האם הוא קוסם?

"ארתור! הבהלת אותי נורא!" אמרה באשמה אישה מבוגרת עם שיער אדמוני. צליל התופים נגרם משורת סירים וקדרות שנפלו על הריצפה בחבטה, כנראה מכיוון שהגברת הג'ינג'ית קפצה במקומה והחלה מפולת סירים איומה.

דילן רץ אליה וניגש לעזור לה להרים את כל הסירים. "אין צורך, חמוד," היא אמרה לו, "בשביל זה יש קסמים". היא הניפה את השרביט שבידה ומילמלה כמה מילים לא ברורות. כל הסירים חזרו למקום במהירות. "לחש יעיל..." אמרה לעצמה.

היא הושיטה אל דילן את ידה ללחיצה, "מולי," היא אמרה לו את שמה, ודילן השיב לה בשמו.

לאחר שכולם התיישבו מולי הגישה לדילן כוס תה קינמון מתוק. הבית הזה ניראה מדהים. הוא היה אמנם קטן וישן, אבל כל גרגר אבק בו הכיל טונות של קסם.

"קרה משהו? חזרת ממש מוקדם... וגם הבאת ילד איתך," אמרה מולי ובסוף המשפט ציחקקה.

"התחלתי לשפץ לפלוריאן את הגלידרייה ואז חבורה של קוקאטריסים נכנסה. לא נעים. אני מאמין שהגילדרייה עכשיו במצב גרוע יותר מבהתחלה..."

"לא נעים?! זה בטח גרם נזק נוראי! מישהו נפגע?"

"כן, מאלפוי אחד והבן שלו, וגם הפרופסור החדשה לתורת הצמחים. היא ליוותה את דילן ואז התאבנה."

"אה, דילן הוא מוגל?"

"מוגל?" נכנס דילן לשיחה.

"לא, מולי, אחרת איך היה נכנס? הוא קוסם שגדל במשפחה מוגלגית."

"טוב. אז דילן, ארתור ייקח אותך הביתה ואני ארשום מכתב להנהלת הוגוורטס. אתה רוצה להשאיר כאן את הקניות שלך ואני אעביר אותם להוגוורטס?"

"אוקיי." אמר דילן. "גברת מולי?"

"כן?"

"אני עדיין לא קניתי שרביט, קדרה, ספרים וכל שאר הדברים שצריך..."

"אני אגיד לך מה נעשה. ג'ורג' ואנג'לינה לוקחים את רוקסאן לסימטת דיאגון עוד יומיים, אני אבקש מהם לקחת גם אותך והם יעזרו לך לקנות כל מה שצריך."

מולי עזרה לו לסדר את כל הדברים בפינת החדר ודילן נפרד מהם לשלום. "תחזור לבקר," אמרה מולי ונופפה בידה.

דילן ניזכר במשפחת דרסלי, ששכח אותם מאחור במסלולו אל הקסם. מעניין מה מצבה של פטוניה עכשיו. 'האם היא בסדר לאחר שהתעלפה? מי יחכה לו בבית?' השאלות הציפו את ראשו.

דילן וארתור נכנסו לאח ולפני שטסו מעלה במהירות עצומה, דילן עוד הספיק לשמוע את קולה של מולי מהדהד בחלל הבית: "ואל תשכח לבקש מפילץ' את החפצים שלך."

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני לא מספיקה לעדכן כל שבוע כפי שרציתי, אבל אני לא אנטוש את הפאנפיק ליותר מידי זמן:)

רק שתדעו, אני מחשיבה את זה יותר כפרק מעבר.

זהו הפרק התשיעי, אני מקווה שתהנו מהקריאה:)

עריכה: תודה לאשליי שהסבה את תשומת ליבי. בקטע זה אמור להיות ג'ורג' ולא פרד, אף על פי שאני יותר אהבתי את פרד. (מוזר, נכון?)

הפרק הקודם		הפרק הבא