תאומים לא זהים

סופסוף המשכתי!!!

יאי

כי סופסוף יש לי שמן...

ממש מצטערת על החודשים שלקחו לי להמשיך.

אבל עכשיו,

לפרק!

הבטתי סביב.

הכל נראה קורן כל-כך, ומסביבי צעקו אליי כותרות של חנויות ורובן- ממש מוזרות.

"מאדאם מלקין", "אוליבנדרס", "גלידה בקדרה" ועוד מלא!

באיזשהו שלב שבו אני ואמא צעדנו מאחורי המכשפה מאתמול, עברנו ליד חנות כלשהי שבקע ממנה ריח מבחיל, וקור ממש נוגד את מזג האוויר.

האטתי את צעדי שניות אחדות, והתבוננתי בחלון הראווה.

כל מיני מבצעים מוזרים היו רשומים עליו, כדון:

"קנו חמישה מעיי דרקון ותקבלו את השישי במתנה!" או- "עיני חיפושיות, חרמש לקילו!"

הסתכלתי על הכווסות המלאות  בדברים צבעוניים וריריים שניצבו שם, וכשבאתי לשאול את המכשפה, היא נעלמה לי.

"גברת קלפס!" נלחצתי והתחלתי לקרוא בשמה.

"אמא!!!" המשכתי לצעוק, לא שמה לב אל העורבים והשבים. "איפה אתן?" 

דמעות ביצבצו בזוויות עיני.

לפתע חשתי באדם העומד מאחורי. הסתובבתי, והרמתי את פניי. הרגשתי שהוא נרתע מעט כשראה את פני, והוא לחש בשקט ובהלם: "חיי כפכפיו של מרלין... סמנת'ה בלומדרק...?"

קימטתי את מצחי והבטתי בו.

"מה?" שאלתי.

הוא מהר כיחכח בגרונו ושאל אותי ברשמיות "את צריכה משהו?"

"כן. איבדתי את אמא שלי ואת המכשפה שהובילה אותנו. קראו לה גברת קלפס. ראית אותה במקרה?"

הוא חייך. "אז את בוודאי הרמיוני! כן כן- ראיתי אותה בדרך לגרינגוסט. את יודעת איפה זה?"

"לא" השבתי.

הוא סימן את הדרך באצבעו, והסביר לי איפה הבנק הזה.

יצאתי לדרך, והבטתי אחורה. מצפה לראות אנשים, אבל הוא עמד שם ובהה בי. לבסוף נעלמתי מטווח ריאייתו, הלכתי לפי הוראותיו, ובאמת הגעתי לבנק ענק ומפחיד שנראה כאילו הוא עוד שניה נופל, ובפתח ניצבו להן איתי וגברת קלפס, קוראות לי ומנופפות בידיהן.

התגנבתי מאוחרי אמא, והבהלתי אותה- ואז היא חיבקה אותי, וכשחיבקה אותי, שאלתי באוזנה בשקט, "אמא, מי זו סמנת'ה בלומדרק?"

הרגשתי את כתפייה מתאבנות, ובמהרה הפך החיבוק החם והנעים, לחיבוק של ברזל. 

היא קמה בנוקשות ופניה היו קשיחות בעלות הבעה קשה לניתוח.

נראה היה שהיא מחככת בדעתה מה לעשות, ואז ענתה לי:

"סמנת'ה בלומדרק?שם כזה לא שמעתי מעולם."

היה ברור לי שזה שקר, אך הרגשתי שאם אמשיך לחקור היא תתעצבן, וכך דחיתי את החקירה אל מועד מאוחר יותר.

הפרק גרוע וחסר עלילה):

סורי ממש

תשאירו תגובות בונות!

הפרק הקודם		הפרק הבא