ביתו של דראקו מאלפוי

 אין נ.מ, אני מספרת

נער סלית´ריני צעיר בשם סלופר נראה אחר הצהריים כשהוא רץ לכיוון חדר המנהלת. הבעייה היחידה הייתה שהוא לא ידע את הסיסמא; אך עד מהרה גם הבעייה הזו נפתרה, כי הפרופסור מקוגנגל הלכה לכיוונו. "כן, וורינגטון? אתה רוצה להגיד לי משהו? אולי בקשר לזה שלא נראת בכיתתי אתמול?"  "אה- זה קשור לזה גם", הוא התנשף. "אבל אולי נעלה למעלה, אני רוצה להגיד גם לפרופסור דמבלדור..." הפרופסור מקוגנגל הינהנה ושניהם עלו המדרגות הנעות לכיוון המשרד.

***

"אז אתה אומר בעצם שזימנת את ואנדרולו גונט והוא מחפש עכשיו נקמה בהארי פוטר?" אמר דיוקנו של דמבלדור במבט מוטרד. סלופר הרכין את ראשו בבושה. הכל באשמתו. "אנחנו צריכים לנקוט עוד צעדים למען ביטחונינו, מינרווה", אמר דיוקנו של דמבלדור. הוא נאנח. "אפילו אם זה יהיה לחסום את כל השטח של היער האסור... אין ברירה, מינרווה," הוסיף כשראה את הבעת פניה. הפרופסור מקוגנגל הינהנה באי-רצון וביקשה שסלופר ילווה אותה אל היער האסור. "כאן בערך היתה רוחו של ואנדרולו גונט?" היא שאלה. הוא הינהן. מינרווה מקוגנגל התקדמה כמה צעדים, אך לפתע נפלטה מפיה קריאת תדהמה וזעזוע. "ג´יימס- ג´יימס פוטר! מה קרה לו?" היא רכנה לעברו ומילמלה לחש. כעבור כמה רגעים ארוכים התעורר ג´יימס והתיישב על הקרקע הבוצית. הוא נראה המום ומבוהל. "אדון פוטר", אמרה פרופסור מקוגנגל בחומרה. "מה מעשיך ביער האסור? אתה יודע שאסור להיכנס אליו!" היא נזפה בו. לפתע השתנתה הבעת פניו של ג´יימס; הוא נראה רגוע ביותר, כמעט אדיש. "אה, אני סתם- סתם התחשק לי להתרענן, אז הלכתי לטיול ולא שמתי לב לאן -"   "ופשוט נפלת על הקרקע ונשארת ככה עד עכשיו?"  "אה, לא. פשוט נרדמתי."  "נרדמת?" שאלה הפרופסור מקוגנגל בספקנות. ג´יימס הינהן. "יש משהו שאתה רוצה לספר לי, פוטר?" אמרה מינרווה מקוגנגל. ג´יימס ניענע בראשו לשלילה במרץ. "אם כן, אתה רשאי לחזור", היא אמרה,           וג´יימס התרחק לכיוון הטירה. פרופסור מקוגנגל נעצה בו מבט חשדני...

הפרק הקודם		הפרק הבא