, היא לא מעזה לעשות הרבה דברים בפני אנשים והיא מפחדת כמעט מכל דבר שזז, אבל באותו הרגע כל מה שהיא הרגישה זה היה אומץ ורצון לעשות משהו שישאיר לכולם זיכרון מיוחד ממנה.

"חובה עלייך לעלות על הבמה הקטנה ששם" הוא אמר והצביע על הפינה המזרחית של המרתף, המקום שלידו ישב נער עם שיער קוצני שהיה אחראי על המוזיקה "ולשיר שיר ,ובגלל שאני כל כך נדיב, את תוכלי לבחור איזה שיר זה יהיה"

אן החווירה. זה לא מה שהיא חשבה שזה יהיה. היא מוכנה לעשות משהו מסוכן ומביך בפני כל היושבים כאן במשחק אבל בשום פנים ואופן בפני כמעט 400 איש. היא מעולם לא חשבה שהיא תצטרך לשיר בפני כולם, במיוחד כשהיא לבושה כמו נערת ליווי ושהברכיים שלה רועדות.

"קחי את זה" הגישה לה ויולט כוס מלאה באלכוהול "זה יעזור לך, מבטיחה"

אן הסתכלה על הכוס בבחילה הולכת וגוברת, חטפה אותה מידה של חברתה ושתתה את הכל בלגימה אחת.

עכשיו או לעולם לא חשבה והתחילה להתקדם לכיוון הבמה. כשהיא הגיעה לקידמת הבמה, הנער עם הקוצים הסתכל עליה והיא סימנה לו להתקרב עם האצבע שלה, כשהוא היה קרוב אליה היא עמדה על קצות אצבעותיה ולחשה את שם השיר באוזן שלו.

היא עלתה על הבמה הקטנה ולקחה את המיקרופון בידיה הקטנות. רוב הנוכחים בחדר לא שמו לב אליה, רק כמה בודדים פנו להביט בה עם עיניים סקרניות.

בזכות מה שויולט נתנה לה לשתות היא הצליחה לבלוע את הלחץ שחשה, עכשיו היא הרגישה משוחררת יותר.

המוזיקה התחילה להתנגן ואן חייכה בשמחה, היא אוהבת את השיר הזה.

You think you know me
But you don't know me
You think you own me

But you can't control me

ראשים אט אט החלו להסב את מבטם לכיוון הבמה, מבטים מופתעים הופיעו על פניהם של תלמידי הגוורטס. חיוכה של אן התחרב והיא התחילה לזוז קצת לפי הקצב, ביטחון התחיל לזרום לתוכה.

You look at me and there's just one thing that you see
So listen to me
Listen to me

עכשיו, גם חלק מהתלמידים על רחבת הריקודים התחילו לנוע לפי קצב השיר וליבה של אן ניתר בקרבה. אורות בצבע אדום וכחול היבהבו על הרחבה והרוקדים נראו כמו מתוך חלום, יפים וצבעוניים, שמחים ורוקדים בשלמות.

אן לקחה נשימה ארוכה לפני הפיזמון, האוויר כיאלו ברח מריאותיה בכל פעם שניסתה לנשום כמו שצריך.

You push me back
I'll push you back
Harder, harder
You scream at me
I'll scream at you
Louder, L-L-L-L-Louder

עכשיו כל העיניים במרתף היו מופנות לאן, בנסיבות אחרות היא היתה מסמיקה וכנראה מתעלפת, אבל העיניים ההמומות והתלמידים הקופצים על רחבת הריקודים הסבו לה ביטחון, והיא המשיכה.

I'm dangerous, I'm warning you

But you're not afraid of me
And I can't convince you
You don't know me

"את רק צריכה לנסות, ואז תגלי שהכל אפשרי"

You think you got me

But you don't get me
You think you want me
But you don't know what you're getting into

There's so much more to me then what you think you see
So listen to me
Just listen to me

You push me back
I'll push you back
Harder, harder
You scream at me
I'll scream at you
Louder, L-L-L-L-Louder

I'm dangerous, I'm warning you
But you're not afraid of me
And I can't convince you
You don't know me

And the longer that you stay, the ice is melting
(And the pain it feels okay, it feels okay (hey

You push me back
I'll push you back
You scream at me
I'll scream at you
Louder, louder, louder, louder
Louder, louder, louder, louder
Louder

You push me back
I'll push you back
Harder, harder
You scream at me
I'll scream at you
Louder, L-L-L-L-Louder

I'm dangerous, I'm warning you
But you're not afraid of me
And I can't convince you
And I don't have to

כולם זזו לפי הקצב, חלקם שרקו ומחאו כפיים. אן הביטה בהם בהתרגשות ובהכרת תודה. לפתע, עיניה פגשו בעיניים אפורות וגדלות שהביטו בה בסקרנות מעורבת בפליאה, היא הסתכלה על דראקו מאלפוי בזמן ששרה את השורה האחרונה -

I think you know me

אחרי השורה האחרונה מחיאות הכפיים התחזקו קצת יותר, אן ניתקה את עיניה מדראקו וחייכה. היא השתחווה בשעשוע וירדה מהבמה מסוחררת, קיראות אהדה עדיין נשמעו ברקע ודעכו רק שהשיר הבא התחיל להתנגן. אן ירדה במדרגות של הבמה הקטנה ברגליים רועדות, היא הרגישה שכל גופה עשוי ג'לי ושראשה מלא נוצות. היא לא האמינה למזלה הטוב, הקול שלה היה גבוה וחלק בדיוק כמו שהוא צריך להיות.

כשהיא היתה במדרגה האחרונה, רגליה איכשהו הסתבכו אחת בשנייה והיא מעדה. רגע לפני שנפלה יד חזקה וקשה תפסה את הזרוע שלה וישרה אותה. אן מילמלה 'תודה' והרימה את מבטה בכדי לראות למי שייכת היד ונשימתה נעצרה בגרונה.

"אני מציע לך לחזור לנעליים שטוחות, לפחות ככה לא תשברי את המפרקת שלך" אמר דראקו מאלפוי וחיוך דק על השפתיים שלו.

כשהיתה על הבמה, אן הבחינה בו לרגע והסיטה את מבטה. אבל עכשיו היתה לה את ההזדמנות לבחון אותו יותר בעיון. שערו הבהיר היה מסורק לאחור בקפידה ושפתיו היו בגוון אדום בוהק, כיאלו מרח עליהן אודם.

הוא לבש חולצה ללא שרוולים בצבע שחור עם כתוביות בירוק זוהר וג'ינס שחור צמוד. אן התפעלה מהמראה של דראקו, רק עכשיו שמה לב כד כמה הוא גדול ורחב לעומתה.

"ואני מציעה לך להפסיק לצחוק עליי לפני שאני ישבור לך את המפרקת" אן השיבה וניסתה לבלוע את החיוך שלה, משועשעת.

דראקו גיחך קלות והצביע עם ראשו לכיוון הבמה "המסר שהעברת על הבמה הבהיר לי את זה היטב"

הנערה עם השיער הסגול גילגלה את עיניה וניסתה לשמור על הבעה רצינית ללא הצלחה.

"מה דחף אותך לעשות את זה? הוא שאל ועיניו מלאות תהייה

"לעשות מה?" אן שאלה בטיפשות מכוונת

"לעלות לשיר"

אן הסתכלה לכיוון המעגל שישבה בו לפני עשר דקות, היא ניסתה לראות מה קורה שם, היה נראה לה שכולם כבר המשיכו לשחק.

"סטיב" ענתה פשוטות

"אוווו, אם הייתי יודע שאת אוהבת דברים מהסוג הזה גם אני הייתי משתתף" הנער הבלונדיני קרץ והסב גם הוא את מבטו למקום שבו ישבו הנערים שהשתעשעו עם בקבוק הזכוכית.

אן החזירה את עיניה לדראקו ובחנה אותו שוב. פניו היו חלקות לגמרי ועיניו דלקו כמו שתי כוכבים, אפורות וגדולות.

"יש לך עיניים יפות" היא אמרה ודראקו פנה להביט בה בהפתעה, היא אפילו הפתיעה מעט את עצמה.

מאלפוי הרים את גבותיו לעומתה "את חושבת?"

אן הינהנה באיטיות, לפתע היא רצתה לגעת בפניו ובשערו המסודר בשלמות "אם לא היית קוץ בתחת כל הזמן, אולי אפילו היית מחבבת אותך דראקו מאלפוי"

הוא רק הביט בה במשך כמה דקות בשתיקה, בולע את המילים שהיא אמרה בלי לחשוב. כאב הראש שלה רק הלך וגבר והעייפות התחילה להזדחל לתוך השרירים שלה.

"מאלפוי לא הוריד ממך ומהאדיוט את העיניים...ברגע שהתחפפתם מהרחבה הוא המשיך לעקוב אחריכם בעיניו..."

לפתע, מילותיה של ויולט צצו בראשה, אלפי השאלות שעלו בה לפני שעה צפו שוב. מנקרות בה בחוזקה מטרידה.

"תגיד, אתה עוקב אחרי או משהו?" היא שאלה בטון קשה יותר פתאום ותהתה בליבה האם זאת הסיבה שהוא כל כך נחמד אליה.

דראקו רק המשיך להביט בה בשתיקה, אף מילה לא יוצאת מפיו.

הוא נראה בפניאקה חשבה לעצמה הנערה ההפלאפית

"מצטער, אני חייב ללכת" הוא אמר לבסוף במהירות ופנה משם לכיוון היציאה מהמרתף, משאיר את אן מבולבלת, עייפה ומותשת, לגמרי לבדה.

אשמח נורא לשמוע מה אתם חושבים :)

קישור לשיר : https://www.youtube.com/watch?v=UC9C5OR9kTI

הפרק הקודם		הפרק הבא